ביקורת ספרותית על בדידותו של קורא המחשבות מאת דלית אורבך
בזבוז של זמן

---

רעיון טוב שהופך לאחד הספרים הכי מעצבנים ומנדנדים שנתקלתי בהם בזמן האחרון.
נרי, הדמות הראשית, קורא מחשבות. זה הופך אותו לבודד. מי רוצה לבלות את זמנו לצד אדם שיודע כל דבר שעובר לך בראש? ומצד שני, איזה עניין אדם כזה יכול לפתח באנשים, כשכל צפונות ליבם פרושים לפניו? בנוסף, הוא גם נושא בתוכו רגשות אשם שהוא עצמו לא מבין את מקורם. עד כאן רעיון מעניין וספר מבטיח. אלא מה? למרבה הצער נרי לא רק קורא מחשבות אלא גם מפרש ומנתח אותן משל היה זיגמונד פרויד בכבודו ובעצמו.

התוצאה היא שלקורא אין סיכוי להספיק לחשוב מחשבה עצמאית אחת על אף דמות בסיפור ועל אף סיטואציה, לפני שהמחברת, בתיווכו של נרי, מגיעה עם שני טון אבחנות פסיכולוגיות ומתחילה להאביס אותו בתובנותיה. רובו ככולו של הספר מורכב מהגיגים וניתוחים ארוכים ויומרניים של הטבע האנושי, הטבע הנשי, הטבע ההורי, השד יודע מה. פה ושם מבצבץ איזה רעיון מעניין ("דווקא האנשים הטובים יותר, אלה שעוזרים לאחרים ותמיד קופצים ראשונים להעביר זקנה את הכביש, דווקא אלה מלאים בתוכם באלימות ומחשבות רעות"), אבל לרוב מדובר בסתם הכללות וקלישאות ("אישה לא מקנאה בגודל. היא מקנאה בקיומו של האיבר עצמו. מכיוון שאין לה פין היא עושה הכל כדי שיהיה לה") שנערמות זו על זו וקוברות תחתיהן את הדמויות והסיפור.

אף אחד לא אומר שלום בספר הזה מבלי שאנחנו נשטפים מיד במפל של הסברים ואנליזות על איך ההורים שלו לא אהבו אותו מספיק ואיך זה השפיע על הביטחון העצמי שלו. כל פעולה הכי פשוטה, בין אם להתקלח ("לנקות מעליו את כשלונו היומי") או לפרום חוט מחולצה ("הדחף להרוס היה חזק ממנה") או סתם ללכת יחף בבית ("ניסיון להעניש עצמה על חטאיה") זוכה לפרשנות חד-צדדית ומרחיקת לכת, ולקורא לא נשאר שום דבר להבין בעצמו ואין מקום לשאלות.
ואם זה לא מספיק מרגיז, אז מדי כמה עמודים המחברת גם טורחת לשתף אותנו לפרטי פרטים גם בהפרשות הגוף ובפעולות המעיים של גיבוריה, כאילו שאם לא נזכה לתמונה מדויקת במוחנו של איך בדיוק נראה חיטוט באף או "ליחה צמיגית", לא נצא נשכרים עד הסוף מהחוויה.

בקיצור, להגיד שלא התחברתי יהיה האנדרסטייטמנט של המאה, והשאלה היחידה שלא הפסיקה לטרוד את מוחי במהלך הקריאה, היא למה לעזאזל אני ממשיכה לקרוא את זה, אם זה מעצבן אותי כל כך? לזה באמת אין לי תשובה. כנראה ההורים שלי אשמים...

» ביקורות נוספות של קוראת הכל
» ביקורות נוספות על בדידותו של קורא המחשבות