ביקורת ספרותית על ימי שלישי עם מורי - איש זקן, איש צעיר ומשמעות החיים מאת מיץ' אלבום
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 22 בנובמבר, 2021
ע"י ראובן


ציפיתי למסע מרתק ומחכים עם הספר הקצר הנקרא בשעות ספורות.
מיץ' (המחבר) מקשיב יום אחד לתכנית 'נייטליין' עם טד קופל ומתאבן. המרואיין הוא מורי (מוריס) שוורץ.
כסטודנט היה מיץ' תלמידו של מורי עשרים שנה קודם. מורה שרצה להנחיל לתלמידיו חוכמת חיים, פילוסופיה, פסיכולוגיה. מוערך ואהוד עליהם והסובבים אותו. עבור מורי היה מיץ' תלמיד יוצא דופן, עילוי. כעת, כעבור שנות נתק רבות בהן מיץ' שקוע בקריירה ומרוץ החיים מתחדש הקשר ביניהם בעקבות הראיון.
מורי המתקרב לגיל שמונים גוסס. מחלת לו גריג הנוראה משתקת ומחלישה אותו. הוא נזקק לעזרה בלתי פוסקת ומיץ' שם בשבילו כמו גם אחרים, נפגשים בימי שלישי ארבע עשרה שבועות לשיחות ומעין קוּרס על החיים ומשמעותם. מורה ותלמיד יחיד. הקורא מתוודע לחייו הקשים של מורי שכילד ונער חי בעוני מרוד והתייתם צעיר. גם חייו של מיץ' לא היו קלים כולל ניתוק קשר עם אחיו היחיד.
אי אפשר שלא להעריך את המורה שנאחז בחיים ולימוד כשגופו בוגד בו ומנהל קרב הרואי עם המוות. השניים נקשרים יותר ויותר ככל שהסוף קרב.
מה שהרבה פחות דיבר אלי היו הפגישות עצמן שתיעד מיץ' שהן לב ליבו של העניין. כל פגישה ונושאה- אהבה ומשפחה (מבחינת מורי- תכלית החיים), כסף ורכוש (חברה צרכנית משועבדת לחדש, יקר, עדכני), סליחה וקבלה. המוות- 'אנו יודעים שנמות אבל לא מודים בכך'.
אז מה יש לנו? תובנות בשקל גם אם יש בהן אמת. לא מחדש דבר. שום פריצת דרך. אמירות שחוקות בסגנון 'אהבו זה את זה, אחרת תיעלמו'.
ההתפעמות המוגזמת מהנוף שאינו משתנה הנשקף מהחלון. בקיצור, 'שיעורים' סתמיים ורחוק מאד מלעורר התפעלות.
מזכיר מאד את 'פסגות ועמקים' בו צעיר פוגש במסע חיפוש קשיש נבון המנסה ללמד אותו על משמעות החיים. ניסיונו של מורי להנחיל חכמת חיים של אדם מבוגר לדורות הבאים במשך שנים רבות על רקע ההפגנות נגד וייטנאם ומשפט או. ג'יי. סימפסון כפי שמתבטא בשבועות אלה לא עובד.
ספר ניו אייג'י אוברייטד מבחינתי ואינני שותף ל'באזז' סביבו. במובן מסויים מזכיר את תופעת הקואוצ'רים ה'מודרניים' בני עשרים פלוס המתיימרים לשנות את חיינו. באמש'כם?
לפני שלושים שנה אולי הייתי חושב אחרת.
(להבנתי, זה סגנונו של מיץ' אלבום. סוג של מתקתקות ניו אייג'ית).
25 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
ראובן (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
אחרי זה בטוח שלא אקרא עוד
אהוד בן פורת (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
הספר היחיד של מיץ' אלבום שבאמת שווה לקרוא, בשאר הספרים שלו
לצערי הרעיונות טובים אבל רמת הביצוע ממש לא מספקת.
MishaEla (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
קראתי לפני שנים. לא אהבתי אותו בכלל, ספר סתם. גם את מהאלכימאי לא נפלתי, שרדתי אותו בקושי
johndoe (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
במקרה של הספר הזה ספציפית מדובר בחבר. שניינו באותו גיל בערך ואותו טעם בספרים מוזיקה וסרטים. ועדיין לפעמים יש לנו דעות מנוגדות לחלוטין. אין צורך להתעמק. אנחנו שני בני אדם שונים זה הכל.
ראובן (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
Eee Zee אינטליגנציה לא קשורה לעניין.
זה עניין של טעם, ציפיות (שלא התגשמו).
וגם גיל יכול לשחק פה.
עם חלוף השנים פרספקטיבות יכולות להשתנות.
johndoe (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
אכן יש כאלו שלטעמם הכל הולך. מעניין לראות שיש אנשים אינטליגנטים מאד שלדעתם משהו ספציפי הוא מאד טוב ואחר לא.
ואתה חושב בדיוק ההפך ואתה לא פחות אינטליגנטי מהם. נפלאות המוח ונפש האדם :)
ראובן (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
תמיד יהיו מי שיתחברו לספר יותר או פחות.
johndoe (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
ואני משום מה שמעתי ביקורת אחרת מחבר שקרא וכן אהב.
מעניין למרות שאין לי כל רצון לקרוא אותו.

ראובן (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
אל תרגישי חייבת, מוריה.
מוריה בצלאל (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
אם השוויתם אותו פה לאלכימאי, אין לי מה להתקרב. תודה, ראובן.
ראובן (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
לא יודע אם נחות, פאלפ, אבל לא מדהים.
Zek - את 'האלכימאי' קראתי לפני שנים. היום אולי הייתי חושב אחרת אבל התחברתי אליו הרבה יותר מ'ימי שלישי'.
מרגיש סוג הספרים שמחברים כותבים כדי לתת לקהל סוג של סיפור הירואי מלווה ב'תובנות'.
Pulp_Fiction (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
מסכים, ספר נחות
זאבי קציר (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
האלכימאי אחד הספרים הכי גרועים והכי אוברייטד שקראתי בחיי…
ראובן (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
ממש כך,פרפר,
אם כי את 'האלכימאי' אהבתי הרבה יותר.
פרפר צהוב (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
אני מבין שהספר הזה הוא מאותו ז'אנר של האלכימאי.
סופר שיודע לעשות כסף מצעירים שמחפשים משמעות לחיים.
ראובן (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
ממש כך,מיסקיפוד
Misskipod (לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
קראתי אותו לפני שנים וגם בעיני הוא היה ניו אייג'י נפוח ומתנחמד מדי.
מסוג הספרים שאוהבים לאהוב, אבל לא מתחברים באמת לאהבה.
משהו תבניתי/מפלסטי, שלא בוחן גבולות ובוודאי שלא פורץ אותם.
קצת ספר סתם.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ