ביקורת ספרותית על בדידותו של קורא המחשבות מאת דלית אורבך
ספר מעולה

---

לדעתי ספר מעולה.
במעט מאד ספרים שקראתי יש רעיון מעולה (קריאת מחשבות) שמגובה בהתפתחת עלילתית שממשיכה להפתיע ויכולת כתיבה ותיאור כ"כ עשירים. "עולם הסוף" של אופיר טושה גפלה הוא עוד ספר כזה אבל אני לא מכיר עוד הרבה ספרים שכאלה (בטח לא בעברית). הספר ממש מרתק בהתפתחות העלילתית שלו ותיאורי התחושות שבו ממש מדהימים. למשל: "התת מודע האנושי זורק מלמטה גושי אבן ענקיים, היישר לחלונם של הלא מודעים לקיומו. כשידו חלושה, יגיעו רק חלקיקי חול ספורים לחלון ויזעזעו את זגוגית המודע. כשהתת- מודע קצת יותר אלים ושרירי, ועוצמת הזריקה שלו חזקה, האבנים הללו, שהן למעשה מאגרי המידע שהמודע לא סובל, עשויות לנפץ את הזגוגית בחלון שלהם. ומזכוכית שבורה נחתכים, ומאבן בראש לא קמים. ככה אנשים נכנסים לדיכאון. התנפצות האבן בחלונם מספרת להם דברים שהם לא רוצים או לא מסוגלים נפשית לדעת".
בקיצור כדאי לקרוא, רק קחו בחשבון שזה ספר מאד אינטנסיבי. לא הצלחתי לקרוא יותר מכמה עשרות עמודים בכל יום בגלל הקצב של תיאור המחשבות ותתי המחשבות וכו' (במיוחד כששני קוראי המחשבות נמצאים זה מול זו אז זה ממש סחרחורת).

» ביקורות נוספות של אסף
» ביקורות נוספות על בדידותו של קורא המחשבות