(הביקורת אינה נוגעת לגרסא הספציפית של הספר המוצגת בתמונה אלא לגרסאת תרגום הטייסים).
לדודה שלי יש ספרייה ענקית עם מלא ספרים ולאחר כל ביקור אני חוזרת מאושרת עם כמה ספרים ביד, (זה יותר טוב מהספרייה העירונית שלנו בכל מקרה), לאחר שיחה עם אבא שלי על "תרגום הטייסים" השבויים ממלחמת יום הכיפורים הייתי יותר משמחה כשמצאתי את הספר בעל הכריכה השחורה במאגר הספרים של דודה שלי.
אחד הקטעים האהובים עליי בספר הייתה הפתיחה, היא מעניקה לספר מין אווירה ילדותית שכזאת ומשעשעת.
כשהיינו במלון אח שלי צפה בהוביט ויצא לי לצפות במספר סצנות, לכן כשהומלץ לי לקרוא את הספר, לא הייתי שלמה עם זה לגמרי, הסרט מציג את העלילה באופן אפל וקודר, בכל אופן החלטתי לתת לספר צ'אנס.
כשהתחלתי לקרוא שיניתי את דעתי מיד.
הספר כתוב כאילו מסופר לילד קטן (למרות שהשפה לא בהכרח נמוכה).
העלילה חמודה, מאוד אהבתי את הדמויות (אולי כי הייתי יכולה להתחבר לבילבו בהרבה רגעים).
בסך הכל הספר ממש נחמד, מעניין והתרגום מעולה.
מומלץ מאוד.

"בכל דבר יש מסר, רק צריך לדעת איך למצוא אותו".
הסיבה היחידה שבגללה הספר הזה מקבל 4 כוכבים במקום 5 היא שאני נדרשת לדרג את הגרסה העברית.
קראתי את הספר באנגלית אחרי שלפני מספר שבועות מצאתי אותו אצל חברה שלי בגרסה המתורגמת ופשוט אבדתי עניין.
אין מה לעשות, קלאסיקות תמיד הרבה יותר טובות בשפת מקור.
אחת הסיבות שבגללה נהניתי כל כך מהספר היא השפה והדרך שבה הוא היה כתוב, המילים האנגליות שהיו מזוהות יותר עם התקופה שבה נכתב הספר ואפילו העובדה שהכל נשמע כל כך בריטי.

לאחרונה היה לי קטע עם קריאת קלאסיקות ילדות כמו פיטר פן ואליס, זה תמיד מעניין לקרוא אותן אחרי שקצת גדלת ואתה יכול להסתכל על דברים בצורה אחרת, אמנם 'הרפתקאות אליס בארץ הפלאות' אינו ספר מסובך ומלא מסרים נחמדים אבל עדיין כיף לקריאה וכן למרות הנסיון של הסופר ליצירת ספר קליל ופשוט עדיין ניתן למצוא מספר מסרים סמויים (שאולי נוצרו שלא במקרה) וללמוד הרבה על החיים של כולנו.

ספר שתמיד כיף לחזור אליו בשביל עוד כמה שעות של צחוק וצלילה לעולם מרתק שהלוואי והייתי יכולה לבקר בו.
הדמויות מעניינות (כי כולם משוגעים כאן) ואחרי מספר דקות של חקירה בוויקיפדיה גיליתי שכל דמות היא בעצם הדרך של לואיס ליצירת פארודיה על משפטים וסטיגמות שהיו אופייניות לתקופה (כמו למשל הכובען המטורף שבאותה תקופה היה משפט מאוד מקובל- משוגע ככובען, בגלל שהמון כובענים השתגעו עקב השימוש בכספית ליצירת הכובעים).

לואיס קרול אמר פעם שהוא מוכן להשבע שאין בספר הטפות בכל מובן שהוא, ואולי זה הדבר שאני הכי אוהבת בספר.
אין הטפות, אין גבולות לדמיון אבל יש למידה ואפשר להסתכל על הספר הזה בכל כך הרבה דרכים שונות.
מומלץ לכולם .

לא ממש מבינה את ההתלהבות סביב הספר, אני מעריצה גדולה של ספרי פנטזיה והרפתקאות אבל הספר היה פשוט נורא.
לא הצלחתי לסיים ויכול להיות שזאת הבעיה אבל הגעתי בערך לעמוד 250 והגעתי למסקנה שעם כל ערימת הספרים האחרים שמחכה לי על המדף אולי כדאי לחזור לספר הזה בזמנים יותר נואשים.

חוץ מכמה הערות שנונות של פרופסור הודג' (שהוא הדמות האהובה עליי עד כה) התקשתי למצוא בידור בספר והופתעתי לגלות שגם אחרי 250 עמודים העלילה לא התקדמה בכלל.
קליירי היא דמות נוראית, לא הסוג שמתאים לדעתי לסיפור מהסוג הזה.
נשמע כאילו קליירי נכנסה לתוך עולם הפנטזיה מבלי בכלל להבין אותו, לא הוסבר לה כלום והיא כבר מתנהגת כאילו היא מומחית בתחום.
אבדתי את העלילה לתיאורים חוזרים ומעצבנים שלא עזרו לי בכלל להבין את מה שקורה מסביב וכך מצאתי את עצמי באמצע הספר קוראת על דברים שלא זכרתי שהוזכרו עוד לפני.

כנראה שאחזור אל הספר ואתן לא הזדמנות שנייה (בתור אחת שקשה לה לוותר על ספרים) לא אומרת שלא כדאי לקרוא מכיוון שיכול להיות שחוסר ההנאה שלי נגרם מחוסר ריכוז וסיבות שונות שקשורות בי ספציפית, בכל אופן אנשים רבים נהנו מהספר.
כדאי לנסות אבל אל תצפו למשהו מזהיר.

אחרי 5 ימים שבהם נצלתי כל רגע אפשרי (גם אם הוא לא היה חופשי במיוחד) לקריאת הספר המדהים הזה, סוף סוף סיימתי !
אחד הספרים הטובים יותר שיצא לי לקרוא, מותח, מעניין ומעשיר.
הרגשתי שאני נהנית מכל דבר חדש שלמדתי (ולמדתי הרבה).

דן בראון בהחלט חייב לממן לי פסיכולוג אחרי הספר הזה, כל מה שחשבתי לא נכון.
כל הדעות שפתחתי כלפי דמויות מסויימות נהרסו עם התקדמותו של הספר.
אני יכולה להגיד לכם בכנות שהמתח גרם לי לדמיין סופים והתפתחויות משלי לעלילה שגרמו לי להפסיד לא מעט שעות שינה.

מומלץ (ויותר מזה- חובה) לכל אחד, גם אם אתם לא מעריצים גדולים של מותחנים וספרי בילוש, הספר הזה גאוני !

ספוילר
בעקרון, הספר מעולה אבל כשאתה מגיע לסוף הייתה קצת אכזבה, כי לא היה ממש פתרון ממשי לכל הבלאגן שנחשפנו לו במהלך הספר, הוא עדיין מקבל ציון טוב בגלל חוויית הקריאה שהייתה מאוד מרגשת ומעניינת.

ללא ספק הספר הטוב ביותר בסדרה.
החלטתי לקרוא את הסדרה לאחר שנחשפתי להצצה מהספר השני, מיד הלכתי לחפש את הספרים בספריה והתאהבתי בראשון.
הספר השני מתחיל בדרך מעניינת ומסתורית במיוחד ואני יכולה להגיד שזה אחד הקטעים האהובים עליי בספר.
נכון, הוא נטול מתח ורגוע אך פה אתה באמת נכנס למוחו ולמחשבותיו של אדם בן אלמוות.
בספר נחשפים לדמויות חדשות כמו מקיאבלי (שלמדתי לחבב למרות סיווגו לצד הרע), הרוזן מסן ז'רמן (שאותו דווקא פחות אהבתי בקריאה ראשונית אך לאחר שקראתי את כל הסדרה והתחלתי בקריאה חוזרת התחלתי להתעניין בדמות והוא אפילו הצליח לעלות על פניי חיוך מפעם לפעם) וכמובן ז'אן דארק (שעלייה לא ארחיב).
הדמות האהובה עליי בסדרה היא סקתך ואחת הסיבות שבגללה אהבתי את הספר הזה יותר משאר הספרים בסדרה היא החשיפה לעברה של הדמות.
אחד הדברים שאני הכי אוהבת בסדרה הוא שגם לאחר שהנחתי את הספר התחלתי לחקור על הדמויות ועל המקומות שהוזכרו בו וגיליתי דברים מאוד מעניינים, זה ספר שלא עוזב אותך גם לאחר שאתה מסיים.
שווה קריאה.