ביקורת ספרותית על הדוד טונגסטן - כימיה של זיכרונות ילדות מאת אוליבר סאקס
ספר מעולה

---

בזכרונות הילדות שלי היו לטרסטים. איורים מיוחדים על נייר שקוף שמצמידים לדף, מגרדים בעזרת מקלון ובכל מעבירים אותם לדף עצמו. לחברות שלי היו כאלה עם השם שלהן בתוך לבבות סגולים. השם שלי מעולם לא הופץ במוצר תעשייתי כלשהו, אבל זאת לא הנקודה. לאבא שלי היו כאלה, בעשרות. בלי שמות ובלי לבבות. רק בצורות שונות של משושים וקווים. היום היו עושים את זה במחשב, אבל הדוקטורט של אבא שלי נכתב בכתב יד בעט כחול, הועבר לקלדנית להדפסה במכונת כתיבה. במקומות שבהם היו צריכים איורים של מולקולות, היו משתמשים בלטרסט ייעודי.

הדוקטורט של אבא שלי היה בכימיה. גם העבודה שלו אחר כך. חופשות הקיץ שלי מלאות מעבדות, ומבחנות, וכלי זכוכית מוזרים, וריחות קשים. ושלטי זהירות. וכספית שנשפכה בטעות ובגללה היה צריך לסגור את כל בניין מקסיקו לתקופה. ועליה וירידה בין המושבים הלא-נגמרים של אולם ההרצאות כימיה 7. ואבא שעכשיו צריך ללכת אל "המאיץ" כדי לבדוק משהו. זו הכימיה של הילדות שלי.

אחר כך גדלתי, ולמדתי כימיה בתיכון. הצלחתי, אבל לא אהבתי, והמורה לא פרגנה לי 10 בתעודה, אלא רק 9. כך שנעלבתי והלכתי להרחיב בפיזיקה במקום זה. למרות זאת כשראיתי בחנות הספרים ספר בשם "הטבלה המחזורית" הסתקרנתי. תהיתי עם זה ספר העוסק בכימיה, או ספר שלקח את השם הכימי בהשאלה. בסופו של דבר גיליתי שהוא גם וגם, והתאהבתי בפרימו לוי, וביכולת שלו לאגד את החיים, ואת הדימיון, עם עולם החקר.

אוליבר סאקס, רופא נוירולוג, האיש שעד עולם ייזכר בתור "האיש שחשב שאשתו היא כובע", למרות שזה לא הוא, זה רק אחד הפאציינטים שלו, אז אוליבר סאקס הזה כותב זכרונות ילדות. וזכרונות ילדותו מלאים ועשירים בכימיה. לא כימיה של "זהירות לא לגעת ולא להתקרב ואפילו לא להיכנס" כמו שהיה במעבדות האוניברסיטה כשהייתי ילדה. הכימיה של סאקס הצעיר היתה כימיה מעשית. במעבדה מאולתרת, בחומרים מסוכנים לעיתים, ובספרים שעודדו ניסויים ועבודה בפועל. בתוך כך הוא מספר גם על משפחתו, על הוריו הרופאים, על הדודים שעסקו בתאורה (טונגסטן הוא יסוד מתכתי ששימש לנורות להט שאחד הדודים מכר), על האחים, על החברה היהודית-האינטלקטואלית של לונדון בשנים שלפני ואחרי מלחמת העולם השניה, שנות ילדותו של סאקס.

ספר מעניין. אני אהבתי. אולי זה כי אבא שלי כימאי. אבל אבא שלי כימאי במקצועו והיסטוריון בנשמתו, ואילו אוליבר סאקס ניכר שהוא רופא במקצועו וכימאי בנשמתו. מסתבר שיש דברים כאלה. כך שמה שיוצא זו ביוגרפיה, אבל לא בדיוק. ואוסף זכרונות, אבל גם מחשבות והגיגים בעקבות ההיסטוריה של המדע, וגם כמה סיפורים מאוד יפים. סאקס, וזה ניכר בספריו האחרים, הוא פטפטן גדול. זה ניכר בעיקר בספר "על רגל אחת" המספר על חוויות אישיות שלו בעקבות פציעה, ועל תובנות נוירולוגיות שהעלה מהן, אבל זה ניכר גם כאן. מסוג האנשים שרק תתנו לו לדבר - והוא לא יפסיק. אין ספק שנערכה עבודת עריכה משמעותית, אבל עדיין הפטפטנות ניכרת. אבל גם את זה אני אוהבת.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על הדוד טונגסטן - כימיה של זיכרונות ילדות