לפעמים פשוט כיף לקרוא ספר קליל, משעשע, רווי דם ובדיות שמעוותות להיסטוריה את הצורה.
כל עוד זה נעשה בצורה משעשעת, כמובן (בגלל זה מאוד הפריע לי העיוות שעשה אבנר חילו ב"אחוזת דג'אני").

אברהם לינקולן - צייד ערפדים נולד בתוך גל דיי תמוה של התעוררות נושא הזומבים/ערפדים. הוא מגולל את הסיפור של לינקולן באמצעות יומנים אותנטיים (לכאורה) המלווים אותו מגיל הנעורים, בו עדיין התקשה לבטא עצמו ללא שגיאות כתיב, עד היום הגורלי שבו נרצח.

"על הדרך" אנו למדים קצת, בצורה אולי לא הכי אותנטית, על ארצות הברית "האחרת", בימי העבדות, בימי החלוצים, ההתיישבות, וגיבושו של מה שהפך להיות "החלום האמריקאי" (אם כי אין ספק שמדובר בצורה מאוד שונה של החלום, מאשר היום).

לא ציפיתי ליצירת מופת, ולא קיבלתי יצירת מופת - קיבלתי פשוט קריאה מהנה ומשעשעת, עלילה מעניינת שהצליחה לסחוף אותי, וליצור ציפיות לסרט שאמור לצאת בעוד קצת פחות מחודש.

חביב. ספר שנע בין דימיון מופרע לחלוטין לבין איסוף דקדקני של עובדות היסטוריות.
ואולי זו גדולתו של הסופר - להכנס מבעד לחרכים הדקים שלא כוסו היסטורית, לשתול שם תאוריה "מוצקה" של נוכחות ערפדית במציאות האמריקאית, לעטוף את הכל ביומן "אוטנטי" כביכול, עד שנדמה לך לפעמי שהסיפור אמיתי לחלוטין.
ואם ניתן לעצמנו להיסחף במורד הזרם של הסיפור - אפשר אפילו להנות קצת. בסך הכל סיפור שסופו ידוע מראש, רק שהדמויות הפכו פתאום להיות אחרות "קצת"...
לכן אשר להגדיר את הספר כ"חביב". לא יצירת מופת, אבל אפשר בהחלט להנות.

"אברהם לינקולן צייד ערפדים"- התחלה מרדימה (טוב, ערפדים נמצאים רק בחלומות בלילה כשאנו ישנים, לא?), ואז התחילה העלילה האמיתית.

טוב, אתם בטח חושבים, שבהמשך הספר נהיה יותר מעניין? אז זהו, שאני לא מוכן לענות לכם על התשובה. תסתפקו בזה שאני אומר שהקטע האהוב עליי בספר, הוא שייב לינקולן ומשפחתו אוכלים את ארוחת הבוקר שלהם ואביו מלמד אותו איך לבצע ביעילות את עבודות הבית (ברצינות סת! זה כל מה שאתה יכול), וכשמגיע הרגע שבו לינקולן הופך להיות צייד ערפדים, העניין נהיה לא פחות גרוע מקודם לכן. (ערפדים? נו באמת! עדיף כבר לצוד אנשי זאב, לא?).

אבל דבר טוב אחד אני יכול להגיד על הספר הזה (מלבד הכריכה המסתורית שהדביקו לספר), והדבר הזה הוא שהספר גרם לי לחשוב יותר על אברהם לינקולן- אך יום אחד נמאס לי לחשוב עובדות שקריות ומוטעות על אברהם לינקולן, ולכן חיפשתי את הערך שלו בויקיפדיה, ו... איך אני יאמר את זה בעדינות?..., הערך בויקיפדיה הרבה יותר עניין אותי מהספר הנל...

אז לסיכום, הרשו לי לסכם את דבריו של תומס לינקולן: "סיפורי ערפדים הם שטויות, הם הבלים שרק אנשים בוריים וחסרי תבונה
יכולים להאמין בקשר אליהם".

אז זהו, מה שאני מציע לכם הוא לצאת עכשיו מהבית, לצאת לטיול לילי לאור הירח ולנקות את המחשבות מהספר הזה ומכל דבר שקשור אליו. (הביקורת שלי יוצאת מן הכלל).

ספר יפה מאוד.סגנון הכתיבה מתאימה לתקופת חייו של לינקולין. הספר גם בנוי בצורה יפה של קטע של האדם שכתב את העבודה על אברהם לינקולין ואז קטע כאילו מהיומן של לינקולין. חוץ מזה גם הרעיון מצוין, לשלב פנטזיה בהיסטוריה ביופי כזה. ליומיים התנתקתי מהעולם ושקעתי בספר. הספר השאיר בי רושם מאוד חזק אף על פי שהוא פנטזיה.גם צריך להיזהר ולא לנסות ללמוד היסטוריה מהספר הזה כי הכל שם מסולף.אני ממליץ לכולם בחום לקרוא.

הספר מרתק, אהבתי את סגנון הכתיבה (של שילוב כתיבה ביוגרפית עם קטעי יומן),
דמותו של הנרי בהחלט מסקרנת וללא ספק האהובה עליי בספר כולו, כמו שרבים אמרו לפניי יש להזהר עם הספר מכיוון שמצאתי את עצמי לעיתים מערבבת בין המציאות לפנטזיה שהוצגו בו.
ההתחלה קצת מעורפלת אך בסופו של דבר הכל מתברר ולמרות שהרעיון נשמע טיפשי מעט (להפוך דמות היסטורית שכזאת לצייד ערפדים?) הספר בהחלט שווה כל רגע.
התמכרתי, לא יכולתי להפסיק וסיימתי בפחות מיומיים.