ביקורת ספרותית על קציצות מאת אילן הייטנר
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 14 בספטמבר, 2013
ע"י אלון דה אלפרט


****


מכירים את זה שאתם אילן הייטנר ויש לכם כישרון כתיבה מדהים ויש לכם אפשרות לכתוב דברים משמעותיים עם יכולת הכתיבה הזו ולמרות זאת אתם מעדיפים לשחזר את השטנץ של רבי המכר "חכמת הבייגלה" ו"מלך החומוס ומלכת האמבטיה" ולהמשיך מסורת קלילה ומשעשעת של ספרי תובנות כאלה שהם גם ישראליים, גם קצת ערסיים וקצת רוחניים וקצת מקסימים וקצת חכמים של החיים, ובעיקר שהם כמו רשימות "מאה דברים שאני שונא בדייט ראשון" או "21 דרכים להתחיל עם בחורה" או "איך להתחתן ולהישאר שפוי" והמשקל הסגולי הוא בהתאם?

מכירים את זה שאתם אילן הייטנר ואתם עפים על עצמכם כי אין לכם ברירה, כי אחרי שכתבתם רב-מכר או שניים התלהבתם מתדמית הסופר שעטיתם אז אתם ממשיכים עם אותה מכונת ייצור גאגים ותובנות, שבדומה לאותה מכונת אוכל שיצאה משליטה ב"גשם של פלאפל" מתחילה לייצר אוטומטית תובנות משומשות (גם אם משעשעות) לכל נושא שלא תזרוק לכיוונה, מנסיעה באוטובוס ועד תור בבנק?

מכירים את זה שאתם אילן הייטנר ואתם פשוט מכורים לתנועה הזאת שאתם רואים בעיני רוחכם, של מישהו שקורא את הספר שלכם ומתפקע מצחוק ואז מניד בראשו בחיוך ואומר לעצמו, "וואי, זה כל כך נכון" או "קיבינימאט, זה בדיוק ככה", כאילו היינו עכשיו בעוד שידור חוזר של צחוק מעבודה וקובי מיימון דופק עכשיו מונולוג מה זה קורע על איך זה לנסוע למלון באילת עם האישה והילדים? מכירים את זה?

מכירים את זה? יש פה מישהו מבת ים? יש פה ישראלים? כי אם יש פה ישראלים, אז אתם מכירים את זה. אילן הייטנר עלה על נוסחה מנצחת, והיא פיצוח יאיר-לפידי של השאלה הנצחית "מה ישראלי בעיניך" ופירוק הדי.אנ.איי. שלה למרכיביו הכה-צפויים - חומוס בהדונס, הרצון "לדפוק את המכה" והמאבק התמידי בין להישאר צעיר-לנצח, כזה שטוחן כל דבר שזז ומשתוקק לטרוף את החיים אבל לא מצליח, לתמונת המראה האולטימטיבית, הממוסדת והפוצית שלו, הבחור שסוף סוף מוצא את האחת, שמכינה לו שני ילדים ברחם וקציצות כמו של אמא במטבח.

ולמרות ואולי בגלל שהייטנר עלה על הנוסחה הזאת, הוא ממשיך איתה. הוא היה יכול אחרת. בטוח. הוא כנראה מעדיף ללכת על שעשועון הקקי (שמופיע בספר כעוד יוזמה עסקית של גיבור הספר, התסריטאי המתוסכל), כי זה פצצת רייטינג, כי זה מה שהוא עושה טוב, וכי זה איזור הנוחות שלו. היי, אפילו אני, אנין הספרים הידוע מטימבקטו ועד בלארוס, העדפתי להעביר את הצום עם התובנות מ"קציצות" (למרות השם שלא עשה לי טוב למיצי הקיבה) מאשר עם חשבון נפש נוקב עם אלוהיי ומחזור עב-כרס של יום כיפור. למרות זאת, אני משוכנע שאם הייטנר היה עושה משהו אחר עם זה, ומנסה לעשות את הטרנספורמציה בדומה לשחקנים קומיים שעוברים לדרמה ומצליחים מעל המשוער, הוא יכול היה לכתוב ספרות קצת יותר רצינית שלא תתאמץ לתחוב שלושים עד שלושים וחמש תובנות לעמוד, ואז גם היה זוכה למשהו שאני חושש שהוא עדיין לא מכיר. בעברית, קוראים לזה ריספקט.



34 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
ניר אזולאי (לפני 4 שנים ו-3 חודשים)
אחלה סקירה...
אלון דה אלפרט (לפני 5 שנים)
אבל "גשם של פלאפל" ראיתי שש פעמים
אלון דה אלפרט (לפני 5 שנים)
לא רואה צחוק מעבודה אפילו דרך מראה
שונרא החתול (לפני 5 שנים)
מכיר את זה שהמלצת למישהי לקרוא ביקורת שלך מתוך מחשבה שפענחת אותה והבנת אילו קטילות עושות לה את זה, והיא קראה את הביקורת וחשבה שהיא מצוינת ושנונה ומיוחדת ומתוחכמת אבל לא מעיקה, ואז היא כתבה את כל מה שהיא חשבה ונתנה לך כוכב בלי למצמץ?
ומכיר את זה שהמישהי הזו נחרדה לגלות שהאחד שמרייר על איזה לואי סי קיי רואה "צחוק מעבודה"?
מכיר את זה?
אז תכיר. שונרא. נעמת לי מאוד.
אלון דה אלפרט (לפני 5 שנים ו-8 חודשים)
אני גם רופא שיניים חובב
יפעת (לפני 5 שנים ו-8 חודשים)
וואלה אלון, גם סטנד-אפ? רב פעלים אתה!
הקוסמת (לפני 5 שנים ו-8 חודשים)
מעולה ומדוייק. אכן הספר הראשון היה מצחיק ומדליק ומאז הוא רק חוזר על עצמו
DANTE (לפני 5 שנים ו-8 חודשים)
מכירים את זה...
אלון דה אלפרט (לפני 5 שנים ו-8 חודשים)
וואו - מברוק. ניכר מדבריך שלמרות עכירת השלווה (ואולי בגלל) אתה גאה בו יותר.
דוידי (לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
אני בדיוק בשלב שבו סיימתי לכתוב את ספר המתח הבא, ואני חושב שהוא יותר מטלטל ועוכר שלווה מהספר הראשון שלי, אבל אני די בטוח שבדיוק בגלל זה, אני אתקשה למכור אותו להוצאת הספרים שלי.
לרצות לפרסם ספר, פירושו בין השאר לרצות לקבל ליטופים לאגו, עבור מה, מה זה משנה בכלל? העיקר שיאהבו אותך, לא?
אני חושב שלכתוב ביקורות זה נהדר, בלי גרם של ציניות. זאת יצירה בפני עצמה, ונראה לי שאתה נהנה לכתוב אותן.
זה לא בר השוואה לכתיבת ספר, זאת פשוט אמנות מסוג אחר.
קראת את "קריאת רשות" של שימבורסקה, לא? זה ספר נהדר לטעמי, פשוט במקום לכתוןב על העולם, היא כותבת על ספרים שמספרים על העולם.


אלון דה אלפרט (לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
קציצות זה נהדר. גם אילן הייטנר אחלה. וגם הספרים שלו, למרות שמשתמע שאני לא אוהב אותם. אני חושב שהם אחלה ספרים, כמו שלא איכפת לי לשבת לפעמים עם אבטיח מול "צחוק מעבודה" ולגחך ממשהו של שחר חסון. קשה להצחיק או אפילו לכתוב משעשע, וקשה מאוד לעשות את זה באופן איטיליגנטי, והייטנר מצליח אפילו לעשות עוד דבר וזה להכניס אמירות מאוד מדוייקות על החיים בתהליך הזה. בעיניי זה ראוי להערכה רבה. אבל עם זאת, נראה לי שהוא פשוט יושב על אותה "שיטה", וגם שמישהו עושה לך נעים בגב, אתה לא רוצה שהוא ימשיך לעשות את זה יומיים רצוף באותו אזור בדיוק. צריך גיוון. זה עניין של מינונים.
עולם (לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
הולדן, שלא תבין אותי לא נכון: אני אוהב קציצות!
הולדן (לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
זה מגיע לו עולם נפלא נורא! יש לסופר אחריות ביקורת אכן עם כבוד
עולם (לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
בואנה, ממש עשית ממנו קציצות.
אלון דה אלפרט (לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
תשמע, גם אני הייתי רוצה למכור כמוהו. אבל לא את מה שהוא מוכר. אני לא מזלזל, אני חושב שהוא טוב בזה. אבל משהו בזה נראה לי פחות. פחות מרשים, פחות ריספקט מעצמי. אני מעדיף... משהו אחר, למרות שאני אוהב מאוד ליטופים לאגו (תודה נצחיה ודורותי וכל מי ששיבח והחמיא).
ראסמי, מי אני בכלל. אילן הייטנר העיז והצליח למרות שבהתחלה לא הלך לו. וגם אתה הוצאת ספר שזכור לי לטובה. ואני? אני כותב ביקורות. ביג פאקינג דיל.
דורותי (לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
ריספקט לאלון דה אלפרט ביקורת טובה לספר ...(אהיה עדינה) לא טוב. למרות שזאת ביקורת על הסופר הרבה יותר מעל "קציצות".
דוידי (לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
במקומו לא אבל ממש לא הייתי מתנגד למכור כמוהו...
אבל עם קליף ריצ'רד עדיין מופיע, אז בטח אפשר לכתוב ספרים כאלה גם בגיל שישים.
נצחיה (לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
מכירים את זה שאתם אלון אלפרט, ואתם כותבים סקירות מוצלחות אחת-אחת? יופי של סקירה. את הספר נראה לי שלא אקרא.
אלון דה אלפרט (לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
לאילן הייטנר ולאללה הפיתרונים. אני מקווה בשבילו שהוא יכול. לא הייתי רוצה להיות במקומו אם לא. זה כמו בני החמישים הפאתטיים שיושבים בפאבים עם ילדים בני עשרים וחושבים שהם בעניינים
דוידי (לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
העניין של להיות מגניב הוא אכן עניין של דו שיח עם עורך, ואכן רצוי לא להיות מגניב מדי, הנסיון להיות מרשים כל הזמן מעייף ובסופו של דבר מחליש את הקושם הכללי. ראה למשל ספריו של יאיר לפיד שמלאים ביותר מדי מטפורות, (אני באופן אישי משתדל לצמצם שנינויות ולא להיות שנון רק לשם השנינות)אבל מה שאתה מתאר זאת בעיה סגנונית לא עניין של התבגרות אני חושש, אם הספר שאתה מתאר (שוב לא קראתי... אז הכל קלאם פאדי) היה פחות שנון, האם הוא היה אחר, בוגר יותר, נראה לי שכוונתך היא שאם הוא היה מנסה להיות פחות שנון, אולי הוא היה מנסה להיות מישהו אחר... השאלה היא אם יש אכן מישהו אחר?
והמחיר של לצאת מאזורי הנוחות הוא שלא יאהבו אותך, אז מה עדיף לכתוב יפה (בעיני מי... אולי כמו שאמרת בעיני עצמך) אבל בלי שיקראו או שיקראו וחלק יאהבו וחלק לא.. (כמו תמיד) , כמובן שזאת שאלה שאני מתחבט בה בעצמי (למרות שכבר הכרעתי..) וכמובן שאין לי שום תשובה נכונה לצערי.
אלון דה אלפרט (לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
אני לא יודע אם להסכים או לא, דוידי. מצד אחד זה די ברור שהייטנר לא יכול לכבות לחלוטין את הצורך להיות מגניב בכתיבה שלו - כלוב הזהב הנצחי. אני אפילו לא יודע אם הוא בכלל רוצה. אבל כשבכל זאת קוראים את הספרים שלו, אי אפשר שלא לראות שהוא בורך בכישרון. התובנות שלו לפעמים מאוד חדות אבחנה ומדוייקות, ואפילו לא קלישאיות. והן משעשעות. ואם הוא היה יכול לעמעם את הרפלקס המותנה שלו להביא את הגג בכל משפט - ודווקא יש לו פה ושם את הקטע שבו הוא נרגע קצת, יש לי הרגשה מאוד לא מבוססת על כלום שזה היה יכול להצליח לו. זה נקרא להתבגר בכתיבה. מה, גם בגיל שישים הוא יכתוב ככה? קשה לי להאמין. ולגבי הריספקט - אם להיות פסיכולוג בשנקל - אז אילן הייטנר רוצה לזכות בריספקט מעצמו.
אנקה (לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
אנקה (לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
וואי וואי ועוד וואי אחד למזל. לא הייתי רוצה להיות הייטנר עם הקטילות המחודדות האלו :)
דוידי (לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
אני נוטה שלא להסכים עם דבריך. ביקורת מענינת וכתובה היטב
למען ההגינות לא קראתי אף אחד מספריו של הייטנר.
אבל ההנחה שלך שהייטנר יכול לכתוב משהו אחר, טוב, אני לא בטוח שהיא נכונה.
בדרך כלל אנשים כותבים את מה שהם יכולים לכתוב.
אולי הייטנר הוא אכן פילוסוף מעמיק של החיים, שמעדיף לנצור את תובנותיו מאיתנו, ואולי לא, אני באמת לא יודע, אבל אני לא מבין למה אתה משוכנע שהוא יכול לכתוב משהו יותר רציני, אתה מכיר אותו?
אני מסכים איתך שאין סיבה חיצונית לכתוב משהו אחר, הספרים שלו נקראים, נמכרים, מי צריך יותר? ריספקט ממי? ממבקרי ספרות? ממני? ממך? (לא לקחת את זה אישי...)
למה למתוח את החבל עם ההוצאה, עם הקוראים?
האם לספרות אכן יש ערך לכשעצמה? האם אין היא תלויה באופן מוחלט בקוראיה?
כמובן שאין לי תשובה לשאלות האלה, רק שאני לגמרי לא בטוח שלמישהו יש תשובות אליהן.

קורא בסופש (לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
הייטנר התחיל למחזר את עצמו כבר במלך החומוס ומלכת האמבטיה ורק הולך ומדרדר מאז ביקורת מעולה





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ