למה?? למה??
מישהו מוכן להסביר לי למה אנשים כותבים ספרים כאלה? ואני לא מזלזלת- אבל באמת! זה ספר פשוטה(סליחה)נוראי. הוא יותר גרוע מלנצח, שזה שיא השפל. הוא יותר גרוע מעשרות ספרים שאי פעם כתבתי עליהם ביקורת עוקצת. הוא הספר הכי גרוע שקראתי בכלל! אנשים יגידו שאני מגזימה, אבל באמת- אין בו אפילו ניצוץ של משהו טוב. ואני מצטערת, אין אפילו רמז לפונטציאל כלשהו. למה אנשים בכלל טורחים לכתוב ספרים כאלה?!?
אני יודעת שהביקורת שלי זועמת. אבל זה פשוט מגיע לספר הזה. עם שפה כל כך רדודה בלי שמץ של ייחודיות, חוסר מקוריות מדהים כי כבר ביצעו את הרעיון הזה כל כך הרבה פעמים (או לפחות משהו דומה, וד"א בצורה הרבה יותר טובה), דמויות שמתחשק לך להעיף להן סטירה מרוב השטיחות שלהן וחוסר עמוק כלשהו, רדידות לאורך הספר כולו, סיפור אהבה שהוא אומנם לא ממש דביק אבל כל כך- כל כך- משעמם. כן, הספר הזה היה פשוט משעמם. משעמם לקרוא אותו, משעמם לבהות בו, משעמם לאכול אותו, משעמם לנסות ללכת איתו על הראש כמו כד הודי, משעמם!!! וזה הפגם הכי גדול של הספר. הייתי מוכנה לאכול אותו (תרתי משמע) למרות הרדידות שלו ולמרות חוסר העמוק ולמרות הבעיה עם הגופים (מה שדניאל ציינה, ואני לגמרי מסכימה איתה) למרות הכתיבה ולמרות כל הפגמים שבו אם היה בו שמץ של עניין. אבל לא!!
הרעיון הזה היה יכול להיות מבוצע כל כך הרבה יותר טוב על ידי מישהו אחר, שהיה מכניס בו קצת עניין. אבל במקום זה- מצאתי את עצמי מדלגת על פרקים שלמים, מאבדת כל סוג של קשר עם הדמויות (לא זכרתי בכלל את השמות שלהן חוץ משתי הדמויות הראשיות) , מאבדת את העלילה, את הרעיון שלה, ומדלגת במהירות רק כדי לקרוא את הסוף שגם היה צפוי כל כך שזה כואב (אני יודעת שהסופר בנה את זה לאורך כל הספר אבל זה היה מובן מאליו!!) וגם משעמם עד מוות.
ועל כל זה, בזבזתי שלוש שעות! כי הספר- אתם לא תאמינו- נמרח על גבי משהו כמו 300 עמודים! צריך לתת לסופר (או סופרת? מה אני אמורה להבין מהשם די?) פרס על המריחות האלה!
אל תקראו אותו. אל תקראו אותו ואל תעזו להתקרב אל הספר הזה. הוא מהספרים שבאמת, באמת מיותרים בעולם. אל תבזבזו עליו כסף או משהו כזה, אל תחשבו על זה בכלל!! ואם איכשהו כן הצלחתם לקרוא אותו מההתחלה ועד הסוף- אתם צריכים להיות סווווופר סובלניים בשביל זה. אתם בכל מקרה תסבלו.
אני מציעה לסופר (או סופרת לא ברור) לשקול קצת מילים ולא לחשוב על לכתוב ספר כזה. בעצם, שלא יחשוב. נקודה.
נמאס לי מכל ספרי הנוער האלה. זהו. אני הולכת לקרוא מעכשיו ספרים למבוגרים (לפחות להשתדל). בכל מקרה, אם מישהו מוצא ספר נוער טוב, שיספר לי. כי הספר הזה ממש לא עונה על ההגדרה הזאת.

״חום״ מאת די שולמן הוא ספר שמצליח ליצור עולם דמיוני מסקרן ומקורי. אחד הדברים החזקים בו הוא תחושת ההרפתקה והמסע בזמן, שמאפשרים לסיפור לנוע בין תקופות ורעיונות שונים בצורה מעניינת. גם הדמויות ברובן כתובות היטב, הן אינן חד־ממדיות, ויש בהן מורכבות מסוימת שמוסיפה עומק לעלילה.
עם זאת, לצד הרעיונות היפים והעולם היצירתי, סיפור האהבה שבמרכז העלילה מרגיש לעיתים מאולץ ואף מעט ילדותי. במקום להעמיק את הדמויות או את המתח הדרמטי, הוא נשאר שטחי למדי ולעיתים אפילו פוגע בעוצמה של הסיפור.
בסופו של דבר זהו ספר שיש בו לא מעט דמיון ורעיונות מעניינים, אבל כזה שבו הקו הרומנטי אינו עומד באותה רמה של שאר מרכיבי העלילה.

אני לא יודעת מה עשיתי לאנשי הוצאות הספרים הגדולות, אבל כנראה שזה היה מספיק חמור כדי להתנקם בי ולשלוח לעברי מפולת של ספרים גרועים. אולי זה כי החזרתי ספרים לספרייה באיחור של חצי שנה? או בגלל שבטעות שפכתי קפה על הספר של אמא? בכל מקרה, כנראה שהם החליטו שנמאס להם ושהגיע הזמן לנקמה.
והו, הם נוקמים.
אז לביקורת....

האמת היא, שחום לא ספר גרוע בכלל. הרעיון שלו בעל פוטנציאל אדיר!! שנים שחיכיתי שמישהו ירים את הכפפה ויאחד בין שני תקופות.... הרעיון של מישהו שנוסע בזמן מהימים שלנו אל מאות שנים אחורה לא חדש בכלל. (דוקטור הו, אינויאשה, והעיבוד החדש לגאווה ודעה קדומה). וגם הרעיון של סיפור אהבה בין שני אנשים ששייכים לחלקי זמן שונים לא כזה חדש.
ולכן אין לי בעיה עם חוסר מקוריות, כל עוד הוא מבוצע היטב.
אבל כל הספר הוא פשוט תוצר של תכנון לא טוב.
והנה הדברים שגרמו לספר הזה להיות אכזבה גדולה ולא קריאה עבורי:
1) הדמויות נתקלות זו בזו רק אחרי 250 עמודים.. ממש לקראת הסוף. כלומר עד אז הקורא נחשף לשני סיפורים החיים שלהם מנק מבט שונות. ואין לי שום בעיה עם לקרוא קצת על החיים שלהם לפני הפגישה, אבל 250 עמודים?!??!
2) הסיפור כתוב משתי נקודות מבט שונות. אווה וסתוס. אבל אצל אווה אנחנו קוראים את זה מנק מבט אישית,ואילו אצל סתוס זה בגוף שלישי. זה לא ברור בכלל! או שהוא נותנת לנו את הנק' מבט האישיות של שתי הדמויות, או של אף אחת מהן!!!
3) העלילה של אווה ממש לא מעניינת וקצת נמרחת, אירועים חוזרים על עצמם ולפעמים זה פשוט מעצבן.
4) התיאורים של שנת 152 לספירה ממש דלים, כאילו רואים שלסופר אין קשר בכלל למקום הזה והוא נאבק עם עצמו כדי לתאר את זה.


לסיכום:
ספר בעל פוטנציאל אדיר ולא ממומש. הסופר מאבד את עצמו ממש בעמודים הראשונים, מתפתל ונמרח וחסר פואנטה.

הסכם מעוגן בחוק
שנערך ונחתם בחסות אתר סימניה בחורף 2015
בין די שולמן מארה''ב
(להלן: צד א')
ובין קריקטורה מישראל
(להלן צד ב')

הואיל וספריה של צד א' גורמים לאנשים תסכול מעליבותו של הגזע האנושי,
והואיל וצד א' לוקחת במו ידיה רעיון טוב והורסת אותו,

לפיכך הוצהר, הוסכם והותנה בין הצדדים:
שצד א' יימנע מן המבוכה שבכתיבת (יותר נכון הקלדת) ספרים נוספים
וצד ב' יימנע מכתיבת דעותיו עליהם.

ולראיה באנו על החתום
די
קריקטורה

חום.
איזה שם מסקרן.
המשמעות שלו קצת מאכזבת (תסמין של מחלה. איזה מין סופר קורא לספר שלו בשם של תסמין של מחלה?), אבל השם זה לא העיקר.

בכל מקרה, קראתי את הספר (זה די ברור, אחרת לא הייתי כותבת עליו ביקורת) ובסך הכל די נהניתי. הרעיון ממש טוב והכתיבה זורמת.

-אז למה בכל זאת נתת רק שלושה כוכבים?-

נתתי רק שלושה כוכבים בגלל שהיו כמה דברים שמאוד (מאוד) הפריעו לי בספר(עלול {על מי אני עובדת? מכיל} ספוילרים):
1. סת רואה את ליבייה (ככה קראו לה?) ומיד מתאהב בה. אני יודעת שלפעמים בספרים יש את הדבר שנקרא 'אהבה ממבט ראשון'. אני שונאת את זה, זה לא מרגש אותי. בספר הזה זה היה נורא - היא רק עמדה שם והוא מיד ידע שהיא אהבה חייו. בלעע! (רק שיהיה ברור: אין לי בעיה עם אהבת אמת, יש לי בעיה עם אהבה ממבט ראשון. יש הבדל.)
2. סת מושלם. אווה מושלמת. כל הבנות מתאהבות בסת. כל הבנים מתאהבים באווה. לסת אין חסרונות. לאווה אין חסרונות. לא פלא שהם התאהבו. המושלם והמושלמת. מה זה הדבר הזה?!
3. האישיות של אווה: מושלמת.
האישיות של סת: מושלם.
האישיות של כל השאר: לא ידוע.

חוץ מזה ספר נחמד. אהבתי את זה שהגיבור הראשי מת. יחי האכזריות לאנשים המושלמים!

#סוף ספוילרים#

ספר קליל ונחמד(חזרתי על זה בשביל מי שלא קרא את החלק עם הספוילרים). שמעתי שיש ספר המשך. אני לא אקרא אותו, הוא רק יהרוס.

300+ עמודים.
300+ עמודים עד שהם נפגשו !!
איזו אכזבה.
כמובן שהספר והרעיון מקסימים.
אבל התאכזבתי שבכל רגע שיש הרגשה שהם יפגשו,הם לא.
ברור שאני אופטימית לגמרי לגבי ההמשך ושאני אקרא את ההמשך,כי לא חבל על הזמן שלי שבוזבז?
לא משנה,הספר יפה מאוד אך אכזב אותי..

זה ספר קיטשי, לא מציאותי, לא אמין, טיפשי ומעצבן אבל כל כך יפה! כל הביקורת הזאת תתחלת ליפה ולא יפה (סביר להניח שיש יותר לא יפה מיפה), אז ככה:
-לא יפה! "היי, אני אווה, לכל מקום שהלכת אנשים התאהבו בי. ברצינות! זה כל כך מיגע! בנים כל הזמן נטפלים אליי ובנות כל הזמן מקנאות בי. לא משנה מה עשיתי הם תמיד נדבקו אלי! אני כל כך מסכנה! אוי, סת, תציל אותי!" די! מה הקטע הזה?! זה לא הגיוני! תמיד צחקתי על קליירי (בני הנפילים) שמתוך שש דמויות גבריות שלושה התאהבו בה (ועוד שנים הם אלק ומגנוס) אבל זה?! זה מטומטם כל כך! נמאס לי מסופרות שיוצרות דמות ראשית, לכאורה, בלי פגמים. נמאס לי מאהבה ממבט ראשון. נמאס לי מאווה.
-לא יפה! כל העניין של רובי גם לא אמין. נראה כאילו הסופרת סתם שמה אותה שם כדי לתפוס מקום וכשנמאס לה היא עשתה את הריב הזה.
-יפה! האימפריה הרומית - פשוט מושלם! סוף סוף מישהו מציין את העובדה שגלדיאטורים היו עבדים ולא הייתה שום אקדמיה לגלדיאטורים (כמו באיזה סרט מצויר טיפשי שאח שלי רואה) ושהרגו את המשפחות שלהם ואף גלדיאטור לא רוצה להיות גלדיאטור! סוף סוף מישהו נצמד למקור ואני כל כך אוהבת את הסופרת על כך!
-לא יפה! היא חיה בסרט. לא הדמות - הסופרת. היא פשוט חיה בסרט. "כשקם הבחין בנערה מכוסת ראש, שעמדה מאחורי שתי נשים מבוגרות יותר. היא התבוננה בעיני שקד כהות עם ריסים עבים. מבטה ריצד בעליצות. המבוכה הניכרת שלו שעשעה אותה. פינות פיה רטטו [...] רוח קלה הניפה את הכיסוי שעל ראשה וקווצה משערה השחור נמלטה החוצה..." זו לא נשמעת כמו סצנה מסרט? לגמרי כן. נראה כאילו לסופרת יש פנטזיות של ילד בת 6 שהיא מנסה לקשר למציאות (ללא הצלחה).
-יפה! מחלה מסתורית? יפה! חקר תאי דם? מעולה! התפוגגות לא מוסברת של תאים? מקסים! הוא לא מוכן לנשק אותה? הכי אהבתי!

בעיקרון, זה לא ספר יפה וכשאני חושבת על זה אני לא מבינה למה קראתי אותו, אבל יש במילים שלו משהו קסום שמושך אותך. למרות שרק שתי מתוך חמש הסיבות שנתתי כאן הן טובות, אני נותנת לספר הזה 4 כוכבים.

ווואו.
מה אפשר להגיד על הספר הזה?
נוראי/ איום/ מטומטם ....

300+ עמודים לקח עד שהם נפגשו וגם כשזה קרה זה היה פטטי, דפוק ועוד..
הכתיבה לא משהו בכלל וסיפור האהבה המגולל בספר ממש לא מיוחד.

והדמות הראשית: כמה מושלמות יש בילדה אחת?????
היא מושלמת,חכמה,יפה,עדינה,כולם מחזרים אחריה והיא מצליחה בכל.

קיצר, :O
ספר רע מאוד.

ספר מדהים אני באופן אישי נורא אהבתי את הקטע של משיכת העלילה וגם נורא אהבתי שבחלק של אווה זה היא מדברת ואצל סתוס מישהו מספר עליו אני חושבת שכוונת הסופרת הייתה שהדבורת בכל הספר היא בעצם אווה שמספרת מה קרה לה ומה קרה לסתוס "חום" זה ספר מאוד מוצלח ותאמת שאם אני קראתי אותו עד הסוף זה אומר שהו ממש מעניין אני בדרך כלל לא מסיימת ספרים אלה אם כן הם ממש מעניינים אותי אני ממש ממש רןצה שיצא כבר הספר השני .
בקיצור באמת שזה אחד הספרים הטובים והמעניינים שקראתי .
ועוד משהו לומר לראשון שהגיב ממש ממש ממש ממש הגזמת עם התגובה שלך ואני מוכנה להתערב שלא קראת יותר מפרק בספר וישר פסלת וחבל!!!