• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
ירח מלא

ירח מלא

מאת אנטוניו מוניוס מולינה

הביקורת של קפה לאטה

תמונה של קפה לאטה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
ירח מלא

ירח מלא

מאת אנטוניו מוניוס מולינה

הביקורת של קפה לאטה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של קפה לאטה
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:1990
סדרה:ספריה לעם #449
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
dannah
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 18 שנים•1 דקות קריאה

מרדף אחרי רוצח. ספר מרתק.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
אין לייקים עדיין

על המבקרת

תמונה של קפה לאטה

קפה לאטה

ותיקה
חברה מזה 18 שנים
84 ביקורות•240 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מקורית
תמונה של קפה לאטה
קפה לאטה
ותיקה
חברה באתר מזה 18 שנים
ביקורות84
לייקים שקיבלה240
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת60מתח ריגול והרפתקאות10ספרות מקורית4

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של קפה לאטה

הסימפוניה הגמורה

הסימפוניה הגמורה

אאוגוסטו מונטרוסו

מדובר באוסף של סיפורים וצר לי אבל כנראה שהם מתחכמים מדי. אחד הסיפורים הכי מפורסמים שלו הוא :

"וכשהתעורר, הדינוזאור עוד היה שם."

יכול להיות שיש פה משפט מבריק, אבל מבחינתי זה לא סיפור ונראה לי נסיון לבדוק את גבולות הטמטום של הקוראים.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•קפה לאטה
מי הרג את פאלומינו מולרו

מי הרג את פאלומינו מולרו

מַריוֹ וַרגַס יוֹסָה

מריו ורגס יוסה! אין כמוך! שוב הצלחת לסחוף אותי! אני כבר מקנאה בכל הקוראים שהספר הזה מחכה להם.
זהו סיפור משטרתי, בחור נרצח באכזריות והספר מספר על החקירה המשטרתית בתוך המורכבות הפוליטית והחברתית של פרו.
חוסר האמון של האנשים במשטרה שזור לאורך כל הספר ולכן גם כשפותרים את התעלומה אף אחד לא יוצא נשכר מכך ...חוץ מהקורא!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•קפה לאטה
ארוחת הערב

ארוחת הערב

הרמן קוך

הספר ארוחת הערב הוא ספר מעולה.
מכאן , אני ממליצה רק למי שכבר קרא להמשיך לקרוא. המספר הלא אובייקטיבי מכניס אותך לסיפור וגורם לך להזדהות , הוא משכיל , דואג למשפחתו, ההתנהגות של אחיו "שקופה" בעיניו - הוא מבין את המניעים והצביעות והסופר מוליך אותנו שולל - אנחנו חושבים שאנחנו יודעים מי מוסרי ומי לא...
גם הזוועה נחשפת לאט לאט, בהתחלה נראה שמדובר בתקרית חד פעמית ללא נפגעים של נערים ש"נקלעו" לסיטואציה. בהתחלה הרגשתי ש"גם אני הייתי מסתירה ומעלימה עין מהתנהגות שלילית כדי לשמר את האושר" אבל איפה הגבול ?
הסופר בוחן את הגבול - כל פרק חושף עוד מידע וכמה שזה יישמע מזעזע, אני לא יודעת איפה הגבול שלי. כצופה מהצד , יותר קל ובכל זאת – האם היינו מסגירים ילד שלנו? - כנראה שלא...אם לא אנחנו מי יגן על הילדים שלנו.
הדבר היחיד שהפריע לי הוא שהרגשתי שהסופר לא הלך עד הסוף...המחלה ,לטעמי , היתה מיותרת ופגעה בביקורתיות של הספר כלפי החברה המערבית.
טוב שלפחות נשארו האמהות ללא תירוץ....

לפני 13 שנים•
★★★★★
•קפה לאטה
המבצר הלבן

המבצר הלבן

אורהאן פאמוק

ספר לא משהו...לא קראתי ספרים אחרים של הסופר זוכה פרס הנובל , אבל אני מניחה ומקווה שספרים אחרים שלו יותר טובים.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•קפה לאטה
מוכר האתמולים

מוכר האתמולים

ז'וזה אדוארדו אגואלוזה

תמיד אחרי שאני מסיימת לקרוא אני קוראת את הביקורות על הספר שסיימתי בסימניה. התאור "מפוזר" חזר על עצמו גם בביקורות הטובות יותר וגם בפחות טובות.
ואני חייבת להסכים. העלילה מפוזרת , הפרקים מאוד קצרים , לעיתים נראים לא ממצים אבל לדעתי – כמו שסיכם רמי סערי באחרית דבר על ספר – על כל מילה ומילה היתה מחשבה מעמיקה. הסופר מצליח להעביר את תחושת החלום בעלילה שמתרחשת במציאות ודווקא רוב האינפורציה ה"אמיתית" מתקבלת דרך החלומות .
הספר מספר על אדם שבונה ומוכר לך ביוגרפיה שתעזור לך להצליח בעתיד. האנשים המפוקפקים ברובם שמשלמים על שרותיו מעמידים אותו במצב לא נעים כשהם פועלים על סמך העבר הבדוי.
השממית, שמתגוררת בבית והיא גלגול של סופר , משתתפת בעלילה בעיקר דרך החלומות.
כמה מן הקטעים, חזרתי וקראתי שוב, דרך המחשבה של הסופר הפליאה אותי.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•קפה לאטה
סמוראי בוגי

סמוראי בוגי

פיטר טאסקר

ספר המשך ל"נשיקת הבודהה" -תעלומה חדשה שמגיעה לבלש היפאני. למרות שיש תעלומה, בלש והמון אקשן , לא מדובר על ספר מתח בכלל. העלילה היא שולית , יש כאן את החוויה של מפגש עם הדמויות המיוחדות כל כך שפיטר טאסקר מכיר לנו. כמו בספר הקודם הוא חושף פנים שונות של יפן. הוא מגלה לנו את התנגשות התרבויות שחווה יפן עקב הגלובליזציה מצד אחד והתרבות השמרנית מצד שני.
הכיף הוא שזה נעשה בלי שנרגיש, "על הדרך" ....
ספר ממש מומלץ!!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•קפה לאטה
אמנות ההקשבה לפעימות הלב

אמנות ההקשבה לפעימות הלב

יאן-פיליפ סנדקר

איך זה יכול להיות שהספר הזה מקבל בסימניה 4 כוכבים ?איך הוא מומלץ בסטימצקי ? בתור סיפור חיים הוא לא אמין ובתור אגדה או משל הוא לא משיג את המטרה.
כל דמות ודמות יותר מעצבנת מהשניה. אם הכוונה של הסופר היתה ללמד קצת על פילוסופית החיים הבורמזית אז הוא פספס ובגדול!! מצד אחד בשביל לרצות דוד רחוק אפשר לוותר על להיות עם אהבת חייך ומצד שני כדי להגשים את החלום שלך מותר לך לזרוק את המשפחה שלך.... לא הבנתי מה הוא רוצה!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•קפה לאטה
בלעדיה

בלעדיה

אנטוניו מוניוס מולינה

במקרה של ספר הזה אני חוששת שיהיו ספוילרים....

אני כבר עמוק בקריאת ספר אחר ועדיין המחשבות שלי נודדות לספר "בלעדיה". מה תפס אותי כל כך חזק? חשבתי על זה הרבה השבוע , וכנראה שהתשובה היא ההזדהות.

אני אסביר בסיפור אמיתי: אצלנו בעבודה התחילו בימי חמישי למכור פרחים. בשבוע הראשון שזה קרה עמית לעבודה, הנשוי מעל 20 שנה, קנה לאישתו זר פרחים. כשהוא הגיע ביום ראשון הוא סיפר שכל הסוף שבוע סבל קשות כי אישתו היתה משוכנעת שמשהו קרה כי "הוא לא היה קונה לה פרחים ככה סתם, זה לא הוא".

ככה , אני מניחה שמרגיש כל אחד שנמצא במערכת יחסים ארוכה : שיש איזשהי חלוקת תפקידים שידועה מראש: אני יושבת לקרוא ספר והוא ממשיך לעבוד, אני אופטימית והוא פסימי וכו'

מה יקרה אם משהו יטרוף את הקלפים, לאו דווקא לרעתנו, כמו בסיפור שלעיל?

בספר הזה אישתו של הגיבור, אשר התחתנה איתו בשפל של חייה , כאשר יש ברירות בידיה , היא מקבלת החלטה , מתוך עמדה של כח, להישאר איתו וזה משנה את כל התנהגותה כלפיו. מה זה עושה לו? הוא מרגיש שהוא חי בלעדיה...

לפני 13 שנים•
★★★★★
•קפה לאטה
המתנקש העיוור

המתנקש העיוור

מרגרט אטווד

ספר ראשון של הסופרת שאני קוראת והופתעתי. לקחתי אותו אך ורק כי ראיתי שזכה בפרס בוקר . מבחינתי שם הספר, הכריכה שלו עם הבחורה והתאור בגב הספר הזכירו לי רומן רומנטי שגם אחרי שקניתי את הספר לא יכלתי להביא את עצמי לקרוא אותו. כנראה גם שהכי טוב לספר זה להגיע אליו בציפיות נמוכות.
הספר הוא כמו פאזל, יש לך את התמונה על הקופסא, אתה יודע שזה מה שצריך לצאת לך בסוף ויש לך המוני חלקים ועכשיו צריך למקם כל חלק במקומו, בסבלנות, כדי שתוכל לקבל באמת את כל התמונה.
בכל שלב אתה רואה את ההתקדמות. כשהתמונה היא חלקית, אתה כבר יודע גם לחפש את החלק החסר. בדימיונך אתה יודע כבר איך החלק הזה נראה, ויודע לגלות אותו בערמת החלקים שעדיין לא ממוקמים.
לכתוב ספר בצורה כזו זה גאוני. קניתי השבוע עוד שני ספרים של הסופרת ואני מצפה להם.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•קפה לאטה

ביקורות נוספות על "ירח מלא"

ירח מלא

ירח מלא

אנטוניו מוניוס מולינה

אנטוניו מוניוס מולינה, אני עפר לרגליך.
מי שמחפשת ספר מתח קולח - שתניח את זה חזרה על המדף בחנות הספרים.
אבל אם חפצתן בהצצה אל תוך נפש האדם, על הפגיעות שבה, האכזריות, ההשתוקקות, הויתור, הרוע, הסבל, הכמיהה, היופי והחמלה, אם יש לכן סבלנות ושהות להיכנס ולצלול, נכונות לאפשר לשפה הלירית לחלחל בכן - אל תוותרו עליו.
וכן, יש גם עלילה - רצח אכזרי, תיאורים גרפיים, מפקח משטרה עצור אך אובססיבי, סיפור אהבה מפתיע, וברקע - ספרד המשוסעת בין הזיכרון הטרי של שלטון פרנקו לבין אימי המחתרת הבאסקית.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•כרמיתה
ירח מלא

ירח מלא

אנטוניו מוניוס מולינה

הבוקר כשהתעוררתי מוקדם ואני כותב את המילים שלי, כך שחשוך בחוץ. קפה צלילים ומילים. בשל הפרעות קשב בדרגות שונות אני חייב לקרוא מילים מפעם לפעם. ואני שוקע בסופר שאותו אני קורא באופן קבוע. אותו סופר יש לו את היכולת לשרטט עולמות כאילו הם כאן נוכחים מולך.
הכתיבה של מולינה ישירה ועדיין דורשת חשיבה של מעבר למילים. היא מכשפת, מרתקת ומתעתעת.
מולינה שבעיני הוא יותר פסיכולוג או צייר של מילים מסופר סטנדרטי, כתב ספר שקשה מאד לקרוא אותו באיושה אחת. המילים המכשפות שנכתבו גורמות חנק מסוים בגרון, דורשות עיכול של לפחות יום. כול מקטע כתוב משרטט חוסר איזון בולט בין הגיבורים שהם לעצמם אנשים בודדים שמסתובבים בכאוס פרטי משלהם.
הסיפור לא קל על ילדה שנאנסת ונרצחת, בהחלט עם תיאורים בהירים וברורים שבתוך כול הבליל נמצאים, מפקד משטרה רדוף שדים, כומר מרקסיסטי שנמק לאט בכנסיה מוזנחת ומורתה של הילדה שהיא מעין הקטליזטור שמניע את ציר הספר.
הספר מהפנט במילותיו ובעלילה ומערער ברובד ברגשי. חודרני ומטריד, אבל מדובר במולינה, סופר שכותב מילים לא בחסכנות, כותב אותם עד כמעט קצה הנשימה של הקורא.
אותו מולינה כתב גם את החורף בליסבון המופלא בפני עצמו, הקורא מבין שהוא קורא סופר אחד מהענקים.
הספר משורטט ביד אמן של פרק חקירה בהירה, לפרק של מבואים פסיכולוגים של כול אחד מהגיבורים. העלילה מתחברות למילים שנהפכות לגחלים כך שהקורא מוכרח להרפות לרגע, אולי זה רק אני.
בכול אופן ספר מדהים, בהחלט לא רב מכר קלאסי שנשכח לאחר יום אלה ספר שחורש בך לא מעט.
לכו לקרוא.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•דרור
ירח מלא

ירח מלא

אנטוניו מוניוס מולינה

מצרכים:
1. בלש בגיל העמידה, בעל רגשות אשמה שמקורן בתסמין דון קיחוטה.
2. אישה צעירה מתוסבכת, עם מקצוע הומניטרי ומערכת יחסים כושלת.
3. רצח ילדה בקרב בני המיעוטים.
4. עיר ספר קטנה אירופאית המתאפיינת בחורף סגרירי.

אופן הבישול:
ארוך ומיגע.

תוצאה:
בלילה תפלה וחסרת צורה.

תבחרו משהו אחר מהתפריט.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Regi
ירח מלא

ירח מלא

אנטוניו מוניוס מולינה

ילדה בת שמונה נרצחת בעיירה ספרדית וחוקר ששב לעיר לאחר שהות ארוכה בחבל הבאסקים מנסה לתפוס את הרוצח.
לכאורה ספר מתח אבל הרצח והחקירה הם רק "תירוץ" למספר לחקור דמויות שונות שלהן נגיעה כזאת או אחרת לרצח. החוקר, המורה , הכומר, הרוצח, הקורבן.
הדמויות בהתחלה משורטטות מבחוץ ומוצגות במלוא אפרוריותן ולאט לאט נפתחות ומראות את אורן – כל אחת סוחבת איתה סיפור רקע שחושף מעט מחיי ספרד: חיים תחת טרור באסקי , חיים תחת שלטון פאשיסטי וכו.
הספר מתפתח לאט בשפה יפה אבל כאילו ישנה – דבר שגורם לפעמים לשכוח שהדמויות חיות בזמננו ולא בתחילת המאה ה20 .
הסיפור נודד בין נקודות המראה של הדמויות השונות וכך לפתע ללא התראה אתה מוצא עצמך בראש של רוצח. ואם קודם חשבת שאתה רוצה להבין מה גורם לאדם לעשות דבר כזה נורא – אזי עכשיו אתה מנסה לצאת מהראש הזה . לא להבין ולא לראות את העולם דרך עיניו אבל מולינה לא מרפה ומושך אותך שוב ושוב לעולם האפל הזה ומנגד מדגיש את היופי והתום שהיה בילדה ומה שנשאר אחריו.
זה ספר טוב שלוקח זמן לעכל ויש לו הרבה רבדים וצדדים מלבד הרצח. מגיע לו יותר משלושת הכוכבים שנתתי לו – אבל קראתי אותו בתקופה מבלבלת ולעיתים היה לי קשה לשקוע בו כפי שצריך ולעיתים הרגיש איטי מדי.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•cujo
ירח מלא

ירח מלא

אנטוניו מוניוס מולינה

ירח מלא מאת אנטוניו מוניוס מולינה - אחד הספרים הטובים שקראתי בזמן האחרון.
העלילה - מבלי לקלקל למי שלא קרא: מפקח משטרה בשנות הטרום פנסיה שלו מועבר מבילבאו שבחבר הבסקים, שם עסק בדיכוי התנועות הלאומניות, לעיר הולדתו.
בשנות עבודתו בבילבאו ספג המפקח איומים לחייו ולחיי אשתו. במשך השנים הידרדרו עקב כך השניים, כל אחד במדרון משלו. הגבר שתה, עישן ונתן פורקן ליצריו במין מזדמן. האישה דעכה אל תוך דיכאון שמחק אותה וגרם לאשפוזה בבית חולים לחולי נפש.
בנקודה זאת של שפל מדרגה מועבר המפקח לעיר הולדתו, כאן מחליט לתקן את דרכיו .
אנו פוגשים את המפקח במקום עבודתו החדש זמן קצר אחרי שנתגלה גופתה של ילדה שנרצחה באכזריות. הספר הוא סיפור המסע ללכידת הרוצח.

הכתיבה: כל פרק מיועד לאחת מבין הדמויות המופיעות בספר: המפקח, המורה סוסנה גריי, הכומר אורדוניה, הפתולוג פררה, הרוצח עצמו, הקורבנות. הכתיבה היא בגוף שלישי, אך הסופר נכנס אל התודעה של הדמויות, מתאר את העולם דרך עיניהם, משקף את מחשבותיהן ואת רגשותיהן. מולינה לא עושה הנחות לקורא: כל אחד מ- 33 הפרקים של הספר מתחיל באמצע פעולה או תיאור כלשהי מבלי להציג את הדמות שעליה מדובר. זאת החידה הראשונה שעל הקורא לפתור ולא חשוב אם הדמות כבר מוכרת או שהיא מופיעה בפעם הראשונה. זאת ועוד: הטקסט גדוש בפרטי פרטים - מקומות, מצבים נפשיים, מטפורות, תיאורים, גיבורי תרבות והקשרים היסטוריים נדחסים בזה אחר זה ולפעמים נוצרת הרגשה של "די, נקפוץ איזה חצי דף, מה יכול להיות?" אבל אחרי שמולינה לוכד את הקורא בכוריו כבר אי אשפר לעשות זאת כי התיאורים הם מהפנטים ביופיים, בדיוקם ובחדותם אבל גם משום שהוא שוזר בהם פרטי עלילה חשובים או פרטים ביוגרפיים של הדמויות שבלעדיהם לא ניתן להבין אותן.
עוד על סגנון הכתיבה: בנערותי הייתי מעריצה של הסופר האמריקאי וויליאם פולקנר. אחרי שקראתי כמה עמודים ב"ירח מלא", הרגשתי בהשפעתו: משפטים ארוכים ומפותלים בנוסף לפרטים שכבר ציינתי גרמו לי לחשוב על כך. בירור קטן בגוגל תחת הכותרת "השפעות ספרותיות על אנתוניו מולינה" הוכיח שצדקתי.
המוסיקליות: עושה רושם שמולינה מודע מאד לקצב הפנימי של הכתיבה, גם בתוך המשפט וגם באופן כללי. הוא חוזר על תיאורים כמה וכמה פעמים וזאת מסיבות שונות: תיאור גופתה של הילדה פאתימה חוזר שוב ושוב ומשקף את האובססיה שפתח המפקח לגבי הרצח והרוצח. אירועים ותיאורים אחרים חוזרים שוב ושוב מפי דמויות שונות, משלימות את התמונה ויוצרות סוג של מלודיה עם מוטיבים חוזרים.
תיאור הדמויות: מולינה נכנס אל תוך נפשם של הדמויות ופועל מהמקומות הכי עמוקים והכנים שלהם. הוא עושה זאת עם דמויות פחות או יותר נורמטיביות כמו סוסנה גריי והכומר אבל גם עם הרוצח - הסופר נמצא אתו בכל מה שהוא חושב, מרגיש ועושה.
מעניינת גם בחירת הסופר לזיהוי דמויותיו. המפקח, אשתו, הרוצח, הזונה, המתנקש, הורי הנערות ועוד - הן דמויות בלי שם, למרות שביניהם נמצאות הדמויות הראשיות. לקורבנות של הרוצח יש שמות– פאתימה (צליל ערבי?) ופאולה – שני השמות מתחילות באות פ', אולי לא במקרה.
המורה מוזכרת לרוב בשמה המלא – סוסנה גריי, כאילו הסופר עצמו מאוהב בה ומתענג על שמה כשם של כוכבת קולנוע.
כתיבה גברית: כמו בהרבה יצירות אחרות ניתן להבחין בקלות ש"ירח מלא" נכתב ע"י גבר. הדמויות הגבריות חדות, מדויקות ומבוססות היטב. לגבי נשים המצב שונה. רוב הדמויות הנשיות הן בגדר נוכח נפקד: אשתו של המפקח מנותקת ממציאות ומאושפזת בבית חולים לחולי נפש, אימהות שתי הנערות לא נמצאות בשטח, עסוקות מדי כדי לטפל בבנותיהם, משאירות את הבמה לאבות הדואגים, האוהבים.
עוד ניתן להבחין שגם מעט הנשים המופיעות בצורה חדה יותר, הן קורבנות, מעוררות רחמים ואמפטיה: פאתימה ופאולה, הזונות ואשתו של המפקח הן כולן קורבנות. מעניינת יותר היא דמותה של סוסנה גריי. גם היא מתארת מצב של קורבנות, במידה מסוימת בגלל הפסיביות של עצמה. בדומה לאשתו של המפקח, גם סוסנה נופלת קורבן לצורת החיים של בעלה - גרושה. המפקח בוגד באשתו, כל גם הבעל של סוסנה; צורת החיים של המפקח מדכאת את אשתו, כך גם צורת החיים של בעלה של סוסנה. אבל בעוד אשתו של המפקח נקברת חיה במעמקי הסנטוריום, פורחת סוסנה פריחה מאוחרת עקב התאהבותה במפקח והרומן הלוהט שבניהם. סוסנה מתפתחת כגיבורת על, כמעט מיתית. חייה ללא רבב, אהבתה נשגבת, טעמה באמנויות משובח, היא הופכת לחלק מהתיקון שהמפקח זקוק לו. נדמה שהמחבר יצק אל תוך הדמות אידיאלים ורומנטיקה בכמות קצת מעבר לנחוץ, מה שהפך את סוסנה לדמות שבלונית במידה מסוימת.
מכל הדמויות נדמה לי שמולינאס מתאר את עצמו במידה רבה בדמותו של המפקח, אולי לא בפרטים האוטוביוגרפיות, אלה בהכרה בצדדים האפלים והלא מוסריים של הנפש, בכמיהה לתיקון ומעל הכל לכמיהה לאהבה.
אבל "ירח מלא" הוא בראש ובראשונה ספר מטח בנוי היטב. אנחנו עדים למשחק חתול ועכבר בין המפקח לרוצח, ובעוד אנחנו שקועים במשחק זה, מתווסף היכן שהוא באמצע הספר, משחק חדש ובו הצייד נצד.
עוד כמה הערות: המוטיב של חיפוש העיניים. בתחילת הספר המפקח משוכנע שעיניו של הרוצח יסגירו אותו כי אין אדם שיכול לבצע זוועה כזאת המתוארת בספר מבלי שעניו ישקפו אותה. מסתבר שיש. מבטו של הרוצח תמים, דיבורו רך, ולבסוף הוא גם הופך לסוג של נערץ ומחזרים בתשובה מחבקים אותו לחיקם. אז לא בעיניים היה צריך לחפש, אלא במקום אחר, על הגוף, צנוע ומוצנע, שם כנראה נמצא המניע.
מעורב ספרדי: ובין לבין, בכל המארג הזה, אנחנו מקבלים תמונה של ספרד היום וכמה עשורים אחורה, עם ההשפעה החשובה של הדת הנוצרית הקאתולית, עם הנוכחות של הישויתים והפנימיות לבני עניים, עם התמורות שקרו במשך השנים, האנרכיזם, האידאל החברתי, התברגנות והחיים המודרניים.
"ירח מלא" – מסע כומתה, אבל שווה.

לפני 12 שנים•ריקה
ירח מלא

ירח מלא

אנטוניו מוניוס מולינה

מי שמחפש ספר מתח הגיע לכתובת הלא נכונה.
הכתיבה קולחת, מרתקת, לא צפויה וההנאה הגדולה נובעת דווקא מסיפורם של הדמויות ולא מפתרון התעלומה.

ראוי לציין שבספר יש קטעים מאוד מאוד אלימים ומוחשיים של אלימות מינית בילדות, לי באופן אישי היה קשה ביותר לקרוא את זה ורק חיכיתי שיעברו.
בד בבד הכתיבה המצוינת בשאר החלקים הלא אלימים היא מה שהופכת את הספר למרתק.
לא אמליץ עליו בשל האלימות המפורזת, אבל כן אקרא ספר נוסף של מולינה המתעסק בנושאים פחות אלימים.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•Chayka
ירח מלא

ירח מלא

אנטוניו מוניוס מולינה

למולינה יש סגנון מיוחד של חוסר סדר כרונולוגי של הסצנות שהוא מתאר וגם איזה סידור מבולבל, אלטרנטיבי, של החלקים במשפטים שלו (לדוגמא: "כפי שראה, וגם השתמש בהם לגילוח פיאות לחייו, את המברשת וקצף הגילוח שעמדו על מדף זכוכית"). ב'חורף בליסבון' האמת שזה הקשה על הקריאה ועל ההבנה שלי את הרצף העלילתי. אבל ב'ירח מלא' זה מוסיף לאווירה ובסופו של דבר, גם אם זה כמה עמודים אל תוך הפרק, מבינים לאן לשייך את הדברים.
לאורך חלקים נרחבים של הספר הרגשתי כיווצים של בחילה בחלל העליון של הבטן נוכח תיאורים מזעזעים של אונס ורצח של ילדה בת 9. אל הכיווצים הצטרפה גם השתנקות של הפתעה ויראת כבוד למולינה כשבאחד הפרקים התיאורים הגיעו מנקודת מבטו של הרוצח. מה אני אגיד לכם, אני בחורה מבית טוב, לא נוהגת להסתובב עם רוצחים. אז אולי הכלי היחיד שלי לשפוט הוא ותק צפייה בסדרה 'חוק וסדר' ושכמותה, ובכל זאת אני רוצה לציין (ולהחמיא) שמולינה בנה פה דמות אמינה להחריד של רוצח.
הוא גם בנה, בעזרת הרבה ניים-דרופינג שזה דבר שאני שונאת לראות בספרים, דמות נשית קצת מעצבנת (היא שומעת פול סיימון, ואוך, אלוהים, כמה שהיא אוהבת את פבלו נרודה). אבל ברור שהדמות הנשית הזו משחקת נפלא אל תוך סיפור אהבה שעל אף היותה חצי ממנו מצליח לרגש.
ספר מצוין.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•תמר
ירח מלא

ירח מלא

אנטוניו מוניוס מולינה

ספר כתוב היטב, מכריח את הקורא להזדהות עם כל הדמויות בספר, ושובה אותו בתוכן. קשה להניח את הספר וגם כשחייבים- הוא לא מרפה ממך לרגע.
ודווקא בגלל זה- רק 3 כוכבים.
זה אחד מהספרים האפלים שקראתי.... כ"כ קשה וריאלי שכמעט ואי אפשר לחייך בימים שקוראים אותו.מולינה הוא כותב מכושר מאין כמותו, אבל הוא השתמש בכישרון הזה כדי לצור ספר קשה וכאוב במיוחד.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•קרפד
ירח מלא

ירח מלא

אנטוניו מוניוס מולינה

כתיבה מעולה שהיא יצירת אמנות ממש. מצד שני - עלילה דלילה ורדודה, שאינה קרובה בשום מקום לסיפור מתח. באמצע ישנו ספר "בסדר" שצריך הרבה כח כדי להתמיד ולקרוא בו, אבל בהחלט אפשר להנות מסיגנון הכתיבה ורמתה הגבוהה.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•עומר ציוני
דירוג
5.0
לפני 11 שנים

“בדרך כלל אני לא אוהבת ספרי מתח. אבל זה לא ספר מתח רגיל. זה הספר השני שאני קוראת של מולינה והוא רק עש”

17/17
ביקורות על ירח מלא
הבאה
אין ביקורת הבאה