חתני פרס נובל לספרות, הייתי רוצה... מתישהו..., ספרים שקראתי, רוצה לקרוא בקרוב, רשימה, ספרי קריאה, זוכי פרס נובל לספרות, מיכל, על הכוונת, טורקיה & ארמניה, למכירה ב 25 שקלים, ספרים לקרוא, אסלאם, פרוזה - ארבעה ספרים ב100 שקלים, א, 2022, ספרות מתורגמת, לקרוא, איסטנבול - יוון, רשימה ספרים שקראתי, שווה להשיג, ספרים שלא הצלחתי לסיים, ספרים שאני רוצה לקרוא, ספרים שאני רוצה לקרוא בקרוב, יש לאיילת צריכה לקרוא, לראות מבעד החשכה, ספרים שאני מתכנן לקרוא, נקראו ב- 2015, ספרות מתורגמת , פרס נובל לספרות, פעמיים, פרוזה, להשיג- חשוב, תומחר , הרשימה החמה, מתוכננים, זלי תקרא בהמשך, מאה שנים של בדידות, ספרים שרוצה לקרוא, דצמבר 2009, ספרים שקראתי ב 2010, ספרים שאני רוצה לקרוא, להשיג, אני אקרא מתישהו, ספרים מצויינים, רשימת המתנה, רוצה לקרא, ספרים שקראתי 2012, סיקרן אותי ואשמח להשיג, לקריאה, קריאה - מבוגרות.ים, סיפורת מתורגמת, ויתרתי, ספרים בהם היחס לנשים מקומם אותי, סיפורת, מחכים על המדף, ספרים שאני אוהב לשנוא, מתישהו, ממתינים בסבלנות 3, טורקיה, לפחות הכריכה יפה, שקראתי, רשימת קריאה של חמדת, מחכים על המדף, ספרים שלא אהבתי, מסקרן, ספרות ערבית ועולם האסלאם, כתבתי עליהם ביקורת., הספרייה העברית בברלין, ספרים שרוצה לקרוא בקרוב, לקריאה, כריכות אהובות, קראתי, סיפורי אהבה, ספרים לקריאה, הטובים - גם הם השאירו חותם, ספרים שקראתי, ממתינים, תבל ומלואה - טורקיה, **** טוב ****, ספרים שמכרתי, ע-כ, 2018, איןבספרייה, למבורגיני לבורגנים, ספריעד- ספרי קריאה (אהבה, מתח ועוד), הרשימה האינסופית-רוצה לקרוא, רשימה, רוצה לקרוא ולא מספיקה, ספרות -תרגום, לקרוא לקרוא לקרוא, Wishlist, צריך לקרוא, ספרים שאני רוצה לקרוא, על הכוונת, ספרים שקראתי לאחרונה, עכשווי, רחל - רשימת קריאה כללית, בספרייה העירונית, להשאיל- הדחופים ביותר, כנרת, זמורה, דביר, = ניתן להשיג בחיפה (זמנית) = , איסלם- דת ופוליטיקה, קריאה, רשימה, רוצה לקרוא, אורית, קריאה עתידית, מסומנים מחיפושים, עוד ...

1.

מוזיאון התמימות מאת אורהאן פאמוק "זה היה הרגע המאושר בחיי, אבל אז לא ידעתי זאת." במילים אלה מתחיל הרומן פרי עטו של אורהאן פאמוק, חתן פרס נובל לספרות, מחבר יצירת המופת שמי הוא אדום ( ראה אור בעברית בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2009). ביום אביב נעים בשנת 1975 פוגש קמאל- בן לאחת המשפחות העשירות באיסטנבול המיועד להינשא לבת למשפחה אריסטוקרטית- בפוּסוּן, זבנית יפהפייה שהיא קרובת משפחה רחוקה. המפגש הסוער מסתיים בשבירת טאבו הבתולים. קמאל מתרחק אט-אט מהסביבה הטבעית שלו, מהמסיבות המפוארות, מהמועדונים היוקרתיים, מבתי המידות על שפת הבוספורוס ומטורי הרכילות העסיסיים. אהבתו לפוסון מבודדת אותו מהחברה הגבוהה המתמערבת וגוררת אותו ל"איסטנבול השנייה", לרחוב צדדי בשכונה דלה שבה פוסון מתגוררת עם הוריה, למסבאות זולות, לבתי מלון קודרים, לחברה של אנשים קטנים שמטפחים חלומות גדולים. איסטנבול, כור מחצבתו של קמאל ושל הסופר, בן דמותו, מאוכלסת בנקודות ציון ובדמויות שצצות בכל פינה ומזכירות לקמאל את פוסון. הוא הופך לאספן כפייתי של חפצים המתעדים את סיפור אהבתו, את השפלתו ואת ציפייתו לשוב לחברה שממנו הוא בא, ואלה נשארים איתו במוזיאון שהוא מקים בלבה של העיר, על קו הגבול שמפריד את חצייה המתמערב מחצייה המזרחי....

2.

שמי הוא אדום מאת אורהאן פאמוק לרגל שנת האלף למניין המוסלמים מזמין הסולטאן השולט באיסטנבול ספר מאויר שיתאר את פאר ממלכתו. צוות של מאיירים מנוסים מתגייס למשימה, אך כיוון שיצירת תמונה של הברואים אסורה על פי האסלאם, המשימה מסכנת את חייהם, ולפיכך נשמרת בסוד. כשאחד מחברי הצוות נעלם, בהלה אוחזת במאיירים. האם האיש נרצח? האם הסוד הכמוס הודלף? הסולטאן דורש תשובה בתוך שלושה ימים, אך בידי החוקרים רק איורים חלקיים שטומנים בחובם את פתרון התעלומה. שמי הוא אדום הוא סיפור רצח ואהבה שמתרחש במשך תשעה ימים מושלגים באיסטנבול של המאה השש-עשרה על רקע מאבק בין מוסלמים שמרנים קנאים לקומץ אנשים הפונים ללמוד מן המערב. בדרכו הייחודית המהפנטת, במורכבות עדינה כערבסקה ימי- ביניימית, אורהאן פאמוק מפיח רוח חיים בכל דמויותיו, ובכללן המתים, בעלי החיים והחפצים, ובתוך כך חושף אותנו אל עולם אמנות האיור שאיננו עוד....

3.

הספר השחור מאת אורהאן פאמוק בוקר חורפי ומושלג מגלה גאליפ, עורך דין מאיסטנבול, שאשתו האהובה, רייה - נעלמה. האם היא מסתתרת בדירתו של ג'לאל, אחיה למחצה, עיתונאי שגאליפ מתקנא בהצלחתו? אלא שעד מהרה מתחוור כי אין איש בדירתו של ג'לאל. גאליפ יוצא למסע חיפושים. הוא משוטט בסמטאות איסנבול, קשוב לכל רמז, מביט בכל דמות חולפת, ממתין לאות כלשהו. בתוך כך הוא לובש את דמותו של ג'לאל, עונה לשיחות טלפון בביתו, אפילו מזייף מאמרים בשמו. במהלך חיפושיו אחר אשתו - אהובתו שומע גאליפ סיפורים תמוהים, מסתוריים - על תליין תורכי, על התייבשות מימי הבוספורס, על אצילים המשוטטים ברחובות בתחפושות, סיפורי אהבה בלילות כפור. המסע הזה הופך למסע חיפוש אחר הסודות האבודים בנבכי הנפש, על הגבול שבין זהות, זיכרון ומציאות. הספר השחור הוא ספר מרתק ויוצא דופן, הסוחף את הקורא לעולם מופלא על רקע מראותיה, קולותיה וריחותיה של איסטנבול. אורחן פאמוק נחשב לסופר הבולט ביותר בספרות התורכית בימינו. הוא חי באיסטנבול וסגנון כתיבתו יונק ישירות מן האנדרלמוסיה של העיר הססגונית הזו. ה"ניו יורק טיימס בוק ריוויו אוף בוקס" משווה אותו לבורחס ולקלווינו. וה"טיימס ליטררי סאפלמנט" קבע: "הוא מספר ממדרגה ראשונה...אחד היוצרים המעניינים ביותר בעולם". הספר השחור הוא מן היצירות הספרותיות הבודדות שתורגמו לעברית מתורכית, והוא חושף לפני הקורא עולם תרבותי עשיר ולא מוכר....

4.

שלג מאת אורהאן פאמוק המשורר קא, מפעילי תנועת הסטודנטים המיליטנטית של שנות השבעים הסוערות, חוזר לאיסטנבול אחרי שתים־עשרה שנות גלות פוליטית בגרמניה. כעבור כמה ימים הוא נוסע לעיר קארס הרחוקה שבמזרח טורקיה לשם הכנת כתבה על גל התאבדויות בקרב נערות דתיות ובתקווה למצוא אהבה - ואולי גם את השירה שאבדה לו בגלות. קארס כורעת תחת עוני כבד, שלג בלתי פוסק ואסלאם חתרני. אך רוח הרפאים של החילוני-ות, בדמותו של פעיל מזדקן שקבר את נעוריו ואת אמונתו בשכרות, מחליטה להשיב אש - תרתי משמע. העיר עומדת להיכנס למערבולת של מאבק בין חסידי האסלאם לבין החילונים שמנסים להציל את מה שנותר מטורקיה החדשה. כשהשלג הכבד חוסם את הכבישים המובילים לעיר ומנתק את קארס מהשלטון המרכזי, המסך עולה על מחזה דמים. שלג הוא רומן פוליטי לירי המשרטט תמונה מרהיבה של טורקיה - המודרנית וההיסטורית - ובוחן את מקומן של האמנות והאהבה בסבך הפוליטיקה והקנאות הדתית. אורהאן פאמוק, יליד איסטנבול (1952), הוא חתן פרס נובל לספרות 2006, פרוזאיקן וירטואוזי שנחשב לבכיר הסופרים הטורקים. בצעירותו למד אדריכלות ועיתונאות, אך עד מהרה החליט להקדיש את חייו לספרות: "על אף האפשרויות שעמדו בפנַי נותרתי משוכנע בעליל כי מנת חלקי היא לשבת בקרן זווית באיסטנבול ולהיכנע לספרים, שיום אחד - כך קיוויתי - יעשו לי שֵם ויהפכו אותי לאדם שלם." הרומנים שכתב פאמוק תורגמו עד כה ל־58 שפות ונמכרו במיליוני עותקים. מנימוקי השופטים לפרס נובל: "במהלך חיפושו אחר נפשה העגמומית של עיר הולדתו גילה פאמוק סמלים חדשים להתנגשות בין תרבויות ולשזירה ביניהן... כשגדל חווה מַעבר מתרבות עות´מאנית מסורתית־משפחתית לאורח חיים בעל זיקה למערב." מנאומו בטקס קבלת פרס נובל: "ספרות בימינו מן הראוי שתבחן ותספר את הפחדים הבסיסיים של האדם באשר הוא: הפחד להיוותר מחוץ למתרחש, הפחד שיתעלמו ממך ומקיומך, ותחושת חוסר הערך הנלווית לפחדים אלה... בכל עת שאני מתעמת עם רגשות כאלה ועם השפה המופרזת והלא רציונלית שבה הם בדרך כלל מוּבּעים, הם נוגעים באפֵלה שבתוכי." בעברית ראו אור גם ספריו: שמי הוא אדום, ומוזיאון התמימות . ביקורות מחו"ל "עמוק ומבריק... שופך אור על העימות בין החילוניות לאסלאם הקיצוני ועושה זאת טוב יותר מכל ספר עיון שאני מכיר." - ניו סטייטסמן "מותחן פוליטי מרתק... פאמוק טווה סיפור שבו ההתבוננות באופי האמונה הדתית וההתבוננות במצבה של טורקיה המודרנית שזורות זו בזו." - ספקטייטור...

5.

איסטנבול - זיכרונות ילדות מאת אורהאן פאמוק "הייתכן מדריך טוב יותר לעיר מאשר זיכרונותיו של בן העיר, חתן פרס נובל?" (גרדיאן) איסטנבול, העיר שעיצבה את אישיותו ואת דמיונו של אורהאן פאמוק, חתן פרס נובל לספרות (2006), עומדת במרכז הספר. הסיפור נפתח בשנות ילדותו של פאמוק כבן למשפחה גדולה, עשירה, משכילה ואקסנטרית למדי בבניין שבכל קומה בו מתגורר ענף של המשפחה בדירות אפלוליות, עמוסות זיכרונות ועתיקות. כאן מתוודע פאמוק לראשונה למלנכוליה שמאחדת את כל תושבי העיר איסטנבול, שהיתה בעברהּ בירתן של שתי אימפריות גדולות ועם קריסת הקיסרות העות'מאנית ירדה מנכסיה ומגדולתה. איסטנבול הוא מפה ג'ויסיינית של עיר ודיוקנו של אמן כאיש צעיר, לעתים אינטימי, לעתים חושפני, סיפורה של אחת הערים הגדולות בהיסטוריה מאת הסופר החשוב ביותר של טורקיה כיום. אורהאן פאמוק, יליד איסטנבול (1952), הוא חתן פרס נובל לספרות 2006, פרוזואיקן וירטואוזי שנחשב לבכיר הסופרים הטורקים. בצעירותו למד אדריכלות ועיתונאות, אך עד מהרה החליט להקדיש את חייו לספרות: "על אף האפשרויות שעמדו בפנַי נותרתי משוכנע בעליל כי מנת חלקי היא לשבת בקרן זווית באיסטנבול ולהיכנע לספרים, שיום אחד - כך קיוויתי - יעשו לי שֵם ויהפכו אותי לאדם שלם." פאמוק כתב עד כה שמונה רומנים שתורגמו ל-58 שפות ונמכרו במיליוני עותקים. מכתיבתו הנעה בין שני אזורים של אור או צללים עולה החיכוך בין מזרח למערב, המפגש בין תרבויות - לעתים חינני, לעתים אנרכי - דרך ריבוי קולות ודיאלוג מתמשך פורה בין המדינה המזרחית המתמערבת ביותר לעולם המערבי. מנימוקי חבר השופטים לפרס נובל: "במהלך חיפושו אחר נפשה העגמומית של עיר הולדתו גילה סמלים חדשים להתנגשות ולשזירה של תרבויות... כשגדל חווה מעבר מתרבות עות'מאנית מסורתית-משפחתית לאורח חיים בעל זיקה למערב". מנאומו בטקס קבלת פרס נובל: "ספרות בימינו מן הראוי שתבחן ותספר את הפחדים הבסיסיים של האדם באשר הוא: הפחד להיוותר מחוץ למתרחש, והפחד שיתעלמו ממך ומקיומך, ותחושת חוסר הערך הנלווית לפחדים אלה... בכל עת שאני מתעמת עם רגשות כאלה, ועם השפה המופרזת והלא רציונלית שבה הם בדרך כלל מוּבּעים, הם נוגעים באפֵלה שבתוכי." "באיסטנבול פאמוק הצליח להציג את הנזק האנושי שהסבה המהפכה של אטאטורק מבלי ליפול למלכודת הנוסטלגיה החשוכה של האסלאמיסטים הטורקים." (ניו יורק טיימס) "דיוקן עשיר, גדוש תפניות רבגוניות." (לוס אנג'לס טיימס) "זיכרונות ילדות מרגשים ביותר ותיאור שמעורר חשק לבקר שוב בעיר." (דיילי טלגרף)...

6.

המבצר הלבן מאת אורהאן פאמוק בתחתיתה של תיבה מאובקת בארכיון גבזה שממזרח לאיסטנבול מוצא פארוק כתב יד מהמאה השבע עשרה. כתב היד מספר את סיפורו של סטודנט צעיר לאמנות ומדעים באיטליה הנופל בשבי הטורקי ומתגלגל לשמש כעבד בביתו של חוג'ה (מלמד) הדומה לו דמיון פיזי מפתיע - עובדה שמסקרנת את שניהם ומאיימת עליהם גם יחד. החוג'ה דורש מהעבד ללמד אותו את כל הידוע לו מחכמת המערב ולסייע לו בפרויקטים שונים עבור הפשה והסולטן. שנים על גבי שנים יושבים השניים באפלולית הבית, דנים בכוכבים, בפירוטכניקה ובבניית כלי נשק, ולא פחות מכך נוברים בעבר, בסודות ובחטאים, האחד של השני. פארוק מבקש מאתנו שלא לייחס משמעות מיוחדת למובאה מתוך "בעקבות הזמן האבוד" לפרוסט המופיעה בשער הספר, אך ברור כי בכך הוא מבקש דווקא להסב את תשומת לבו של הקורא לכך שהשוני בין המזרח למערב ובין אדם לאדם "זה, מכל מה שנדרש לאהבה כדי להיוולד, זה הדבר היקר לה ביותר, המוזיל את כל השאר". אורחן פאמוק, יליד איסטנבול (1952), נחשב לסופר הבולט ביותר בספרות הטורקית בת ימינו ולאחד ממבקריו החריפים של השלטון. ה"ניו יורק טיימס בוק ריוויו" השווה אותו לבורחס ולקלווינו וה - TLS האנגלי קבע כי "הוא מספר ממדרגה ראשונה". המבצר הלבן זכה בפרס "האינדיפנדנט" לספרות מתורגמת ותורגם לשפות רבות. זהו ספרו השני של פאמוק הרואה אור בעברית. הראשון, "הספר השחור", ראה אף הוא אור ב"כתר"....