• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
חוטים מקשרים

חוטים מקשרים

מאת ויקטוריה היסלופ

הביקורת של talula

תמונה של talula
חוטים מקשרים

חוטים מקשרים

מאת ויקטוריה היסלופ

הביקורת של talula

תמונה של talula
הוצאה לאור: משכל (ידיעות ספרים)
שנת הוצאה:2011
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
שלומי
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 12 שנים

“ספר מעולה!!!נקרא בנשימה אחת, ממש מרתק מרגש ומוסיף המון ידע על התקופה הקדומה ביוון. מומלץ ביותר!”

56/79
ביקורות על חוטים מקשרים
הבאה
רונרון
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•4 דקות קריאה

ספר מקסים! היסלופ כהרגלה מיטיבה מאד בתיאורים כך שאפשר ממש להרגיש שאנו נמצאים בעיר סלוניקי, ועושה מאד חשק לבקר בה. הספר מאד מעניין, תמיד אהבתי ספרים שחידשו לי מבחינת ידע והספר הזה בהחלט חידש לי, במיוחד לגבי חילופי האוכלוסיות בין המוסלמים בחיו בסלוניקי לבין היוונים שחיו בטורקיה, ועל כל המלחמות בניהם, גם למדתי רבות על המלחמות הפנימיות ביוון לאחר מלה"ע ה2, היה מאד מעניין לקרוא ספר שבעצם אמנם מדבר על משפחה יהודית בין השאר אך הדמות הראשית היא נוצרית ובאמצעותה אפשר להבין מה המלחמה עשתה גם לאלה שלא יהודים, הפחד, חרפת הרעב, העשירים שנשארו תמיד עשירים כי היו משתפ"ים ועניין אותם רק עושרם, ושאר האוכלוסיה שחלקם אך נלחמו למען יוון.

ספויילרים כללים למי שלא קרא.......





הספר מספר את סיפורה של העיר סלוניקי, ב1917 הייתה שריפה גדולה שכילתה את כל העיר והפכה אנשים רבים לפליטים, כך אנו מתוודעים למשפחה עשירה שנאלצים לעבור לבית הקודם של האשה בשכונת שיכונים חמימה ונעימה, ממנה הבעל העשיר סולד, תיאורי השכונה הזאת הזכירו לי רבות את תיאורי השכונות הישראליות בשנות ה60' החזיר אותי קצת לספר "בשבילה גיבורים עפים" שם תואר רבות החום ויחסי החברות הטובים בין השכנים, ברחוב אירני בסלוניקי היה חום כזה ויהודים, נוצרים ומוסלמים חיו בשלום. זאת עד שהמוסלמים הועברו לטורקיה, או אז אנו מתוודעים לקטרינה, ילדה בת 5 אשר נעלמת לאמה בעת שהיו בתור לעלות על ספינות לברוח מהעיר ספירנה, היא מגיעה עם אשה שמתנדבת להשגיח עליה לסלוניקי, התיאור מכמיר את הלב על הילדה הקטנה שמחפשת את אמא, ועד שהיא סופסוף מצליחה לכתוב לה מסתבר שמזלה של האם לא שפר עליה והיא מפצירה בין השורות בילדה להישאר בחיים שבנתה ברחוב איריני בסלוניקי.
בהמשך אנו מתוודעים למשפחה יהודית חמה ומקסימה בעלת חנות מלאכה, אב המשפחה, בעל החנות, הוא איש טוב שבניגוד לקומנינוס סוחר הבדים העשיר, אשר כל מה שמעניין אותו זה להתעשר עוד ועוד, הוא דווקא דואג לרווחת עובדיו ונשאר לגור בדירה צנועה ברחוב אירני, מתייחס לעובדיו כלבני משפחה, כמה נוראי היה שגרמניה כבשה את סלוניקי, אירועי "השבת השחורה" המחרידים, וה"שגרה" שהמשפחה נאלצה לחיות ולהתמודד איתה עם הכיבוש, איך שאב המשפחה ועובדיו היהודיים נאלצו לתפור בגדים לחיילים הגרמנים, ועצם כך שעשה זאת הותיר אותו להמשיך לחיות ברמה יחסית גבוהה, לעומת מאות אחרים שסבלו מחרפת רעב, וכמה נוראי עוד יותר היה זה כאשר בסוף המשפחה הועברה לגטו ולבסוף לפולין ל"יישוב מחדש", היה מרגש מאד לקרוא בספר איך הסתירו היהודים את אוצרותיהם מפני הנאצים.

הספר הוא סיפור מאד נשי, ברובו מספר על חיי הנשים ועל חוויותיהם המשותפות, הגברים נמצאים שם בעיקר לתאר את הנשים, הרעים שבהם מדגישים את מצבם הקשה של הנשים אשר תלויות בהן, בהקשר זה שנאתי את קומנינוס שהיה חשוב יותר לו הכי עסקיו ובכלל לא התייחס למשפחתו ולאשתו בפרט, ואשתו המסכנה שלא הייתה לה כל ברירה אלא להישאר איתו וששוחררה רק כשמת.

הדמות של קטרינה הייתה מקסימה ושובת לב ואף אמיצה מאד, היה מקסים לראות איך בינה לבין איבינה האשה שטיפלה בה נוצר קשר כ"כ חזק ואמיץ, ועד כמה קטרינה קשרה גורלה בגורל סלוניקי, בניגוד ל2 בנותיה הביולוגיות של איבינה שעזבו את סלוניקי ואת איבניה יחסית מוקדם קטרינה נשארה. סיפור האהבה בינה לבין דמיטריס היה מקסים, כמו גם סיפור אהבתה לרקמה, מקסים היה לקרוא על מי שעובדת בעבודה יצרנית ויצירתית, הריגוש ממשהו שיצרת בעצמך הוא משהו הרבה יותר מיוחד ושונה מהמקצועות החופשיים. תיאור החיים הפשוטים והנעימים, כל זה עשה לי חשק עז לבקר בסלוניקי, התרבות היוונית, הודגש גם רבות בספר הצדדים השלילייים, כל מלחמות האחים שהיו שם, רעידת האדמה, היה עצוב שקטרינה ודמיטריס נאלצו לשלוח את בניהם ללמוד בחו"ל כדי שיוכלו לקבל השכלה חופשית ובסוף הם בנו לעצמם חיים שם ושכחו את סלוניקי, לעומת זאת הסוף שהנכד בחר להישאר שם ו"לשאוף" קצת את סלוניקי היה מאד יפה ומתאים.

לסיכום, מאד נהניתי מהספר, הדמויות כתובות היטב וגורמות הזדהות רבה. הפריע לי החדגוניות של הרעים, כאילו לא היה בהם שומדבר טוב, קשה לי להאמין שאפשר להיות כ"כ חדגונים, האבא, שעד כדי כך שנא את בנו שהלך ונהיה קומיניסט עד כדי שהמציא שהוא מת....והאמא המסכנה.....אני יכולה להמשיך לכתוב עוד הרבה אך אסיים כאן ואסכם שהספר מצייר מאד יפה את התקופה ומלמד ומעשיר כמו גם ספרה הראשון "האי של סופיה". מומלץ!

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של ג'יהאן
ג'יהאן
תמונה של י. קליש
י. קליש
2קוראים|גיל ממוצע69|50%נשים

על המבקרת

תמונה של talula

talula

ותיקה
חברה מזה 16 שנים
55 ביקורות•1 נבחרות•217 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מקורית
תמונה של talula
talula
ותיקה
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות55
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה217
דירוג ממוצע4.5 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת30מתח ריגול והרפתקאות9ספרות מקורית8

דיון על הביקורת

4 תגובות
talula
talula•לפני 12 שנים

שמחה שאהבת

:-) אכן הכתיבה של ויקטוריה מאד יפה תמיד היא גם כותבת על נושאים כ"כ מעניינים!
לי יניני
לי יניני•לפני 12 שנים

כל הספרים של ויקטוריה היסלופ טובים. הספר הזה גם מצויין תודה על הביקורת

talula
talula•לפני 12 שנים

מקווה שאכן יעבור בקרוב מ"ליד המיטה" לקריאה!

שמחה שאהבת את ההמלצה, כן לאחר קריאת הספר חקרתי קצת על ההיסטוריה וראיתי שאכן המאורעות שתוארו קרו. נשמע כ"כ מעניין להתהלך ברחובות העיר הזאת, ממליצה שתתחיל לקרוא אותו כשהחוויה עוד טרייה נראה לי מוסיף המון שהיית שם ממש עכשיו איזה כיף! שנה טובה
י. קליש
י. קליש•לפני 12 שנים

היי טוביה,

לפני מספר ימים חזרתי מסלוניקי (Thessaloniki, הם קוראים לה בחיבה "סלוניקה" והמילה סלוניקי היא, כנראה, המצאה ישראלית...) המדריך התייחס לספר וציין שכול הדברים הנאמרים שם אכן קרו, וכול מורי הדרך והמקומיים אישרו זאת. אכן, הספר יפה ומרגש (משמועה) והוא "ליד המיטה" כהבא בתור לקריאה. תודה על ההמלצה, ושנה טובה!
4 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של talula

באהבה, בטירוף באשמה

באהבה, בטירוף באשמה

ליאן מוריארטי

ספר מצויין כהרגלה של מוריארטי, הספר עובר בין 2 צירי זמן מקבילים, את מבינה שקרה משהו נורא, יש רמזים מטרימים במהלך העלילה עד שבאמצע הספר את מבינה מה קרה, ואת חסרת נשימה. אני מאד אוהבת את הכתיבה שלה כי היא מאד קולחת ומאד גורמת לך לרצות לקרוא עוד ועוד, היא גם מתארת מאד יפה מערכות יחסים סבוכות, ועד כמה דברים הם ממש לא תמיד מה שהם נראים על פני השטח.
על פני השטח הארי השכן היה נראה זקן נרגן, בפועל החיים קרו, ויש סיבה מאד מוחשית למצב שלו, אותה אנו מגלים רק לקראת הסוף.
החברות בין אריקה לקלמנטיין, שגם בה יש הרבה מן האשמה, שהיא חוט מקשר בספר, אמא של קלנטיין עובדת סוציאלית, מזהה שאריקה מגיעה מבית לא מתפקד ומעודדת את קלמנטיין להתחבר איתה. הבת עושה זאת לרצות את אמה.
הספר מדבר גם המון על אשמה הורית, ואיך היא יכולה לאכול כל חלקה טובה ועל כמה רגע אחר של חוסר תשומת לב יכול לשנות הכל.

לפני 3 שנים•talula
שירת סרטני הנהר

שירת סרטני הנהר

דליה אוונס

ספר מעולה, סיפור לא פשוט בכלל לקריאה. הגיבורה היא ילדה, אשר בגיל צעיר מאד כולם עוזבים אותה, והיא נשארת לבדה בעולם, בביצה, אשר נחשב למקום לא טוב ״וייט טראש״, וכך היא מוצאת את עצמה בודדה בעולם, כאשר הקהילה דוחה אותה וכלל לא רוצה לסייע לאותה ילדה קטנה ואבודה. וכך, בגיל צעיר מאד, היא נאבקת לקיים את עצמה ולשרוד לבד, בביצה.
היא מצליחה לשרוד, בעיקר בזכות עצמה אך גם בזכות אנשים טובים שראו אותה ועזרו לה, עצוב היה לראות שהיחידים שראו אותה, היו אלה שמצבם היה רע גם, השחורים בארה״ב, הסיפור הוא בשנות ה70 כאשר הם גם סבלו מאפליה רבה.
הטבע הוא דמות מרכזית בספר הזה, היו שאמרו שהתיאורי טבע מוגזמים ומייגעים, אני דווקא אהבתי אותם מאד, הטבע היה בעצם החבר היחיד של קאיה, זה שתמיד היה שם ומעולם לא עזב אותה, זה גרם לי לחשוב מה קורה בבדידות, כשאין עם מי לדבר את מוצאת את עצמך מדברת עם השחפים והפרחים, ומוצאת בהם נחמה, ויופי. קאיה למדה מכך גם את דרכי הטבע, ודרכי הביצה, ושמה לב לכל יצור חי שם. זה גורם לחשוב על כל-כך הרבה דברים שאנחנו לא רואים, כי אנחנו עסוקים בדברים אחרים ולא בהווה שמונח לפנינו, בטבע הדומם שיש בו סיפור כל כך חי.
אהבתי לקרוא את הסיפור, לקרוא את קאיה שמצאה את עצמה מחדש בטבע, ועל אלה שעזרו לה בדרך.
״מבדידות האנשים יוצאים קשים, מעטים יוצאים ממנה נשכרים״, הסיפור הזה הוא סיפור על בדידות, על הילדה שנותרה מאחור, ועל הצלקת שעשו לה כל אלה שעזבו. לכן זה גם סיפור מאד אנושי.

מכאן ספויילרים****
לא התחברתי לסוף של הסיפור, הדמות של צ׳ייס לא הייתה לגמרי ברורה, הם היו יחד תקופה ארוכה, הוא חיכה לה והיה נראה שכן יש לו עניין בה, אז האלימות שגילה כלפיה פתאום ורכושנות אחרי שכבר היה נשוי לאחרת לא הייתה מאד הגיונית, כל סיפור המשפט היה מעניין, היה יפה להראות איך העו״ד הפריך את הטענות, אך מלכתחילה היה מופרך שהיא הובאה למאסר על בסיס כל-כך הרבה נסיבתיות, מה שהדגיש עוד יותר את הנושא של prejudice. אך כאשר לקראת הסוף הוצע שלמעשה היא אכן ביצעה את הרצח, זה היה נראה לי חסר כל ביסוס, ילדה עדינה, שורדת, נכון היו הרבה תיאורים של טבע איך החיות הורגות וכו׳ אבל לעשות מעשה כל-כך מחושב, ללכת לעיר אחרת, לחזור באמצע הלילה בתחפושת, כנגד כל הסיכויים להספיק לחזור חזרה....פשוט א היה נראה לי הגיוני או תואם לקאיה ולאופי שלה. הרגשתי גם שבגלל זה לה ולטייט לא היו ילדים, כסוג של עונש שהיא הייתה צריכה לחיות עם הסוד הזה. היה לי הרבה יותר הגיוני אם נגיד זה היה קורה מתוקף הגנה עצמית, ולא כמעשה כל-כך מתוכנן.
יחד עם זאת, עדיין נהניתי מאד מהספר, הסיפור שהוא מספר שונה וחשוב, מראה עד כמה הבדידות יכולה לשבור אנשים, עד כמה משפחה זה דבר חשוב.

לפני 4 שנים•talula
הזמיר

הזמיר

כריסטין האנה

ספר מעולה, הקריאה לא פשוטה בלשון המעטה ומטלטלת מאד, אך גם חשובה מעין כמוה. כיהודים, למדנו בבי״ס ובסביבתנו בעיקר על השואה, פחות הושם דגש על מה קרה לאזרחים בזמן המלחמה, כמו בספר ״פרש הברונזה״ שדן במצור על לנינגרד והרעב הנוראי ששרר, גם פה נדהמתי מחדש לקרוא עוד נדבך על חיי האזרחים, הפעם בצרפת הכבושה.
יש משהו מאד מעניין ברעיון הזה, גרמניה נלחמה בצרפת והצרפתים לא המשיכו להילחם אלא פשוט נכנעו לתנאים מסוימים עם הגרמנים, נוצר ״אזור חופשי״ בו שלטה ממשלת וישי, ממשלת בובות, ואזור כבוש. ההיגיון אומר שאם הם כבר נכנעו, אז שהגרמנים פשוט ישלטו שם וזהו, אבל כמובן שהכיבוש יצר הרבה יותר מזה, מעבר לנושא היהודים שגם מדובר בהרחבה בספר, על גירוש יהודי צרפת למחנות ריכוז, מדובר גם רבות על התאכזרות לאזרחים, בדברים בסיסיים כמו אוכל, הובלטה המון העובדה שהגרמנים יושבים בבתי קפה, שותים יין ואוכלים אוכל טוב ונהנים מהחיים, בעוד האזרחים הצרפתים אוכלים בקושי מקיצוב לחם יבש, וגם זה אחרי שעמדו בתורים שעות.
גם הועלה נושא מעניין של הגרמני הטוב, דמותו של בק החייל שלא עמד מנגד והיה אקטיבי ועזר לויאן (בלי להרחיב יותר מידי), לעומת דמותו של הקצין השני שפשוט הרגיש שהצרפתים צריכים לשרת אותו ולא בזבז אף הזדמנות להראות שהוא נשגב מהם והם לא ראויים לכלום, את האוכל שהשאיר זרק לתרנגולות, כדי שחלילה ויאן וילדיה לא יאכלו...
הספר הזה עורר בי המון רגשות, האווירה הנוראית ששרתה אז בצרפת, המחסור והרעב, אלה ששיתפו פעולה בשביל עוד פיסת לחם, כל זה רק מבליט עד כמה היה קשה להתנגד, כשאתה רק מנסה לשרוד, ועד כמה גיבורים אלה שכן התנגדו, למרות ששרו בחרפת רעב ובפחד נוראי.
לסיכום, ספר לחלוטין לא פשוט, אבל חשוב, מראה את תרומת הנשים למלחמה, נושא שלא מספיק מדברים עליו, את ההתנגדות שלהן לכיבוש ומראה כמה רחוק יכולה ללכת אהבה של אם לילדיה.

מפה ספויילרים+++
נקרע לי הלב כשדניאל (ארי) נלקח מויאן לדודים בארה״ב, זה היה נוראי, ככה לקחת אותו בלי הכנה באפס זמן מהבית היחיד אותו הוא מכיר, למדינה זרה שהוא אפילו לא יודע את השפה....לחלוטין לא בטוחה שזה היה המעשה הנכון, בטח לא ככה, שגם אמרו לו לשכוח אותם ולא רצו שיהיה לו שום קשר עם הנשים שסיכנו את חייהן בשבילו.
היה רגע שהתחלתי לחשוד שהמספרת היא ויאן, כי לא התאים לי התיאור שלה שהיא נעשתה מאד פסיבית בחייה בארה״ב, ואז כשגיליתי שזאת אכן ויאן ושאיזבל לא שרדה, נשבר לי הלב שוב, שאביה הקריב את עצמו למענה והיא שרדה את המחנות אבל מתה ממה שהם עשו לה....שמחתתי שהספיקה לראות את ויאן וסופי..גם על סופי כאבתי מאד שמתה בגיל צעיר מסרטן ובכלל, לחשוב על חיה של ויאן בארה״ב שבנה בכלל לא ידע כלום על צרפת, בטח היה קשה מאד

לפני 4 שנים•
★★★★★
•talula
הלבד הגדול

הלבד הגדול

כריסטין האנה

ספר מצויין, סוחף ומעניין, ומסקרן, היות והוא מדבר על מקום רחוק שרובינו לא מכירים, אלסקה.
לני הייתה ילדה רגילה, רגילה מינוס אפילו, היא עברה הרבה ממקום למקום, ולא הרגישה שהיא מתאימה ושייכת לשום מקום. אבא שלה היה שבוי מלחמה שחזר הביתה שבור, והעביר אותם מדירה לדירה, עד שירש חלקת אדמה באלסקה ולקח אותן איתו עד סוף העולם שמאלה.
לני, שהייתה רגילה לחיים מודרנים, פתאום הגיעה לחיים אחרים לגמרי, בית בלי חשמל או מים זורמים, שירותים בחוץ, חצי שנה מבלים בלהתכונן לחורף הקשה, לדוג, לשמר את הבשר והדגים, לגדל חיות וירקות, לשאוב מים מהבאר. אין חשמל, אין טלפונים אלא רדיו כדי לתקשר, ואין טלויזיה.
ודווקא במקום הזה, הטבע הפראי והקשוח, לני מוצאת שהיא סופסוף מרגישה שייכת. הסיפור לא פשוט, ויש הרבה עליות ומורדות, חלקן גם מוקצנות, אבל מאד מעניין, ומדהים היה לגלות שגם אחרי שהיא חיה חיים נוחים עם שירותים ומים זורמים וטלויזיה, היה לה מוזר לקנות בסופר במקום לגדל את האוכל שלה בעצמה.

מכאן, ספויילרים למי שלא קרא----
הסיפור על אבא שלה ועל איך זה לחיות לצד גבר מכה היה לא פשוט לקריאה, אבל מרתק ומאלף, איך אמא שלה פשוט לא יכלה להתנתק ממנו עד שהוא הגיעה לבת שלה, ועליה היא כבר הייתה חייבת להגן, סיפור מוכר מידי של הרבה נשים שמקריבות את עצמן, עד שזה נוגע לילדים ואז הן מחליטות לצאת ממעגל האלימות. ועל הסביבה שגם כשיודעת לא תמיד מצליחה לעזור.
לא אהבתי שאמא של לני מתה בגיל צעיר אחרי כל מה שהיא עברה, אבל ככל הנראה זאת הייתה הדרך של לני לחזור חזרה, אם האמא הייתה חוזרת סביר שהייתה נענשת על מעשיה, כמה שזה אבסורד. בנוסף, זה היה קורע לב כשלני סופסוף חזרה שהשריף הכשיל אותה וכלא אותה, למרות שראה שיש לה ילד קטן ולמרות שידע על האלימות של אביה ושהיא לא הייתה מעורבת, מה שכן, בניגוד לספר אחר שקראתי לאחרונה (the giver of starts), העניין נפתר סה״כ מהר. היה מעניין לראות גם איך הבן שלה, שגדל לחיים מודרנים, כמוה מהר מאד נהנה מהחיים הפשוטים באלסקה.

לסיכום, ספר מרתק, לוקח למחוזות אחרים וגורם גם לחשוב על החיים המהירים שאנחנו חיים, עם אוכל עטוף בניילון בסופרים ומים זורמים...

לפני 4 שנים•
★★★★★
•talula
מתנת כוכבים

מתנת כוכבים

ג'וג'ו מויס

ספר מאד מעניין וסוחף, קראתי בעקבות המלצה, הספר הראשון שאני קוראת של ג׳וג׳ו, אני אוהבת ספרים שמלמדים אותי משהו על תקופות שלא הכרתי, והיה מרתק לקרוא על תקופת היובש בארה״ב ועל הפרויקט המדהים הזה של ספרייה ניידת על גבי סוסים, נשמע עבודה ויוזמה מיוחדת במידה.

זה סיפור על נשים, ועל חיים של נשים בתקופה לא פשוטה, באמריקה השמרנית של שנות ה-30 ואיך בעצם הן מנסות לצאת מהמסגרת של חתונה-ילדים-מסיבות תה חסרות תכלית ולמצוא את הקול שלהן והתכלית שלהן.
הגיבורה, אליס בריטית במקור ותמיד הרגישה שמנסים לחנוק אותה ואת הקול שלה כדי שתתנהג כיאות, לכן התחתנה ועזבה לארה״ב בתקווה למצוא עולם חדש ונאור, אבל היא בעצם גילתה את אותו דבר בגרסא האמריקאית, עולם גברי דומיננטי, מאד פוריטני, הכנסייה מאד חשובה וערכי המוסר כביכול, נשים שמאד עסוקות בנראות של הדברים, ושוב היא לא מוצאת את עצמה ומרגישה בודדה מאד, גם בתור אשה שפחות מתחברת לדברים האלה וגם בתור מהגרת לארץ חדשה.
היה מעניין גם לקרוא על ההצפות ועל הגבורה שגילו הגיבורות במצב בלתי אפשרי, ועל איזה זיכרון קצר יש לאנשים, וכמה קל ללכת אחרי הסתה ואחרי הרוב, ולשכוח את כל הטוב שעשה הבנאדם לפני, ולא לראות מעבר להאשמה.

מכאן- ספויילר למי שלא קראו---

הספר כתוב היטב ומאד סוחף, יחד עם זאת, היו כמה דברים שהפריעו לי, קודם כל הדמות של בנט. היא סוג של אניגמה, הוא נסחף אחרי אליס, הציע לה נישואין מהר מאד, למרות שהייתה לו אהובה בארה״ב, ואז אחרי שחזרו לארה״ב הכל נסגר בו, פתאום הוא לא מתעניין באליס בכלל, מעין החלום ושברו, דמיין שהיא בובת פורצלן וכשגילה שהיא גם אנושית וחם לה, ויש לה דעות והיא לא מסתדרת עם העולם שלו, אז הוא מאד נסוג, עד כדי כך שהוא אפילו לא נוגע בה, ושהיא מנסה הוא נחרד.

עלו הרבה תהיות שאולי הוא הומו, אבל מצד שני הוא די חזר לחברת התיכון שלו ובסוף אפילו התחתן איתה, למרות שהיא גם ביקשה את הספר על הנישואין אז אולי באמת גם איתה לא מימש את הנישואין...נושא שנותר לא ברור וחבל. גם חבל שבכלל לא תיארו את הצד שלו, דמות מאד פסיבית מאחורי האב הדומיננטי, לא הגן בכלל על אליס, לא התעניין במעשים הנתאבים של האב, ואפילו שמרג׳ורי נכלאה הוא לא ניסה למתן את אבא שלו ורק זרק רמז קטן לאליס כמעין מוצא של הרגע האחרון.

בכלל, גם את כל הסיפור של המשפט של מרג׳ורי לא אהבתי בכלל, כל המשפט בוסס על ראיות סיבתיות מאד, אז ליד המת היה ספר ספרייה מדמם, וההסבר היחיד הוא שהספרנית הכתה אותו?! אז היה ריב בין המשפחות, אבל אולי במקרה היה לו את הספר הזה, אולי מישהו אחר היכה אותו עם הספר הזה? יש כל-כך הרבה הסברים שלא קשורים לספרנית, כמו גם מה שהשריף אמר במקור, כשואן קליב בא אליו, שהוא לא ראה את הקשר ורק אחרי שהוא הרעיל אותו הוא פתאום פעל...
אז כן, זה יכול להראות יפה על הכוח של שנאה ושל הסתה, אבל במקרה הזה זה היה נסיבתי מידי ולא ריאלי, שזה הגיע עד כדי משפט ומאסר ארוך של אשה בהיריון.
גם היציאה מהפלונטר על ידי הבת ברגע האחרון הייתה מוזרה ביותר, שלא לדבר על הסוף הסכריני כמו שאמרו כבר מעליי, לא ברור למה אליס מראש לא דיברה עם פרד והלכה לבטל את נישואיה היות וברור שגם בנט לא רצה בהם, ואיך חשבה שרק לברוח לאנגליה זה פיתרון.

הדמות של האב הייתה נוראית, שנאתי אותו כל-כך, הוא מאד הדגיש איך הרבה פעמים גם היום, יש דין שונה לגברים ולנשים, ולעולם העסקי וגם למי שמאיר אור על מעשי עוולה והרבה פעמים משלם מחיר כבד.

בקיצור, ספר לא מושלם, אבל בהחלט מעניין מאד, דמויות עשירות שמאד קל להתחבר אליהן, ומאד אהבתי גם את נושא אהבת הקריאה ואיך היא מחברת בין אנשים.

לפני 4 שנים•talula
שלוש קומות

שלוש קומות

אשכול נבו

כרגיל אשכול נסו לא מאכזב…ספר קולח זורם לוב היטב וכרגיל גם מאד ריאליסטי…זה לא ספר פיל ג’וד בדיוק ההפך …יש כאן אמירה נוקבת על הורות ועל הבעיות שעולות ממנה…דיכאון אחרי לידה…שילוב בין עבודה לילדים…ויתורים שעושים לטובת הילדים או הקריירה והמחיר שזה גובה וכל זה דרך סיפור של 3 משפחות שגרות באותו בניין…הספר כתוב בצורת וידוי כל משפחה מספרת סוד ומתמודדת עם ההשלכות שלו; נבו מצליח לגרום לך להזדהות עם הדמויות ולחשוב מה אתה היית עושה בסיטואציה מורכבת שכזאת; להבין שהחיים הם לא שחור ולבן ולחשוב איך החלטה אחת יכולה לשנות הכל; לחשוב על מחיר העקשנות ועל מה אנחנו מנחילים לילדים שלנו…ספר טוב ובהחלט מעורר מחשבה

לפני 5 שנים•talula
הזריחה

הזריחה

ויקטוריה היסלופ

כמו שאר ספריה של היסלופ, היא מתארת תקופה מעניינת ופחות ידועה בהיסטוריה, כולנו ידענו בעמימות משהו שיש חלק טורקי וחלק יווני בקפריסין אבל על מה ולמה? פחות. הספר נוגע בנקודה הזאת ומעורר עניין רב, הוא מתחיל קצת לפני שהכל השתנה: שטורקיה פלשה ונוצרה החלוקה. רגע לפני יש לנו עיירת חוף תיירותית מקסימה, רגע אחרי, עיי חורבות ועיר נטושה. כמה עצוב, קראתי את הספר עכשיו ובהקשר של השריפות שהיו בארץ האנשים שאיבדו את כל רכושם מאד התקשר לי. נכמר הלב על האובדן ופה האובדן אף חמור יותר כי זה גם אובדן העיר וכל האזור שנכבש. הספר מתמקד בשתי משפחות קפריסאית-טורקית וקפריסאית יוונית שעוזרות אחת לשנייה לצלוח את התקופה הקשה הזאת, תחילת הספר מתארת את ימי הזוהר של עיירת החוף ומתמקדת בזוג שמנהל את בית המלון היוקרתי ביותר בעיר, אך עם הכיבוש, הכל משתנה והספר מקבל נימה מאד עצובה.
בסופו של דבר הספר מעניין מאד וקורע את הלב,
~ספויילר~
היה לי מאד עצוב שלמרות שהמשפחות הצליחו לברוח ולבנות לעצמם חיים חדשים , הידיעה שעד עכשיו זה המצב ושהעיירות האלה נהרסו והם מנועים מלחזור אליהם, בנוסף, לא אהבתי את הדמויות של אפרודיטי, סווארס ומרקוס. קודם כל מרקוס הוא דמות שחורה משחור, מה שהוא עשה לאפרודיטי רק כדי לנקום בבעלה שלא התייחס אליו היה ממש מרושע, שלא לדבר על הרווח שעשה במלחמה ואך כך שצפה בה נאנסת ולא ניסה לסייע אפילו. הדמות של אפרודיטי גם דמות שקשה להזדהות איתה, מצד אחד היא עשירה ומפונקת, אך מצד שני יש לה שאיפות והיא רוצה לעשות משהו היא מעצבת את המלון ולא רק יושבת בבית ועושה ילדים ומטפלת בהם, גם הדמות של סווארס מוזרה, מצד אחד כשהכל טוב הוא והיא זוג טוב, הוא נותן לה לעצב את המלון, היא משפיעה, אך בסופו של דבר עד גבול מסוים, הוא דוחף אותה למרקוס בהיעדרות שלו והשאפתנות הבלתי נגמרת שלו, אך זה מילא, כשהם עוזבים את העיר והיא נאנסת הוא כלל לא מתעניין בשלומה יתר על המידה ולא מפריע לו שהיא טסה ללונדון, זה נראה לי מהפך קצת גדול מידי.

לסיכום: הספר טוב, העלילה מאד מעניינת גם מבחינה היסטורית אך הדמויות לוקות בחסר.

לפני 9 שנים•talula
סבתא שלי מוסרת דרישת שלום וסליחה

סבתא שלי מוסרת דרישת שלום וסליחה

פרדריק בקמן

אני ממש לא מסכימה עם הביקורות פה, סיימתי את הספר הזה בצער רב. הוא מספר ברגישות רבה על איך זה להיות ילדה חריגה, ועל איך היא רואה את העולם. אהבתי את הקשר המקסים שלה עם סבתא שלה שהמציאה לה ממלכות קסומות לברוח אליהן וניסתה לעזור לה להתמודד עם היומיום הלא פשוט שלה, גם אהבתי את התהליך שהיא וכל סביבתה עברו בעקבות ההתערבות של הסבתא והמכתבים, זה היה ממש מעניין להבין איך הכל מתחבר וגם איך קצת תשומת לב אחד לשני יכולה לעשות את כל ההבדל. הספר הזה שובר מוסכמות, של מה זה אומר להיות סבתא (ואף מילה על שניצלים), מה זה אומר להיות אמא (מותר שתהיה קריירה), מה זה אומר להיות ילדה חריגה, ומה זה אומר להיות כלב ״חריג״- אמסטף, ובא להראות את האנושיות שבכולנו, אני חושבת שבכולנו מכרסם הפחד הזה שיציקו לילדים שלנו בבית הספר, או אולי הציקו לנו, ולקרוא על ההתמודדות הזאת זה מאד מעניין ומעשיר, ילדים יכולים להיות מאד רעים ולהיטפל למישהו סתם כי הוא קצת שונה, או בהגדרה של אלסה ״כי היה לי צעיף של גריפינדור״, אין באמת סיבה הגיונית לרשעות שלהם, הספר גם מראה את מערכת החינוך במערומיה בכישלון שלה להתמודד עם התופעה. בקיצור, מאד אהבתי את הספר, הוא מצחיק וחמוד ואף הביא אותי ממש לדמעות. בקמן יודע לברוא דמויות מיוחדות עם סגנון כתיבה ייחודי. מומלץ בחום.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•talula
מצרפי המקרים

מצרפי המקרים

יואב בלום

צריך לתת לספר את הכבוד הראוי לו, נכון זה לא ״החטא ועונשו״ אבל זה ספר חמוד ביותר, הוא כתוב בצורה מאד קלילה וזורמת, אך יחד עם זאת מציג רעיונות מאד מעניינים ומגניבים. העולם שהוא יוצר מאד מיוחד ומקורי, מאד נהניתי ממנו, זה ספר שבכיף אפשר לקרוא בכמה שעות ולהינות מכל רגע. הוא סוג של האח הפחות אפל של ״סופו של מיסטר וואי״ למי שקרא, מדבר על התודעה בצורה הרבה יותר לייט. בכל אופן ממליצה מאד, הכתיבה היא אכן מאד הייטקית ומתחברת למקצוע של הסופר, וזה גם חלק מהקסם של הספר.

לפני 9 שנים•talula

ביקורות נוספות על "חוטים מקשרים "

חוטים מקשרים

חוטים מקשרים

ויקטוריה היסלופ

מכיוון שויקטוריה היסלופ לא משנה את המתכון שלה לרב מכר, ארשה לעצמי גם אני למחזר חלק מהביקורת שלי על ספרה השני.
הפעם אמנם המתכון הוא אותו מתכון, אך יש שינוי מסויים בתיבול. לצערי התוצאה נשארה אותה התוצאה, אך למען הסדר הטוב, אביא את המתכון המשודרג.

המרכיבים:
1.ארץ שטופת שמש, אך לא אקזוטית מדי – כריתים, דרום ספרד - הפעם יוון
2.אישה אנגלייה שמוצאה מאחת המדינות שבסעיף 1 – אלקסיס, סוניה - הפעם טוויסט בעלילה. מיצס הוא גבר צעיר, אך כמובן גם הוא מלונדון הקודרת.
3.משפחה שורשית מארץ שטופת השמש מסעיף 1 שגורל מכה בה שוב ושוב – משפחת פטרקיס, משפחת רמירז - הפעם יש משפחות פגועות למכביר: מורנו, קומנינוס, סרפוגלו
4.כותרת הספר עם שם נשי שמתחיל בס' ובעל חמש אותיות - סופיה, סוניה - הפעם עוד גיוון, כריכה רומנטית בתכלת
5.דמות של אישה צעירה שהיא התגלמות טוב הלב, חמלה וחן, חסרת שמץ של רוע, קנאה או כל רגש/ תכונה שלילית אחרת – להלן הנשים מסעיף 4 - קטרינה היא כמובן כליל השלמות, אך הפעם כל הנשים הן מלאכיות טהורות
6.לאותה אישה מסעיף 5 שלהלן, יהיו אח או אחות רשעים, יהירים, קנאים וחסרי כל חמלה אנושית - הפעם הבעלים הם הרשעים
7.איש/ אישה קשיש/שה, אך נמרץ/ת, תושבי המקום, פטפטנים למדי - סבו וסבתו של מיצס
8.אירוע מרתק שהתרחש בארץ מסעיף 1 בעבר - רדיפת מצורעים, מלחמת אזרחים - גם כאן אין שינוי, מלחמת האזרחים ביוון, המלחמה בין יוון לטורקיה, רדיפת הקומוניסטים, הדיקטטורה של פפדופולוס, גירוש יהודי סלוניקי ועוד.

ההכנה:
לערבב יתומה ענייה ואידיאליסט עשיר עם מלחמת אזרחים. להוסיף המון בדים צבעוניים עם גירוש המוני של אוכלוסיית המקום וביזה ברחובות. לתבל בנבל שמן ורשע ונבל רזה ודוחה לא פחות. לפזר מעל אחווה בין מוסלמים, נוצרים ויהודים שהופכת בין רגע לשנאה.


הצעת הגשה:
להגיש קר כשנאה בין בני משפחה או חם כמו אהבה אסורה. אפשר להגיש עם קורטוב שואת יהודים (אבל ממש בקטנה, רק בשביל הטעם). כמו תמיד מומלץ להגיש עם הרבה יחסי ציבור בצד.

בתיאבון!

ועכשיו ברצינות. מה שאני שונאת בכתיבתה של היסלופ זה העדר מוחלט של הגוונים באיפיון הדמויות. כאילו לא קיימת קשת הצבעים בסקלה שבין שחור ללבן, הגיבורים בספריה הם חד מימדיים לחלוטין.
הגיבור הטוב יהיה טוב עד כדי בחילה, לא יהיה לו שביב אנוכיות, גרם של אכזריות, קורטוב של חומריות ומילה של שקר. הוא יהיה מוכן למסור את נפשו עבור כל אדם כמעט, לא ירצה לקבל כסף מאדם לא ראוי ויעדיף חיי עוני מחפירים, עינויים ודמעות של קדוש מעונה על פני ויתור על האידיאלים הנעלים.
הגיבור הרע לעומת זאת ישאר רשע לעד. הוא בחיים לא יאהב אף אדם ואם יביע רגש כלשהו הוא יופנה כלפי חפץ (כסף, אוכל וכו'). הוא לעולם יהיה רודף בצע, גרגרן, גנדרן, משתף פעולה, קמצן וכו'. זו בדיוק הסיבה שלאורך שלושת הספרים שקראתי, לא הצלחתי להתחבר לאף דמות ולמען האמת גם לא לשנוא אף דמות, כיוון שכולן נראו כקריקטורות של אנשים אמיתיים.

ויקטוריה היסלופ בוחרת לכתוב על דברים מעניינים וכאן היתרון היחיד של ספריה. שלוש פסילות גברת, שלום מולא להתראות!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•נתי ק.
חוטים מקשרים

חוטים מקשרים

ויקטוריה היסלופ

***
מודה ומתוודה שלא חשבתי לכתוב ביקורת על הספר: "חוטים מקשרים",אבל היום התאריך - 27/03/2013 ועבורי הוא משמעותי ( מיד תבינו למה )וחשבתי לנכון שהוא מתאים לי לקשר אותו לא ממש עם הסיפור עצמו (אולי קצת ) אלא יותר עם שם הספר ..
מי שהספיק להכיר אותי וזוכר, יודע שאני משתדלת לשלב חוויות בביקורות / רשמים / סקירות על ספרים שקראתי ואף להקדיש אותם לאנשים חשובים בחיי וכך התבשל בתוכי הרעיון ,רק שהפעם זו לא חוויה משמחת, אלא אירוע טרגי.

תחילה לביקורת
***

וואוווו כמה רעש וטרראם היה סביב הספר כשיצא לאור והגיע לארצנו.להשיג אותו הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית כאילו מדובר בהמצאה טכנולוגית חדשה ואני, כמשוחדת ליוון וביקורות טובות הרגשתי צורך עז לדעת מעט היסטוריה על קהילת יהודי סלוניקי מתקופת תור הזהב דרך גירושם מספרד (1942 ) ועד סופה הטראגי כשנשלחה לאוושוויץ (1943) וזה הדבר היחידי שבשבילו היה כדאי לקרוא את הספר,למרות שבימנו קליק אחד בגוגל וניתן ללמוד היסטוריה של כל מדינה בעולם. א-מה-מה....גיליתי תגלית " לא כל הזהב נוצץ ולא כל ספר ראוי שיקרא "רב מכר".מה שבטוח הוא מייצר "רב כסף" וזה ייאמר לזכותך ויקטוריה היסלופ.
באיזה שהוא מקום הרגשתי מעין דה ז'ה וו,כאילו יש לך נוסחה קבועה גברת היסלופ (שהצליחה עד עכשיו ) שבה את משתמשת במוטיבים חוזרים של עבר והווה בשלושת ספרייך,כשגיבור/ת הספר נוסעים לגלות את שורשיהם במדינות שונות ותוך כדי עוברים חוויות ,אבל אם תשאלי את דעתי הקטנה ,הנוסחה לא תעבוד לאורך זמן.
"חוטים מקשרים " הוא רומן היסטורי המתחיל בשנת 1917 בסלוניקי - שריפה ענקית פורצת ומכלה כמעט את כל העיר כשבתווך שזור סיפור חייהם של התושבים מכל הדתות ,יהודים,נוצרים ומוסלמים החיים בדו קיום על כל המשתמע מכך,שכנות טובה ,גזענות,שנאה,רדיפות,מלחמה עקובה מדם, אהבה כמעט בלתי אפשרית והפי אנד.( קצת מזכיר לי את מדינתנו וכמה ערים שחיו וחיות כמו בסלוניקי.....רמלה/לוד למשל... לא ? ).

לפי הביקורות המשבחות את הספר וציטוט התקציר על עטיפת הספר : "חוטים מקשרים", ספרה השלישי של ויקטוריה היסלופ, מחברת רבי-המכר האי של סופיה והריקוד של סוניה, הוא רומן היסטורי מטלטל על מלחמה וגלות ועל אהבה שיכולה למרחק ולזמן; סיפור הפורט על כל מיתרי הלב, שגיבוריו ייחקקו בזיכרון "סוף ציטוט.

לצערי הוא לא פרט על מיתרי לבי כפי שקיוויתי וגיבוריו לא נחקקו בזיכרוני.
מה שכן הוא גורם לי היום,לחשוב על כל החוטים המקשרים בחיי עם עמרם ז"ל המתחיל ב-1953 ומסתיים ב- 2013 וגם לכתוב ביקורת אחרי תקופה כאורך הגלות,ולו רק בשביל זה ,עם כל הצער שבדבר אני יכולה לומר שהיה כדאי לקרוא אותו !

***

וכעת לחוטים המקשרים בחיי ובחיי עמרם ז"ל

***

את הסקירה הזו אני מבקשת להקדיש לעמרם מי שהיה בעלי ( המון שנים ) ואבי 4 ילדיי שאת הגובה והיופי ירשו ממנו ואת השכל ממני...:)(בדיחה פרטית) ותאריך הולדתו חל היום - 27/03/2013,אך לצערנו,לפני כשלושה חודשים ב - 01/01/2013 עמרם נפטר מדום לב. ואני רוצה לספר לכם לכם על החוטים המקשרים ביננו .
שנינו נולדנו בחודש מרץ באותה שנה ,באותה עיר חיפה ובאותו בית חולים רמב"ם בהבדל 5 ימים..שנינו טלאים ,הספרות בתעודת הזהות שלנו זהות ,מלבד שתי הספרות האחרונות .שמותינו מתחילים באות ע'.כן כן שמי עליזה שקוצר לליז. לאבי ז"ל קראו עמרם כשם אישי עמרם .ב- 22/03 נולדתי,ב-27/03 עמרם נולד , 24/03 התחתנו כדת משה וישראל,ב- 27/03 נפרדנו כדת משה וישראל בדיוק היום לפני 18 שנה (מעין מתנת יום הולדת )( לא אוהבת את המילה גירושין ולכן מעולם לא קראתי לעמרם הגרוש שלי .נשארנו בקשר עד יום מותו ,יותר נכון שבועיים לפני מותו בחנוכה היה לו רצון עז לראות אותי ואכן הגעתי במיוחד מאילת ,ביקרנו את הילדים והנכדים ובמקום יומיים שלושה כפי שתיכננתי,נשארתי שבוע שלם . בדיעבד זו הייתה פרידה שקיבלה משמעות מיוחדת והחוט הכי חשוב שמקשר ביננו הוא,שחזרתי לגור בדירה שלו/שלנו שבה נולדו ילדינו.וכך מתקשרים חיי מ - 1953 ועד 2013 בסיפור :"חוטים מקשרים "שמתחיל ב - 1917 ומסתיים ב- 2007.

ויש חוט שמקשר ומרגש אותי מאוד והוא השיר של הזמרת היווניה אנה וויסי שנקרא παραλύσει - " פאראליו " - משותקת - שגורם לי לבכות בכל פעם שאני שומעת אותו .
תודה לחברי היקר תמיר הללי שהקדיש לי אותו בדרך הכי יפה והכי מרגשת ,וליניב טובים על התרגום הנפלא לעברית !


(תוך כדי שידור יום שישי בלילה הקדשתי לה את השיר)
והמילים מדברות בעד עצמן !

" משותקת "

ונדמה כאילו הים התמזג עם הלילה
וכאילו שהמוות הוא החיים בעבורי
ופעימות לבי מופיעות במוניטור
כמו קו ישר.
וכאילו גרמת בלי להתכוון
לזמן לעמוד מלכת
והוא מטביע את חותמו על פרצופי
ואותי הוא משנה
ואני מרגישה את הפחד עמוק בחזה
מר כמו שארית הקפה בתחתית הספל
ואני רואה איך האור שבחדר
שבמוחי הולך ונמוג לו מיום ליום
ובמראה ,הפרצוף שלי משתנה
והופך לפנים אחרות,שאותן איני מכירה
וזה מפחיד אותי

פזמון: משותקת
מרגישה את האדמה נשמטת מתחת לרגליי
כאילו זה היום הראשון בבית הספר,
עכשיו אוגוסט,
אך המדחום שבלבי,מראה מינוס שתי מעלות
משותקת
חריקת הבלמים והצופר זועק
והאוטובוס חולף על פניי,וכמעט דורס אותי

ואני רק חושבת,איך אצטרך עוד לחיות בלעדיך.
משותקת....

ואני רואה את חיי כמו קיר ענק,
המתרומם מולי בסוף הרחוב
וקולות הילדים הבוקעים מחצר בית הספר,
נשמעים באוזניי כמו מסע הלוויה
והדרך,שפעם הובילה אותי אל
מחוץ ביתך,עכשיו כבר
לא קיימת.

פזמון: משותקת
מרגישה את האדמה נשמטת מתחת לרגליי....

הקשיבו לקול האדיר ולמילים המצמררות !
https://www.facebook.com/photo.php?v=566608390046245&set=vb.100000912667257&type=2&theater

יהי זכרך ברוך עמרם אישי היקר !!!
***

מאחלת לכולנו חוטים מקשרים יפים ושמחים .חג אביב שמח ופורח .
ורק בשורות טובות !
יא מאס יא אולוס - Ya Mas όλους - לחיים לכולם !

לפני 13 שנים•
★★★★★
•ליז מאילת:-)
חוטים מקשרים

חוטים מקשרים

ויקטוריה היסלופ

ויקטוריה היסלופ הצליחה שוב להקסים אותי בקושר הכתיבה שלה.
הרבה אמרו שהוא יותר טוב מהאי של סופיה!
וכשהתחלתי לקרוא את הספר חוטים מקשרים מהדף הראשון,היה ברור לחלוטין שהספר הוא יצירת מופת.
מהעמוד הראשון סחף אותי לאיי יוון לסלוניקי,להיסטוריה של המקום,התיאורים שלה היו כל כך מוחשים,לא היה ניתן להרפות מהספר.
ספר נפלא ואם להשוות לשאר הספרים אז כן היא עשתה את זה שוב ובגדול ,קראתי אהבתי וממליצה בחום.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ג'יהאן
חוטים מקשרים

חוטים מקשרים

ויקטוריה היסלופ

ההיסוטריה של סלוניקי במריחת דפים וסיפור צפוי ומשעמם מלא בתשפוכת שמעלץ

לפני שנתיים•
★★★★★
•גקי
חוטים מקשרים

חוטים מקשרים

ויקטוריה היסלופ

זהו הספר השני של ויקטוריה היסלופ שאני קורא, הראשון היה האי של סופיה שממנו נהניתי מאד. חששתי קצת שהספר השני יהיה פחות טוב והתבדיתי.
הספר מצוין, ואין ספק שלויקטוריה היסלופ יש כשרון אמיתי כסופרת. הדברים שלקחתי עמי מן הספר הם תולדות העיר סלוניקי והמעוראות שטילטלו אותה, השריפה הגדולה ב-1917,המלחמות עם התורכים שכללו "טרנספר" של יוונים מאזורים של טורקיה, וטורקים מסלוניקי,כיבוש סלוניקי על ידי הגרמנים במלחמת העולם השניה,וגירוש היהודים למחנות ההשמדה בפולין (סיימתי את הספר קרוב ליום הזכרון לשואה ולגבורה-כמה סמלי) וכן מלחמתם האמיצה של היוונים בכובש. אחר כך שלטון הגנרלים ביוון ובסוף רעידת האדמה שהחריבה את סלוניקי.
כל זה על רקע של דמויות אנושיות שחיו בסלוניקי ויחסי אהבה שנאה ביניהם.
לסיום אציין שאת הקריאה סיימתי כשיד אחת אוחזת בספר ויד שניה אוחזת בטישו כדי למחות את הדמעות.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•kisr
חוטים מקשרים

חוטים מקשרים

ויקטוריה היסלופ

את שמה כסופרת הכה מוכרת לנו קנתה ויקטוריה היסלופ בזכות אותם ספרים המשלבים רומן עם היסטוריה. מקומית בעיקר. לקורא הממוצע לא נדרש כול מאמץ כדי להיזכר ש"האי של סופיה" עוסק בספינלונגה (כרתים) ו"הריקוד של סוניה" נכתב על מלחמת האזרחים בספרד, והם הפכו לרבי מכר בזכות אותו שילוב מנצח 'רומן והיסטוריה' הנותן לקורא גם ערך מוסף לסיפור הרומנטי תוך הבאת אירועים היסטוריים לתקופה בה התרחש הסיפור, וחיבור הדמויות בצורה כה שורשית למקום, כפי שעושה הסופרת, מהווים עדות להצלחתה.
הפעם בחרה הסופרת להביא לידיעת קוראיה את סיפורם הטרגי של תושבי סלוניקי כשהיסטוריית היוונים, אך בעיקר הסלוניקאים, משמשת כמסגרת לרומן. יצא לי לבקר בחלק ניכר מהמקומות המופיעים בספריה ובהחלט נעים לי לציין את היקף העבודה שעשתה בהיצמדה למקומות המהווים את בסיס העלילה.
במקרה של "חוטים מקשרים" גם ההיסטוריה מדויקת - דבר שנבדק (בעת שהייתי שם בטיול) ואושר ע"י המדריכים במקום עם תושבי סלוניקי.
בשנת 1912 עברה העיר סלוניקי מהטורקים ליוונים. האירועים המרגשים שבספר, לאחר השריפה הגדולה בשנת 1917 שכילתה את רוב מרכז העיר סלוניקי שבה התגוררו היהודים, חילופי האוכלוסייה שמסתיימים בשנת 1923 בין הטורקים ליוונים לאחר המלחמה ביניהם - עוברים לאורך חייה של קטרינה, ילדה בת שש שעוברת מהאזור הטורקי ליווני. הסופרת מתעכבת גם על היחסים המיוחדים שהיו בין הדיירים והעזרה ההדדית שהייתה ברחוב המסוים המופיע בספר, בין הנוצרים, המוסלמים והיהודים שהיו בני בית האחד אצל השני, ובעת חילופי האוכלוסין המשיכו לשמור על הבית של ידידיהם בתקוה שיוכלו לחזור ולחדש ימיהם - ימים נפלאים שקיימו האחד עם השני.
מצאתי בספר סיפור היסטורי יפה, נכון וכתוב בצורה מעניינת, אולם הרבה פחות מכך בנושא הרומנטי - שמבחינתי ראיתיו כמשהו זר מעט שנדבק לסיפור, ולצערי לא הצלחתי להתחבר אליו...
ס"ה נהניתי, ואם "חייבים" להחליט על דרוג - אז העדפתי את שני ספריה הקודמים.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•י. קליש
חוטים מקשרים

חוטים מקשרים

ויקטוריה היסלופ

במסגרת התואר השני שלי לקחתי קורס שנקרא: היסטוריה דיפלומטית של אירופה והעולם המערבי. וואו. השם יצר אצלי כל כך הרבה ציפיות, נשמע קורס ממש מעניין, והעניין גבר כאשר קראתי על הנושאים עליהם נדבר בשיעורים. חיש קל נרשמתי לקורס הנ"ל וציפיתי לתחילתו. כמה גדולה הייתה האכזבה כאשר הכרתי את המרצה: יבש, צנון, מלפפון חמוץ שכמעט הרדים את עצמו במהלך ההרצאה. אתם מבינים? התוכן יכול להיות בעל פוטנציאל ומעניין. אבל מספיק שמי שמעביר אותו יבש יותר ממדבר יהודה – והכל קורס, נהרס ומתמוטט.

זה מה שקרה לי עם ספרה של ויקטוריה היסלופ, "חוטים מקשרים". אני מכירה את יוון. שורשיי ושורשי משפחתי שם. אני קשורה למדינה זו בעבותות ומכירה אותה ואת ההיסטוריה שלה. חקרתי את מלחמת האזרחים שלה מבחינה אקדמית ואני יודעת כמה אפשר לספר עליה. אבל שוב, מה שחשוב הוא לא רק התוכן אלא ה"איך"... איך מעבירים סיפור, אווירה. איך בונים דמויות ואיך גורמים לנו, הקוראים, להקשר אל הדמויות הללו.

ה"איך" הזה, העומק, המשמעות, הצבע – נעדר בספרה של היסלופ. ההתחלה הייתה מבטיחה: אקספוזיציה על נכד המגיע לסלוניקי ופוגש את סבו וסבתו ותיאור רגשני של העיר ותושביה. אבל אז, לאט לאט, מגיעה האכזבה הגדולה. הדמויות – היו רדודות מאוד לטעמי ולא הצלחתי להתחבר ולו לאחת מהן. הסגנון של היסלופ מאולץ, מעושה, מרגיש מזוייף. כמו הצגת תיאטרון שבויימה בצורה גרועה. הכל נורא צפוי, נורא מאכזב. הקטעים ההיסטוריים סופרו ביובש רב, כמו עיתונאי משועמם שאולץ להגיע לחלקת ארץ שלא מעניינת אותו. לקח לי שבועיים וחצי לסיים את הספר, וזה אומר דרשני. זהו ספר קליל בשפתו, הייתי אמורה לסיימו בארבעה-חמישה ימים, אך האמת היא שלא רציתי לחזור אליו בכל פעם שסגרתי אותו. למעשה, די הכרחתי את עצמי בעיקר בגלל העניין ההיסטורי ומתוך איזו תחושה מגוחכת של מחוייבות.

לסיכום: אפשר היה לעשות כאן יותר. אפשר היה להפוך את הסיפור הזה למצויין. היה פה פספוס גדול, וחבל.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אלינור
חוטים מקשרים

חוטים מקשרים

ויקטוריה היסלופ

האמת שהתחלתי לקרוא את הספר בפקפוק קל. אחרי שכל כך אהבתי את האי של סופיה, והתאכזבתי מהריקוד של סוניה, חשבתי שזה יקרה לי שוב. אבל לא.
חוטים מקשרים כתוב בצורה נפלאה. ויקטוריה היסלופ גורמת לך לאהוב את הדמויות שאתה אמור לאהוב ולשנוא את הדמויות שאתה אמור לשנוא. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה התחברתי לדמות מספר כמו שהתחברתי לקטרינה.
אין שום קטע מיותר. הכל מתאים, הכל מעניין, הכל מרגש.
אם היה אפשר לתת לספר הזה יותר מחמישה כוכבים, הייתי נותנת.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•סתם אחת
חוטים מקשרים

חוטים מקשרים

ויקטוריה היסלופ

כן
מתמוגגת
יאללה לסלוניקי ולסבוס וכו
ושוב תחושת דהז'וו חזקה כאילו קראתי את זה כבר, האמנם, הפעם קראתי בגמיעה אחת, בבת אחת, לא הנחתי מהיד עד שסיימתי, לילה מרתק, ו... מלחמת אזרחים ממש היתה עד לא מזמן, וגם אירופה בעצם עקובה מדם ממש עד לא מזמן, פה קרוב, ארץ קשה, ובכל זאת הגיבור בסוף ניכנע למציאות וחותם ומצהיר שטעה ולא נכון לו להיות קומוניסט שהיה... אלללייי שזו המציאות הארורה... ואחר כך ההבנה שאין ברירה וצריך להשתמש בכסף של האב הקפיטליסט השנוא ששיתף בעצם פעולה עם הנאצים, כדי לתת הזדמנות לילדים ללמוד בחו"ל לצאת מהמעגל להתפתח לרכוש השכלה, להקים משפחות טובות ואיכותיות אפילו שזה בגלות, והוא שהיה לוחם חופש ושיוויוין ושיחרור מסכים לכך לנוכח המציאות הטופחת על פניו, הזדמנות לחיים טובים יותר... ועדיין עם זיקה וגאווה לאומית ארצית לשורשים... קאו ברכה וראו טוב, לימדו היסטוריה ולקחים לדורות הבאים, חיזקו אימצו , שבת שלום
11 שעות קריאה להגיע לסוף, לפני זה כמה שעות מתקדמות להתחיל את השוונג... סך הכול אני קוראת לאט

לפני 9 שנים•
★★★★★
•איור וודה
דירוג
4.0
לפני 13 שנים

“רומן היסטורי טוב מאוד , סיפורים שלא הכרנו על סלוניקי לפני אחרי ובתוך המלחמות, בלווי תיאורי מקומות”