מסע תענוגות בארץ הקודשמארק טוויין0קצת מאכזב- ציפיתי ליותר עלילה ותיאורי מסע ופחות לסיפורי הנצרות- איפה ישו חיטט באף וכאלו.
נרקיס וגולדמונדהרמן הסה6הסיפור זורם, מזמין אותך אל תוכו ומרגש מאוד. עם זאת, יש נקודות שהפריעו לי: היחס לנשים כאל מושא התענוגות התשוקה והחום האמהי, ללא התייחסות לתכונות כמו חוכמה/רוחניות. גולדמונד לא מגיע לדיאלוג עמוק איתן בשום חלק בסיפור וזה מאוד צרם לי. כמו-כן הגעתי למסקנה שגולדמונד הוא עבריין מין מורשע (אני יודעת שזה סיפור ישן ועתיק אבל בכל זאת....הסצנה של גולדמונג במיטה עם שתי ילדות קטנות לא עוזבת אותי).
אות מאבשלוםנאוה מקמל-עתיר5היה לי חבל שסיפור מעניין ומקומם בהסיטוריה של ישראל תובל בכ"כ הרבה שטותיזם, וקיצ'יות. במקום לפלפל את העלילה הטובה בקצת איכות, היא החמיצה אותה לגמרי. בא לי להוציא את אבשלום מהקבר ולראות את הבעת הפנים שלו אחרי שיקרא את הספר.
פרש הברונזהפאולינה סיימונס5ממכר החרא הזה- זה כמו סם שאתה יודע שהאיכות שלו די גרועה אבל אתה לא יכול להפסיק.
החתונות שלנודורית רביניאן1ספר מעניין- ההתחלה קצת קשה- בהמשך כבר יותר זורם. לטעמי הספר פחות טוב מ"סמטת השקדיות", אך עדיין מרתק.
אסטריקס והסכסכן מרומאאלבר אודרזו1אני פשוט מתה על האיורים- מלא פרטים קטנים ומצחיקים שמגלים בכל קריאה חוזרת.
6ספר מרתק. מעניין לקרוא איך אופי של בני אדם משתנה לחלוטין כשהם נמצאים בתוך סיטואציה כזו. הבחור הכי ביישן הופך למלך החבורה והפוך... שווה קריאה.
להציל דגים מטביעהאמי טאן8מהספר הזה פחדתי במיוחד, בעיקר לאור הביקורות השליליות שקראתי עליו כאן ובמקומות אחרים. הסיבה היחידה שקניתי אותו היתה שהוא היה המלצת הצוות ב'צומת ספרים', אז מזמן עוד בימי תמימותי. כמו ספרים אחרים שקראתי לאחרונה, התבדיתי לטובה. 'להציל דגים מטביעה' שנון, מעניין, שונה ונכון. הוא מדבר על הצורה בה החיים של אנשים ממקומות ומעמדות אחרים בעולם שונים כ"כ, ועל כמה שהדבר יכול ליצור קצר ענק בתקשורת. אמנם הוא מאמץ את הסטריוטייפ של התייר האמריקני הגס והוולגרי, בחולצה הפרחונית והמשקפת, שמפריע למהלך החיים הנורמלי בכל אתר שאליו הוא מגיע, אבל - מצד שני - הוא צודק. נראה שכמה שלא נחוש סימפתיה כלפי שוכני הצד הנדכא של החיים והעולם, לא באמת נשתתף בצערם, בין אם נתחוב לידם שטר שמן ובין אם נסתפק בלתת להם הצצה לעולם נאור יותר; ובקיצור - האדם הלבן בא, מתערב, דורך, הורס, מציע פתרון לטווח קצר ומותיר אחריו שביל גוויות ופרצופים המומים. למרות הביקורת העגמומית שלי, והביקורות השליליות של כמעט כל השאר - ספר שטוב לקרוא, שמעלה חיוך (גם אם מריר) ותובנות (גם אם פסימיות) ובכלל לא משעמם.
להציל דגים מטביעהאמי טאן2שלא כהרגלי, הפסקתי לקרוא את הספר ממש אחרי ארבעים העמודים הראשונים (וגם קריאה זו הושלמה בקושי רב). הסיפור נשמע כל כך יפה ומרתק, ציפיתי לתיאורי טבע עוצרי נשימה וכתיבה מפורטת ומשובחת שמתארת את רגשותיהם של חבורת טיילים אמריקנים בלי כל קשר אחד לשני שאבדו בארץ זרה, בבורמה - ובמקום זאת, נתקלתי בסיפור המסופר ע"י רוח של מדריכת טיולים בשם ביבי צ'אן שמסקרת את הלוויתה. אמנם הסיפור נפתח בכתבה מרעישה אודות אובדנם של קב' תיירים בבורמה, אבל הסופרת גלשה לה אל חיים אחרים שלא קשורים לקבוצה או לרוח עצמה. צורת הכתיבה גם כן אינה מעוררת עניין ולצערי, זהו בזבוז של זמן.
להציל דגים מטביעהאמי טאן2סיימתי אותו רק בגלל שאני מכריחה את עצמי לסיים כל ספר שאני מתחילה. עד אמצע הספר הייתי קוראת כל פעם עמודים אחדים, משתעממת ומניחה אותו עד הפעם הבאה. ההמשך מעט טוב יותר, אבל בהחלט לא עומד בהבטחה שהספר נותן על ידי שמו (שבמהלך הספר מוסבר לנו פשרו). התרשמתי שהספר עתיר ידע, הכותבת לא חוסכת בתיאורים של מקומות, היסטוריה, פוליטיקה, דת, תרבות וכו', אך הספר כתוב בצורה יבשה וללא מתח שבהחלט היה יכול להיות לו מקום של כבוד בספר זה. בסה"כ, אם אין ספרים אחרים בנמצא, בהחלט אפשר להעביר כמה שעות בקריאה על בורמה/מינאמר ועל חבורה של תיירים שבעקבות שרשרת מאורעות לא צפויים גורמת להם לחוות את בורמה האמיתית ולא המתויירת, ולנו - קצת יותר מודעות.
להציל דגים מטביעהאמי טאן1ספר מעולה מהדף הראשון ועד דף האחרון לא יכולתי לעזוב את הספר בלעתי אותו בשקיקה בטעם של עוד ממליץ לכל מי שנזדמן בידו הספר חויה שתיקח אותכם הרבה שנים אחורה
להציל דגים מטביעהאמי טאן1השליש הראשון של הספר היה משעמם, פשוט משעמם. אחרי שליש בערך התחיל להתרומם וחלק אחרון היה המעצבן ביותר בספר, הסיום שלו היה כל כך נדוש וכתוב רע שככל הנראה על ספריה האחרים של אמי טאן אוותר בינתיים.
להציל דגים מטביעהאמי טאן0אני אוהב לקרוא ספרים עם ערך מוסף כמו אירועים הסטוריים או ללמוד על ארצות אחרות. התחלתי בקריאת הספר מיד בתום ביקורה של ביתי במיאנמר (הלא היא בורמה לשעבר) במשך חודש, לא העזתי לקרוא לפני כן. עקב הנסיעה קראתי הרבה חומר על מיאנמר. למדתי על קבוצת המטיילים האמריקאית, על היחסים והדינמיקה ביניהם ותחושת העליונות של התייר הזר בכלל והאמריקאי בפרט כמו כן על החיים בבורמה עם השלטון הצבאי. למדתי הן על סין והן על בורמה מבחינת הדתות, הפוליטיקה והכרתי מקומות. אולם, חשתי שהספר כמו מסטיק, נמרח ונמתח יתר על המידה. ניתן היה לקצר את הספר ובמיוחד את חלקו השני מבלי לפגום באוירה, בתוכן וברוח הדברים. הרעיון של כתיבה של המספרת וראיית האירועים לאחר מותו מצאה חן בעיני, אולם גם כאן ניתן היה לקצר את סיפור חייה.
להציל דגים מטביעהאמי טאן0כמו רוב הביקורות כאן התחלתי לקרוא מתוך ציפייה גדולה אחרי שהתקציר מאחורה נשמע מעניין ביותר. התאכזבתי. כתיבה לא מעניינת, לא זורמת, משעממת ביותר, עמוסה פרטים לא מעניינים ועד שהסיפור עצמו מתחיל לוקח יותר מדי זמן. בהתחלה חשבתי לעזוב באמצע ולבסוף החלטתי לדלג פשוט על עמודים, דילגתי על פרקים שלמים אפילו עד הסוף. לא היה שווה את זה, חבל שלא הפסקתי באמצע.
להציל דגים מטביעהאמי טאן0הספר הזה שונה מיתר הספרים של אמי טאן, שעוסקים בעיקר בהבדלי תרבויות ובקשרים משפחתיים. הספר הזה קליל יותר, משעשע לעתים ובהחלט נעים להעביר איתו את הזמן.