ביקורת ספרותית על גטו מאת יהושע סובול
ספר טוב

---

את יהושע סובול הכרתי שוב בקורס התאטרון אליו נרשמתי בבר אילן, כאשר התחלנו לדבר על מחזות פוליטים, ואחד מהמחזות שמייצגות את הרעיון הזה הוא ''גטו''.

את גטו ראיתי 7 שנים לפני כן, בתאטרון הקאמרי נשאבתי למחזה, אהבתי מאוד את הרעיון האינטלקטואלי העומד מאחוריו, אך עדיין חשתי שהוא כבר. הסיפור מגולל את סיפורה של גטו וילנה במרד הגטו, סיפוריה של התאטרון של הגטו, יהושע סובול התבסס כנראה על סיפור ההיסטורי של הגטו, המחזה עוקב אחר נקודת מבטו של הפקיד הנאצי קיטל המנהיג את היהודים בגטו הכופה עליהם מטלות שונות וצוחק עליהם הוא מבקש מזמרת הגטו ''חיה'' לשיר לו שיר, הסיפור עוקב בצורה כאובה בחייהם היום יומיים בגטו, ותהליך השמדה הסופית של יהודי הגטו, והקונפלקטים שעומדים מאחוריהם, למרות הקיצוניות של האיש האס, האס הבחנתי לא פעם בכמה שיחות חולין מעניינות ששוחח עם כמה מיהודי הגטו, גם שהתעלל בהם בפרעות. המחזה אכזרי ללא ספק, אך יש בו מסר. כשראיתי אותו לראשונה שיחקו בו: איתי טיראן(שעשה את התפקיד של קיטל בצורה משכנעת ומחרידה לאין שמה) אניה בוקשטיין(המדהימה)רמי ברוך ונתן דטנר, המחזה התאים לימים אלה, בהיותם ימים של יום השואה, או עשרה בטבת, קריאת המחזה גרמה לי להתגעגע לימים בהם הייתי שוקדת את תאטרון הקאמרי והבימה כתלמידה צעירה בכיתה יא', וגם את משמעות האירועים הפוליטיים ואירוע השמדתם של היהודים, ולזכר יום הקדיש הכללי עשרה בטבת(שחל אתמול)

» ביקורות נוספות של אורי החמודה
» ביקורות נוספות על גטו