ביקורת ספרותית על גבירת הנהרות מאת פיליפה גרגורי
ספר טוב

---

כמו תמיד, תאווה לעיניים עם פליפה גרגורי.
הבריטים האלה יודעים לספק לעצמם היסטוריה מרתקת, תאוותנית, לוחמנית, נהנתנית.
מה אין שם...גילוי עריות, מסיבות חשק, מלחמות כיבוש אינסופיות, שמלות מלמלה, מלכים, אבירים ונסיכות. והכל אמיתי לגמרי (-:

אז לאיזה הנרי נציק הפעם...כבר עברנו את החמישי, השביעי, השמיני (פעמיים)...
הספר לוקח אותנו אחורנית לתקופת המלך הנרי השישי. מלך-ילד מפונק, חולה פיזית ונפשית ומלכתו תאוות השלטון והממון הוליכו את אנגליה דרך חתחתים של מלחמות חוץ ופנים.
מלחמת השושנים, רווית אלימות ודם, בין בתי המלוכה הטוענים לכתר.
מצחיק איך מלחמות פורצות בכזו קלות ראש, עקב קנאה כזו או אחרת של אציל זה או אחר.
נדמה כי בכל שבוע יש שליט אחר במדינה. תחושה של תוהו ובוהו.

הסיפור מסופר דרך עיניה של ז'אקטה, בת אצולה שהיתה מלווה צמודה של המלכה ואשת כוח בחצר המלך. היא מוותרת על כבודה ונישאת מתוך אהבה לנושא כלים פשוט והופכת להיות אמה של אליזבת וודוויל, גיבורת הספר "המלכה הלבנה". הספר מסתיים באותה הסצינה שבה מתחיל סיפור הבת.

נהניתי מכל רגע. אם כי הספר מאד מזכיר את קודמיו. שלא באשמת הסופרת...זו פשוט ההיסטוריה...

» ביקורות נוספות של חגית
» ביקורות נוספות על גבירת הנהרות