ביקורת ספרותית על הארנבת עם עיני הענבר מאת אדמונד דה ואל
ספר בסדר

---

הארנבת עם עיני הענבר הוא ספר מיוחד. כל כותרות העיתונים והביקורות זעקו על כך, ואני מסכימה חלקית להגדרה. אכן מדובר ביצירה מיוחדת שנכתבה על ידי אדמונד דה ויל, אחד מאמני הקרמיקה הידועים והמוצלחים בעולם. בספר זה הוא עוקב אחרי משפחתו שלו, משפחת אפרוסי שהייתה שושלת יהודית רבת עוצמה של בנקאים, בדומה לבני דודים המפורסמים משפחת רוטשילד. משושלת משגשגת של לפני מלחמת העולם השנייה, כל מה שנשאר מהמשפחה הוא אוסף של 264 פסלונים קטנים יפנים בגודל של קופסת גפרורים כל אחד. אדמונד דה ויל יצא למסע אחרי שורשי משפחתו באמצעות אותם פסלונים והוא מספר את סיפורם החל מהפסל הראשון שנרכש ועד לאחרון, תוך כדי ביקור בערים המהותיות- פריז, אודסה, לונדון.

מדובר ביציר כלאיים, בין רומן לספר עיון. הוא מזכיר במידה מסוימת את "האישה בזהב" שהוא בן כלאיים של רומן וספר עיון העוסק בין היתר בסיפורה של משפחה יהודית בברלין שלפני המלחמה.

הקורא מציץ אל חייהם של שושלת יהודית באחד מתור הזהב של יהודי אירופה ולומד הרבה הן על חייהם והן על יצירות מניאטוריות אלו. יחד עם זאת, היות ומדובר ביציר כלאיים לא מדובר בספר שקל להתחבר אליו. נכון, אדמונד דה ויל מתכתב לאורך כל הספר עם הקורא, הוא פונה אליו ישירות ומספר לו את סיפורו כמו שיחה אמיתית, אך גם טכניקה זו לא מקלה על החיבור בין הקורא לסופר.

ידוע לי שאנשים רבים התחברו אל הספר ומצאו עניין. הספר אף הפך לרב מכר בכל רחבי העולם וגם בישראל. אני לא נשאבתי כולי אל תוך הסאגה אלא מצאתי עצמי מתבוננת מבחוץ, לומדת הרבה אך עדיין נשארת בחוץ.

» ביקורות נוספות של yuli
» ביקורות נוספות על הארנבת עם עיני הענבר