נראה שבמחזה זה, המתרחש על רקע הקמתה ופעילותה של קבוצת התאטרון בגטו וילנה בשנות המלחמה, ע"י ראש המשטרה היהודית, מנסה יהושע סובול להפיג מעט מן הצחנה העולה מדמותו הנודעת לשמצה של הקאפו. ונסיון זה, לדעתי, מצליח.
על אף שהוא רחוק מלהיות ספר מתח או דרמה סוחטת דמעות המחזה 'גטו', שיצא לי לקרוא לגמרי במקרה ביום השואה ממש, סוחף ביותר וקשה להניח אותו מן הידיים. העלילה המיוחדת שיצר סובול מפנה את תשומת ליבנו האוהדת מן השחקנים מזי הרעב ויתומי הגטו האומללים, דווקא אל הקאפו הראשי - אל ראש היודנראט השנוי במחלוקת אותו כולם אוהבים לשנוא ולהאשים, ושעל טיבו האמיתי אנו למדים עם הקריאה. מסר חזק שעולה מבין הדפים הוא שמישהו חייב ללכלך את הידיים - אבל מי האדם שיהיה מוכן לעשות את העבודה השחורה?
מוכי גורל התרים אחר נקמה והשרדות, אישי ציבור המוכרים, לכאורה, את נשמתם, מצפונם והמוניטין שלהם לשטן על מנת להציל כמה שיותר נשמות אחרות וסוף אחד בלתי נמנע- 'גטו' נקרא בנשימה אחת ומשנה הרבה במעט מילים.

נראה שבמחזה זה, המתרחש על רקע הקמתה ופעילותה של קבוצת התאטרון בגטו וילנה בשנות המלחמה, ע"י ראש המשטרה היהודית, מנסה יהושע סובול להפיג מעט מן הצחנה העולה מדמותו הנודעת לשמצה של הקאפו. ונסיון זה, לדעתי, מצליח.
על אף שהוא רחוק מלהיות ספר מתח או דרמה סוחטת דמעות המחזה 'גטו', שיצא לי לקרוא לגמרי במקרה ביום השואה ממש, סוחף ביותר וקשה להניח אותו מן הידיים. העלילה המיוחדת שיצר סובול מפנה את תשומת ליבנו האוהדת מן השחקנים מזי הרעב ויתומי הגטו האומללים, דווקא אל הקאפו הראשי - אל ראש היודנראט השנוי במחלוקת אותו כולם אוהבים לשנוא ולהאשים, ושעל טיבו האמיתי אנו למדים עם הקריאה. מסר חזק שעולה מבין הדפים הוא שמישהו חייב ללכלך את הידיים - אבל מי האדם שיהיה מוכן לעשות את העבודה השחורה?
מוכי גורל התרים אחר נקמה והשרדות, אישי ציבור המוכרים, לכאורה, את נשמתם, מצפונם והמוניטין שלהם לשטן על מנת להציל כמה שיותר נשמות אחרות וסוף אחד בלתי נמנע- 'גטו' נקרא בנשימה אחת ומשנה הרבה במעט מילים.