ביקורת ספרותית על הדוד טונגסטן מאת אוליבר סאקס
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 23 בדצמבר, 2017
ע"י אלון דה אלפרט


****





כשהילדים שלי היו יותר קטנים, בעיקר הבנים, הייתי לוקח אותם לבית הספר ברגל, ובדרך הם היו שואלים אותי שאלות. אבא, למה השמיים כחולים? אבא, ממה עשויים בני אדם? אבא, איך מכניסים חשמל לבטריה?
אבא, ואבא, ואבא, איך, ולמה, ומי המציא... הייתי מחייך ברוחב לב לשמע שאלותיהם המקסימות שנשאלו לרוב כדי להרשים אותי. על השאלות שידעתי, הייתי עונה, או רק מחרטט משהו. על אלה שלא, הייתי שולף את דוקטור גוגל ומוצא איזה מענה דחוק שהיה מניח את דעתם. תכל׳ס, הם לא באמת רצו לדעת. לא באמת. ואת התשובות שלי הם היו שוכחים אחרי חמש דקות. יותר עניין אותם מי היה מנצח בקרב, ספיידרמן או סופרמן. מסי או רונאלדו. סבא יצחק או סבא עופר. וגם על השאלות האלה לא ידעתי לענות.
אבל אני כמעט לא יודע תשובות אמיתיות לשום שאלה. לא ממש. האינפורמציה האמיתית על העולם חשופה בפניי לחלוטין, אבל דווקא בשל העובדה שכל תשובה לכל שאלה נמצאת תמיד במרחק חיפוש גוגל קצר, אני לא טורח לדעת באמת שום דבר מעבר לידע טריוויאלי שטחי שזורם לי בוורידים בכמויות מסחריות. אני יודע קצת על המון המון דברים. אבל כמעט ואין נושאים שאני מתמצא בהם מאוד. אין לי מושג למה השמיים כחולים ולא איך מכניסים חשמל לבטריה. גוגל יודע. מבחינתי, נורות חשמל קונים בחנות, וגם לחם וסבון ומכסחות דשא. בשביל מה לדעת ממש איך עובד מנוע של מכונית או איך קוראים לצמח הזה שראינו ביער? יש לי דברים אחרים לחשוב עליהם, ותמיד אפשר למצוא משהו בגוגל שנזכור למשך פרק הזמן המינימלי שאנחנו זקוקים למידע הזה.

אידיאלית, כל כך הייתי רוצה לדעת יותר. אלא שאני סובל מהכלאה אומללה בין שתי תכונות מנוגדות: סקרנות ועצלות. תנו לי לאמל״ק לכם: העצלות מנצחת.

****

אוליבר סאקס נולד בלונדון ב-1933 למשפחה יהודית של רופאים ומדענים. בדיוק כפי שילד שגדל במשפחה של מוזיקאים יידע לנגן בפסנתר בגיל שלוש ולזהות מלחינים עוד לפני גן חובה, כך אוליבר הצעיר היה חשוף תמידית לאקלים של ידע, של סקרנות, של יצירתיות וחדשנות, ובגיל צעיר ביותר התאהב בכימיה ובחיבור שלה אל העולם.
שמונים אחוז מהספר הזה עשויים מכימיה. יסודות, עפרות, תערובות, ניסויים, גילויים, מתכות, גזים, רדיואקטיביות... ובכל זאת הספר הזה מרתק באופן שקשה לי להבין. הוא נהיר וקולח ומלא אהבה ותשוקה לידע, ורצון להבין את העולם ואיך הוא ״עובד״. בכימיה, אולי יותר משטחים אחרים, טמון הסוד האלוהי. סוד הקיום. הכימיה היא אבני הבניין של העולם. אוויר, עץ, מתכת, אש, מים, בני אדם, אור, חשמל, פצצות, שמיים - הכול בנוי מהאטומים ומהקשרים ביניהם, ואוליבר סאקס מצליח בדרכו העדינה והרהוטה לספר את סיפורו האוטוביוגרפי האישי - של שש או שבע שנים מילדותו, לפחות - ולכרוך אותו בסיפור האהבה שלו עם עולם הכימיה, באופן שאינו מצליח לשעמם אפילו לא לרגע. אני לא יודע מה היה קורה לסאקס אם הוא היה נולד בתקופה מאוחרת יותר. יכול להיות שבדיוק כמוני, גוגל היה הורג לו את המוג׳ו ואת הסקרנות הילדית הטבעית שלו, וכמוני היה מסתפק בספרים, סדרות בטלוויזיה והטמטום הנרחב שהשפע מאפשר. ואולי זה בדיוק ההבדל ביני ובינו. שגם אם הייתי נולד אז, הייתי מסתפק כרוב בני התמותה במה שברור ומובן, במה שיש מוכן, ולא מתייגע לחקור חקירות של ממש על יסודות הקיום.

****
30 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
bloggy (לפני חודש)
אח.. אוליבר סאקס.. כל ספר שלו הוא פנינה. וסדרת ההקלטות שהוא עשה עם בן זוגו בחודשים האחרונים לחייו לפני שמת מסרטן בהן לומדים על האיש ודרכו והספרים שעדיין נמצאים רק בתוך ראשו ולעולם לא ייכתבו הן לא פחות ממדהימות. אדם מדהים.
אלון דה אלפרט (לפני חודש)
אוי, אורית, אני יולד פה את הספר מילה אחרי מילה. זה ייקח כפי הנראה עוד מינימום שנה
אורית זיתן (לפני חודש)
אלון אתה ככ שנון ומצחיק, נו אז מתי אתה מתעתד לסיים לכתוב את הספר שלך?? הרבה אנשים כאן מחכים...
אלון דה אלפרט (לפני חודש)
הי, וויתרתי על גיאוגרפיה, פוליטיקה, אמנות, היסטוריה.... לדעתי צנוע מאוד. אי אפשר לזרוק לי איזה סינית, ערבית ואיטלקית?
פואנטה (לפני חודש)
עוד כמה שנים הטכנולוגיה פותרת לך את בעיית השפות.
ועוד כמה שנים אחרי זה הטכנולוגיה שותלת לך כל מה שרצית לדעת ולא התאמצת לשאול.
יש לך כמה שנים ועוד כמה שנים לחכות?
אפרתי (לפני חודש)
יש לך בקשות צנועות.
אלון דה אלפרט (לפני חודש)
לא בטוח לגבי "אנציקלופדיה מהלכת". אני לא רוצה בדיוק לדעת הכול על הכול.
אבל אם בכל זאת הייתי יכול לבחור (ומצליח ללכת בדרך הזאת, או לחילופין לזכות באופן פלאי בידע בשדה כלשהו), הייתי מסתפק בלדעת (לא ללמוד, מיינד יו...) שפה או כמה שפות על בוריין. ובלדעת היטב איך דברים עובדים - חשמל ואלקטרוניקה, מכניקה, ורפואה. נגיד.
פואנטה (לפני חודש)
תאורטית, גם אני הייתי רוצה להיות אנציקלופדיה מהלכת
(מכיר את צ'ייסר מהתוכנית של עידו רוזנבלום? אז ככה, לכל הפחות).
מעשית, אני מודעת למגבלות שלי, בעיקר זיכרון אבל גם היעדר מוטיבציה. את מי אני הולכת להרשים עם היכולת המופלאה הזאת??
מה שמנחם הוא העובדה שקריאה (ובכלל לא זיכרון) מפחיתה באופן משמעותי את הסיכון לאלצהיימר, וידע טריוויאלי שטחי שזורם בעורקים לא גורם לחסימת עורקים ולא יוצר קרישי דם. אני מוכנה להסתפק בזה.
אלון דה אלפרט (לפני חודש)
אוקיי, מקריאה מהירה של התקציר של"האיש שחשב שאשתו היא כובע", כנראה שלא מדובר על תסמונת עיוורון הפנים, אלא על מגוון תסמונות דומות שסאקס נתקל בהן במהלך חייו המקצועיים כנויורולוג.
אפרתי (לפני חודש)
במקרה, אני קוראת עכשיו את החדש של לינווד ברקלי. הגיבורה שם לוקה בעיוורון פנים. באמת חתיכת בלגן.
מחשבות (לפני חודש)
גם אתה לא שעממת לרגע.
אלון דה אלפרט (לפני חודש)
הכוורן, לא נכנסתי לזה לעומק ולא קראתי את הספר ההוא, אבל אוליבר סאקס היה נוירולוג שעסק בין השאר בתופעה (שגם לקה בה בעצמו) של עיוורון פנים. אנשים שלא מזהים פנים, לפעמים גם של קרובי משפחה ואפילו את עצמם במראה.
אני חושב שעל כך מדובר. אגב, אני מכיר אישה כזאת. זו תופעה ממש מוזרה.
אלון דה אלפרט (לפני חודש)
אני נוטה להסכים... ובכל זאת, לא לגמרי. זה כמו להמשיך ולדעת בעל פה מאות מספרי טלפון למרות הסמארטפונים. ילדים שנולדים היום לא זוכרים פאקינג כלום - כי כבר לא צריך. בשביל מה? יש לי את עצמי כרפרנס. מחשיב את עצמי לאדם סקרן, ידען אפילו. ומצד שני - ידען שטחי, על גבול הדילטנט. תני לי טריוויה, ערי בירה, מגמות באמנות, ביולוגיה, מתימטיקה, היסטוריה, קולנוע, טלוויזיה, ספרות... אפילו השטח המקצועי שלי שבו אני ממוקם אי שם בקודקוד הפירמידה - ורוב מה שיש לי זה שטחים מתים. דברים שאני אפילו לא שואל. אני נתקל במשהו שמסקרן אותי, גולש לשם כמה דקות, מהנהן לעצמי, ואז שורף חצי יום על להבין מאיפה מוכר לי השחקן ההוא ששיחק בסדרה ההיא וממה ההורים שלו מתו. משהו אמיתי, קונקרטי, מדעי? נההה.
הכוורן (לפני חודש)
אבא ,למה דוד אוליבר חשב שאשתו היא כובע ?
yaelhar (לפני חודש)
לדעתי התאווה לידע אינה מושפעת מהאמצעים לספקה.
מי שנולד - או גדל - עם הצורך לדעת, ינסה לממשו באמצעים הנתונים. נכון שחלק מהידע שהוא רוכש אינו חשוב מספיק כדי לאכסן אותו לאורך זמן, והוא נבלע בבליל הידע-שלא-צריך-לשמור. עדיין הוא ימשיך לחפש תשובות למה שמסקרן, גם אם - במיוחד אם - הוא/היא עצל/ה.
אלון דה אלפרט (לפני חודש)
כן, גם זה נכון. אני חושב שזה תלוי מאיזה חריר הצצה אתה בוחר להתבונן ביקום. אין לי דעה חד משמעית בעניין, אבל הספר הזה מאוד משכנע.
כימיה ומתימטיקה שלובות יחדיו. מספר הפרוטונים באטום, זה כימיה או מתימטיקה? והאם זהות ומספר האטומים במולקולה של מים הם מתימטיקה או כימיה?

אבל כן, גם אתה צודק :-)
דן-1 (לפני חודש)
הי בקורת מעולה.
הסוד האלוהי טמון ב... מתמטיקה לעניות דעתי.
גאוס שעסק במספר תחומי מדע אמר פעם שהמתמטיקה היא מלכת המדעים.
וכן הוסיף שתורת המספרים הטבעיים היא מלכת המתימטיקה...
אהבתי את הבקורת שלך.
בברכה דן-1





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ