ביקורת ספרותית על ספר שמואל א' עם באור מקרא מפורש מאת תנ"ך. שמואל
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 12 בספטמבר, 2013
ע"י יקירוביץ'



אולי הספר הזה הוא נקודת התעלות של הטרגדיה היהודית על הטרגדיה היוונית. כמה כבוד בצע ותיאורים מפילי לסת יכולים להיות בספר אחד. כמה הרבה יכול לקרות בכל-כך מעט מילים שיתארו. אלוהים אדירים, אבל האדם אף יותר. לא חשבתי לעצמי כלום כשקראתי את ספר שמואל, פשוט התפנטסטי מהקריאה.

כעת אני חושב לעצמי, ממש ברגעים אלו כשאני כותב, שמתוארת כאן היסטוריה, לא-מדוייקת כלל שתהיה, שאפשר להקביל אותה לעליות הראשונות לפני המאה ה-20 ובתחילה. הגענו לארץ להתנחל בה, והיו כאן פלשתים, או לפי ימינו ערבים, שבזו לנו כבר מהתחלה. והייתה מלחמת הלוך ושוב, זה כובש כאן וזה כובש כאן, זה מתגבר כאן וזה מגיף כאן. ענייננו הוא שהתיאור המרכזי בשמואל הוא תיאורו של העם, סיפורה של הממלכה. שאול הוא דמות טרגית ומרתקת, והוא הופך את הסיפור אחריו על קרביו, גורר אותו לכל מקום שאליו הוא מגיע. תיאורו הספרותי של מלך ישראל הראשון הוא מן הנעלים שסופרו- כמה שבילים ודרכים צדדיות יש בתוך ליבו של שאול המלך, כמה נאמנות וכמה חרפה הולכות ונשנות באותה אישיות, כמה צעדים לא זהירים יכולה לפסוע נפשו של המלך, המלאה בחיוב ובשלילה.

נדמה כאילו כאשר שאול מת הוא מפזר את הטרגיות שלו בין כל האחרים שעמדו לצידו ומנגד לדוד, וכשדוד הוא מלך ישראל אחרי מלחמת ישראל ויהודה שום דבר לא שוקט, אותה ערטילאיות יהירה ונוקבת מצדדת בכל המתרחש. הספר הזה עירום, ניתן לראות בו הכל. ואני חושב לי עכשיו, שכך זה סופר, והיה יכול להיספר בטרגדיה שכזו גם על המאה של הציונות. ערבים הצידה לרגע, וישראל במרכז הסיפור, כל הקרביים שלה שייצאו החוצה, המלחמה עם הערבים שתמלא רק תיאורי מלחמה הכרחיים ורוחות עולם שנושבות לכיוונן. כמה עודף של שקלים יהיה ניתן לדלות מגיבורינו שהופכים אט-אט מיתולוגים? כמה מילוי החסר ניתן יהיה למלא עם אותם מלאכים-שליחים שבאו לבשר הבשורה? כמה דמיון בין תקיעת השופרות וקריאות ההידד, ומרוב שירים לא שומעים את הקול. כל הדמיון הזה, השמח הוא, העצוב הוא? הלנו אתה אם לצרינו, האם שמחה היא שיבת ציון?

אני חושב שהכל זה טרגדיה שתמיד שלובה בשמחה ובעצב, ואולי עדיין אנו צעירים מידי כדי להבין זאת, לא מספיק זמן על פני האדמה הציונית החדשה והמעודכנת, בתקווה שנחזיק מעמד. ספר שמואל אינו נקודה להתחקות, הוא נקודה מעבר לנקודה, הוא מרחיב את הגבולות של המלחמה, אל עבר הטרגדיה שמאחורי המלחמה, אל עבר הסיפור והקשרים האינסופיים שטוב לספרם אפילו אם הם בלתי אפשריים. לישראלים שכמונו יהיה טוב להיכנס לאיזה סיפור טרגי שכזה. וזכרו שטרגדיה היא הכל, לא רק עצב. או שאולי טעיתי, ואולי כל זה בכלל קומדיה.
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
יקירוביץ' (לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
רץ- מודה לך מאוד על תגובתך.
נעמי (לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
בת-יה, איני יודעת מה היחס שלך לדברי חז"ל, אך הם אומרים דבר אחר ממה שאת טוענת. בכל אופן אני לא רוצה להפוך את זה לדיון, גמר חתימה טובה לכולם!
רץ (לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
יקיר - כול הכבוד לפרויקט התנכי - תוך מתן משמועת עכשווית, מקסים. ואין מלך בישראל - כול כך נכון גם עכשיו, ושיש מלך אז הוא כזה שלא מרוצים ממנו כי פעם הוא לא מרצה את המימסד הדתי שמואל, ופעם הוא לא מרצה את העם, כי למלך משלמים מסים, ופעם אחת הוא נואף ושולח את הבעל אל מותו בקרב. אין חדש תחת השמש. וכתוב בשפה הכול כך נפלאה שלך.
בת-יה (לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
נעמי, את ספר שמואל כתבו סופריו של דוד, ויש לכך הרבה מאוד הוכחות בספר עצמו. מה שמצביע על כך שגם את סיפור הציונות יספרו הפוליטיקאים.
יקירוביץ' (לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
טוב, בארץ הקודש זו לא בעיה.
נעמי (לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
אצטרך למצוא תומר לשבת תחתיו
יקירוביץ' (לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
את
נעמי (לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
היללת את הכתיבה התמציתית אך העוצמתית של הספר,
והרי שמואל הנביא כתב את הספר (עד למותו).
היכן נמצא תחליף - מי יספר את סיפור הציונות לאחר שאין לנו עוד נביאים כשמואל? =)
יקירוביץ' (לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
לא הבנתי
נעמי (לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
ומי יספר לנו את סיפור הציונות, ופסקה הנבואה מישראל?





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ