ביקורת ספרותית על ימי שלישי עם מורי - איש זקן איש צעיר ומשמעות החיים מאת מיץ' אלבום
הביקורת נכתבה ביום שישי, 18 באוקטובר, 2013
ע"י חמינה


בס"ד
את ימי שלישי עם מורי קראתי לראשונה כשהייתי בן 14, ולא הבנתי דבר. בעיקר על מה כל המהומה - בסך הכל שני אנשים שנפגשים פעם בשבוע ומשוחחים.
הבטחתי לעצמי שאחזור אליו בגיל מאוחר יותר ואקרא אותו שוב.
בפעם השנייה שקראתי את הספר הייתי בן 17. ועדיין לא הבנתי אותו. הייתי אז תלמיד תיכון שלא היה לו מושג מה הוא הולך לעשות עם חייו. והבטחתי שוב לחזור ולקרוא אותו כשאדע.
בגיל 20, כשכבר ידעתי את מה שתמיד ידעתי אך לא הייתי מוכן להודות בפני עצמי - קראתי אותו שוב.
במהלך ארבע שעות ישבתי על המיטה שבחדרי מכוסה שמיכה עבה, ועיני לא משו מהספר ולו לרגע קל.

מיץ' שכח הכל. כמעט עד למציתו של הספר הוא מבולבל. את כל שאהב, את כל ששימח אותו וגרם לו לזרוח הוא זנח בתמורה לכסף והצלחה מקצועית.
ואני לא מתכוון רק בתחום הקריירה המקצועית שלו, אלא גם ובעיקר בתחום הנפש, הנשמה.
מיץ' שכח להתאהב. כן, להתאהב - לא לאהוב. כמו שקורה לרבים מאיתנו.

מיץ' הוא בחור מבריק ורגיש שהעדיף לאבד את ההתלהבות של הרגש וממילא התשוקה שבחיים, כדי שלא יצטרך להתמודד עם הקשיים שבחייו. הוא מכניס את עצמו - במודע ובאין ידיעה - לתוך בית כלא מכני של הישגים מקצועיים ובכך משיג את מטרתו.
אז נכון, הוא מתאהב, הוא מתחתן, אך לאורך כל הדרך נראה כאילו מישהו אחר עומד וסופג את כל החוויות במקומו. איזשהו אני עצמי מודחק וקטן.

אבל אז החיים קורים. וטוב שכך.
אז מורי מגיע - וצובט את מורי בזרועו. מעורר אותו ומזכיר לו שלא כדאי לוותר על החיים ועל הרגש הנפלא שהם מזמנים. כי כל יום הוא שיעור אחר. במיוחד ימי שלישי.

לאחר ארבע שעות של קריאה אינטנסיבית (ודי רטובה, אני מוכרח לציין) סגרתי את הספר, הנחתי אותו חזרה על השידה המאובקת, והבנתי אותו.
הבנתי שלהגדרות הנוגעות לשאלות של קריירה וחברה אין כל משמעות לאופן בו אחיה את חיי ואחווה אותם.
כי רק לידיעה מי אני ומה חשוב לי ישנה השלכה על חיי.
רק לאמונה ובטחוני בי עצמי תשפיע על האופן בו אחיה.
וגם מיץ' נזכר. והוא לומד להתאהב. להתרגש מהיום ההיום ולחזור חזרה לחיים חוויתיים - עם כל הקושי הכרוך בכך.
מאוד נהנתי. גם בפעם הרביעית והחמישית.



4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חמינה (לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
אני מאמין שמכל סיפור אפשר לקחת משהו לעצמינו. נקודת לשיפור וזוויות ראייה חדשות.
סוריקטה (לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
זה מקסים בעיני, איך שהספר הזה גרם לך להתרגש ולהבין דברים ביחס לעצמך. לא חייבים מורי. לפעמים מספיק ספר (מה גם שזה הרבה יותר זול).



4 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ