זהו ספר ראשון שאני קוראת של אשר קרביץ ונהניתי מאוד.
הספר מתאר את קלמן קימרלינג, חרדי אמריקאי שעשה עליה וגר בשכונת מאה שערים בירושלים ומגשים את חלומו להיות בלש פרטי. הספר מתמקד בפרשייה סבוכה של גניבות ותקיפות שקלמן מסייע לחקור.
אינני חושבת שעיקר הספר הוא התעלומה הבלשית שאט אט מפוענחת, מניחה שיש ספרים בלשיים יותר מהודקים ומתוחכמים, אלא ההווי של השכונה המיוחדת, על הטוב והרע שבה, על צדיקים ונלוזים. כמו כן על מישהו כמו קלמן שהוא מעז להיות שונה ולעסוק במקצוע לא אופייני במגזר.
אין לי הרבה היכרות אישית עם השכונה בפרט ועם המגזר החרדי בכלל מלבד קולגות, כך שקשה לי להגיד עד כמה הספר מתארת בצורה אותנטית את המגזר, אך מורגש במיוחד לקראת סוף הספר שהסופר ממש נזהר כדי לא להכתים את המגזר, וזה עדין ויפה ונדיר.
ההישג הספרותי גדל בעיני אחרי שקראתי על הסופר שנראה שלא בא מרקע חרדי ובטח לא משכונה חרדית.

הכתיבה של קרביץ מקסימה, הרבה פעמים צחקתי בקול במהלך הקריאה, חבל שאין ספר המשך.
ממליצה.

סה"כ ספר טוב...
סה"כ החזיק אותי במתח...
סה"כ מעניין...
סה"כ נהנתי...
סה"כ סה"כ...
הגעתי לספר כי הסתקרנתי מאד מהכריכה בה מופיע מעין שרלוק הולמס חרדי. הרעיון הדליק אותי...
אבל בסופו של יום ספר בינוני (ספרם של בינונים- למביני הומור חרדי). בקיצור- סופר טוב עם רעיון טוב אבל ביצוע בינוני. נראה שהסופר לא החליט מה בסופו של דבר הוא רוצה מהספר הזה.
האם זה ספר בלשים? האם זה ספר מוסר? האם יש פה הצצה לעולם החרדי? האם זה כתב הגנה על החרדים? האם זה צחוקים ועקיצות על הדת? אולי זה ספר הלכה? אולי בכלל סיפור אהבה? אולי מותחן? אולי אני לא מבין וזה סימביוזה מדהימה של הכל ביחד?
כל כך הרבה נישות (וגם עשרות דמויות שצריך להחזיק בראש) שלא ברור עדיין מה עניינו של הספר.
קו העלילה של הספר הוא הבלש קלמן קימרלינג- בלש חרדי ירא שמיים עם שאלות אמוניות שמאוהב בסתר ליבו בפרומי הבלנית מסורבת הגט. פשעים ורציחות במאה שערים, חברותות בגמרא עם עיתונאי, שאלות ותשובות בהלכות ברכות וגיור- מתערבבות עם צ'ולנט חם, משלוחי מנות ורבנים לומדי תורה שתוכם כברם וגם שתוכם אינו כברם, עם פושעים חלקלקים ועם צדיקים נסתרים.
אשר קרביץ נתלה באילן גבוה. הספר הזה מזכיר עוד ספר דומה שסבל מאותן בעיות רק ברמת ביצוע גבוהה יותר- "איגוד השוטרים היידיים" של מייקל שייבון (שלמרות הבלבול והבלאגן בספר-מצליח להחזיק עלילה יותר שוטפת וזורמת עם קו עלילה שסובל הרבה פחות מהסחות דעת משניות או מרגעים בהם הבלש/סופר מעביר לנו שיעור אמונה/מוסר/הלכה).
בקיצור-אם משעמם לכם כרגע- תקראו אותו, כנראה שאפילו תיהנו. אבל אם יש לכם ספר יותר טוב על המדף- עדיף שתקראו אותו.

מה נזכרתי לכתוב דווקא על הספר הזה?

יש בפייסבוק קבוצה שאני משתתפת בה ונקראת "זיכרונות רנדומליים". למה הכוונה? נניח ובאמצע היום נזכרת בפריט כלשהו, מהעבר הרחוק או הקרוב, סיפור, אירוע, סיטואציה מצחיקה פחות או יותר, משהו כזה, ויש ברצונך לשתף את הדבר הזה עם אחרים. הפרופיל האישי פחות מתאים, כי אנשים יגידו "מה נזכרת בזה פתאום?" ויתהו אם אין צורך לברך אותך בבריאות הגוף והרוח. לכן יש קבוצה. נכנסת לשם, כתבת שם, אף אחד לא יתהה על מה ולמה. רנדומלי זה שם הסיפור.

טוב ויפה, רק מה? דברים לא מסתדרים כמו שהם אמורים או כמו שתכננו אותם. ככה זה בחיים. זיכרון רנדומלי של אחד מצית זיכרון (כבר לא כל כך) רנדומלי אצל אחר, ומה שהיה אמור להיות אוסף הבזקים לא קשורים, הפך להיות למעשה שרשרת של אסוציאציות. ככה גם כאן. אמנם אני במסגרת מבצע "ביעור חמץ" היינו כתיבה על ספרים שקראתי בעבר ומשום מה לא השארתי באתר סקירה שלהם בזמן אמת. אז למה דווקא על הספר הזה? כי ככה, סיבה כפולת-אסוציאציות. אחותי החזירה אלי את הספר "סוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי" שנמצא ברשימת "בלשים עם ערך מוסף", וכתבתי על הספר "הכלב היהודי" של אשר קרביץ. ובכן, מריץ' ורץ' יוצא ריצ'רץ', מאשר קרביץ ובלש עם ערך מוסף יוצא קלמן קימרלינג.

מה הוא "בלש עם ערך מוסף"? ובכן, ספרות הבלשים מהווה ז'אנר בפני עצמו, עם מסורת שהופכת להיות כבר ותיקה ומכובדת, החל בשרלוק הולמס ואולי עוד קודם וכלה בהארי הולה, עם כללים שבהם במרכז הספר עומדת תעלומה, לרוב תעלומת רצח, ובלש שעושה שימוש במגוון ראיות וממצאים וכן בשכלו החד, מפענח את התעלומה ומוצא את הפושע. וכמו תמיד ברגע שיש סוגה עם כללים יהיה מי שישתמש בכללים בצורה שונה, או יפר אותם לגמרי. בלשים עם ערך מוסף הם ז'אנר צדדי שבו הכותב הופך את היוצרות ומשתמש בעלילה הבלשית כרקע שעליה מתנוצץ דבר מה אחר - דמות הבלש, החברה שבה קורה הפשע, תופעה חברתית או מדעית.

אז קלמן קימרלינג. נכון שם יפה? מצטלצל כזה. עוד רשימה שהכנסתי אליה את הספר היא "שמות גיבורים יפים", כי יש שם כמה, כמו למשל רב פקד שמשון גלאס שאיתו יש לקלמן יחסי חברות/יריבות. אנחנו בערך בשנת 2000, או תש"ס למניין שאנו מונים כאן עיה"ק ירושלים תובב"א (תיבנה ותיכונן במהרה בימינו אמן). קלמן שלמה קימרלינג, בנו של סוחר ספרים יהודיים בגלות ארה"ב, נין ונצר לשלמה גאנצפריד בעל מחבר ספר "קיצור שולחן ערוך" (הידוע גם בשמו "קיצוש"ע), בן שלושים ותשע, גרוש ונטול ילדים, עשה עלייה מארצות הברית והשתקע בעיר הקודש. ולא זו בלבד - אלא שבפאתי שכונת מאה שערים הקיצונית. שם הוא מפרנס את עצמו בכבוד כחוקר פרטי, קובע עיתים לתורה, ובשעות הפנאי מחפש את שאהבה נפשו.

מה העלילה הבלשית? ובכן אין כאן רצח, רחמנא לצלן, אלא תקיפה. דבורה לונץ אישה נשואה וחשוכת ילדים הותקפה בביתה במברג בעת שבעלה בצלאל שהה לטענתו בטיול מאורגן בקברי צדיקים. בעוד המשטרה בראשותו של פקד גלאס המדובר חוקרת את הבעל ומחפשת מה יגרום לו להתוודות על פשעו, מבקש אביה של דבורה, הלא הוא ליאו אייזנמנגר, מבקש לברר מי פגע בבתו וגם מי לקח את מזוזות הזהב בבית שלו, ופונה אל קימרלינג שיעזור לו. במהלך החקירה משתרבבים עוד ועוד פרטים ואנשים מגוונים מוצאים את עצמם מסובכים בה, וכולם דמויות בבועה של עולם שרובו ככולו חרדי.

בספר שלושה חלקים: דרך הנשר בשמים, דרך נחש עלי צור, דרך אונייה בלב ים. אלה שלושה עליהם נאמר בספר משלי "שלושה המה נפלאו ממני", וחסר הרביעי, הלוא הוא "דרך גבר בעלמה". ואכן קלמן מחפש לו במקביל לחקירותיו עלמה לזוגיות, אם כי לא ברור אם תהיה זו הבלנית פרומי גרבלסקי או המועמדת לגיור אסטריד או שמא מועמדת אחרת שתציג בפניו אחת השדכניות של העיר ירושלים.

כאמור, יש כאן היפוך בין הציור לרקע. כי מה רצה אשר קרביץ? לכתוב מודעות, הלא הן פשקעווילים. והוא גם כתב אותם. עכשיו נותר לשבץ את המודעות האלה בסיפור, לשלב אותן בחברה החרדית הירושלמית לגווניה, לשבץ בציטוטים ממקורות יהודיים וחלקי הלכה. להכניס בדיחות, משחקי מילים ומעשיות, ובקיצור - להשתעשע. על הדרך נוצרה כאן גם עלילה בלשית, או למעשה כמה עלילות משולבות זו בזו. חייבים לציין שלא הכל מדויק, אבל הנפילות הן בניואנסים. חרדים לא יצטטו כל כך רבה מן התנ"ך, בעיקר בגלל שאחרי גיל עשר הם לא כל כך לומדים תנ"ך, אלא יותר גמרא, הלכה ומדרשים. יש עוד כמה הערות קטנות, אבל לאדם שאינו רשמית במגזר הדתי או החרדי והוציא תוצר כזה - מגיע שאפו גדול. התוצאה, לפחות עבורי, היא כיפית לקריאה, וזה הדבר החשוב בז'אנר הזה.

בס"ד

חושך. לילה. דממה. לאחר חודשים שלמים של מעקבים, תצפיות, שאלות וחששות- הרגע שלו אני והכלב שלי בנצי חיכינו יותר מכל, סוף כל סוף הגיע! רגע האמת שבו נחשוף את זהותו האמיתית של הספר הנ"ל ונדע, אחת ולתמיד, האם הוא, כמו שטוען מחברו אשר קרביץ, חף מפשע או שמא הוא עמוס בתכנים של רשע.
בנצי מגשש ומרחרח אחר הספר. הוא מלפנים ואני מאחוריו, במאסף. בינתיים אין רמז, ולו קלוש ביותר, להימצאות הספר במקום אך שנים של ניסיון בתחום הבילוש לימדו אותי שבשביל לקבל תוצאות טובות צריך לחכות. ולחכות. ועוד פעם, לחכות.
והנה, בנצי שלי כנראה זיהה דבר מה בקרבת מקום. אפשר לראות את זה, בכך שהוא מפסיק ללכת ונעצר פתאום, אוזניו זקורות למעלה, עיניו מצטמצמות בחשד והוא מתחיל לרחרח. לבסוף הוא כנראה הבין היכן נמצא מקור הריח ומתחיל לצעוד בצעדי ענק לעבר המקום, ואני אחריו- מנסה בכל כוחי לשמור על הקצב, אך כמעט ללא הועיל כי כשבנצי מגלה משהו, הוא נעשה נלהב וכשהוא נעשה נלהב, הוא מתחיל לרוץ כמו משוגע.
כך או כך, לבסוף הצלחתי להשיג אותו, בעודי מתנשף ממאמץ ואוחז בבטני הכואבת. הסתכלתי על בנצי ולעומתי, אצלו לא ניכרו סימני עייפות. נהפוך הוא, הוא היה נמרץ יותר מתמיד.
שמתי לב שהוא גוחן מעל חפץ כלשהו. הזזתי אותו בעדינות כדי שגם אני אוכל לראות והנה, לפני נגלה הספר 'קלמר קימרלינג חוקר פרטי בעזרת השם' מאת אשר קרביץ. יוהו הצלחנו!
ליטפתי את בנצי בשמחה ואמרתי לו: "כל הכבוד בנצי! אתה כלב טוב!" ונתתי לו נקנקיה. למרבה ההפתעה הוא בכלל לא שם לב אליה. במקום זה, הוא הרכין את ראשו לכיוון הספר והתחיל לרחרח.
'מעניין מה תהיה התגובה שלו' חשבתי במתח. התגובה לא איחרה לבוא. בנצי נרתע.
מהתנסותי הקצרה מ'הכלב היהודי' של אותו הסופר, למדתי לקח חשוב מאוד שאומר שלא משנה מה בנצי אומר, מילה שלו זו קודש קודשים ויש להסכים עם חוש הריח הפנטסתי שלו. לכן, סמכתי עליו בעיניים עצומות גם הפעם וידעתי שאם הוא חושד בספר, אז כנראה שיש אי שם צדק בדבריו.
ולמרות זאת. למרות זאת החלטתי לבדוק בעצמי אם זה נכון. רק ליתר ביטחון.
אז לאחר כמה דקות של קריאה, היה ברור לי שהצדק עם בנצי: חווית הקריאה של הספר הזה, עם שפע הביטויים התנכ"יים המשמימים והבלתי מובנים שלו, קצת מזכירה חוויה של מציאת טביעת אצבע של אדם מסוים בחפץ שהרבה אנשים אחרים ושונים נגעו בו גם. כמו כן, העלילה גם היא לא משהו וחסרת תפניות כמו לחקור מישהו במשך 24 שעות שלמות מבלי שהנחק ישנה את גרסתו ולו לפעם אחת אפילו. והדמויות, אין מה לדבר, כאילו נבראו במוחו של בלש צעצוע.
קיצר, זה ספר חבלע"ז (חבל על הזמן) ולאו דווקא במובן הטוב של המילה...

שלכם, הרבי זשל"בי (ולא לשכוח את בנצי!!!)

זהו סיפור בלשי המסופר מנקודת מבטו של החוקר קלמן. הסיפור מתמקד על חייו וקשייו של עולה חדש, חרדי, שרוצה לעבוד באמת, לעזור לאחרים, והוא אוהב חידות ודברים שצריך לפתור, ולכן מתבקש שהוא יהיה חוקר פרטי ובעזרת השם גם יצליח בזה.
הסיפור כתוב בצורה נפלאה, עם פנינות חוכמה ומשפטי מחץ נהדרים. קלמן עובר לאורך הסיפור המפותל של חקירה שלו ותוך כדי העניין הוא נזכר בסיפורים נוספים בעברו שיכולים לעזור לו לפתור את המקרה שעליו הוא עובד. הוא מסתבך עם אנשי הקהילה, המשטרה וכמובן חבורת פושעים מתוחכמים.
סיפור מותח, זורם, בשפה גבוהה, עם טוויסטים במהלך העלילה, והחומר משתבח ככל שהסיפור ממשיך. קרביץ כותב יצירה נהדרת והקריאה היא חוויה נפלאה. אני מקווה שיהיו ספרי המשך לקורותיו של רב קלמן...

בניגוד לדעת הרוב פה, בעיניי קלמן קימרלינג הוא הטוב משלושת הרומנים של אשר קרביץ. וזאת ללא שום כוונה להשמיץ את הכלב היהודי גם לא את מוסטפה רבינוביץ, כי גם אלה טובים! בואו נגיד שקלמן הוא...יותר מלוטש.

צדו החזק ביותר הוא הדמויות. תזיז הצידה את הזרקור מקלמן, ועדיין נשאר לך ספר סביר על פרומי, הרבנית רפפורט, אייזנמנגר, פרץ פיצקוביץ, אסטריד וכו'. אפילו גרגור, הגוי של שבת, שכלל אינו מופיע על הבמה, מעורר סקרנות ואמפתיה.

מה אשר לעלילה עצמה: זה ספר בלשים, אינני חסיד של ספרי בלשים אז ידעו אחרים טוב ממני להביע דעה על הצד הטכני, אבל לעניות דעתי, העלילה מעניינת, כשזרועים בה כמה חידות ומבוים סתומים כך שלא נחשתי את האמת עד שממש התקרבתי לסוף, והסיפור נראה לי עקבי ולוגי.

אגב השפה והסיגנון, שעליהם התלוננו אחדים: השפה היא נמלצת במידה שנמלץ מאמר מערכת בעתון הארץ, אז אין ממה לפחד. קטעים מהמקורות אמנם מופיעים בדרך כלל בלי תרגום לעברית של ימינו, אבל חבר'ה בשביל זה יש גוגל! (אגב כשיתורגם הספר, לקוראים זרים תהיה מלאכה קשה יותר כי אין למקורותינו נוסח אחיד באנגלית/צרפתית/וכו' גם אין לצידה של האנגלית שפה כמו ארמית, שתאותת מיד "זהירות, תלמוד לפניך".)

לא ראוי למעקב!!!

ספר שעומד בכל הקריטריונים הדרושים לספר גרוע.
איכזב אותי קרביץ בספרו העדכני. נראה ספר זה הוא תוצאה של לחץ מצד הוצאת הספרים של קרביץ (ידיעות ספרים) כדי 'לנצל את ההצלחה של "הכלב היהודי" ע"מ לעשות הכנסה צדדית וקלה נוספת בדרך לספר האמיתי הבא'...
האמת, שלפני שקראתי ת'ספר, קראתי ראיון עם הסופר שמעיד שספר זה נכתב "בקלות יוצאת דופן" ו"במהירות לפני טיסה לחו"ל...." (ציטוטים חופשיים)
עלילת הספר מתרחשת ברחובות ירושלים.
בעצם לא, עלילת הספר מתרחשת בעיר דמיונית שאינה קיימת שקרביץ בחר משום מה לכנותה בשם ההיסטורי 'ירושלים'.
עשרות שמות של רחובות שפשוט אינם בנמצא. כך שאין לקורא את התענוג לצעוד עם גיבור הסיפור ברחובות ברי קיום.
עשרות שמות ושמות משפחה מסובכים וביזאריים לחלוטין, שהופכים את הספר לאינטלגנטי משהו רק בשל העובדה שאם תצליח לבטא שם אחד משלל השמות המופיעים בספר, חזקה עליך שיש בך מידת מה של אינטלגנציה, או כמות מרשימה של דבקות במטרה...
עשרות רבות של ביטויים תלמודיים וסלנג חרדי, שאין הכותב טורח ולו במעט לפרש לך הקורא מה בדיוק נגד מה בערימת המלל הזאת.
ו... זהירות ספוילר... ובכן חברות וחברים, הספר חף מכל פואנטה!!! סיומו של הספר, אינו משאיר טעם של סוף, כי אם טעם של מטוס שעומד להמריא ודפים שמועברים מיד כותב (לא סופר חלילה) אל יד עורך (?) תאב ניצול הצלחה.
הספר משתרך בליאות אל סיום מסלולו, ואת סיום זה לא מכתיבה סופה של העלילה(אם בכלל ישנה עלילה) אלא תחילתו של מסלול ההמראה.. פשוט נגמרו עשר דקות ההמתנה למטוס, אז זהו תם הסיפור, יש לנו "ספר".
אם אכן כך, זהו זלזול באינטלגנציה של הקורא הישראלי. זלזול שפוגע שבעתיים כאשר הוא מגיע מסופר מוכשר שכתב את יצירת "הכלב היהודי".
ולסופר עצמו... את ספרך הבא, אקרא בשאלה מן הספריה הקרובה ובחינם. את 80 השקלים ליצירה הבאה שלך כבר בזבזתי על הטרחנות הזאת שכינית "קלמן קימרלינג וכו' וכו'"

ספר טוב
מציג את החברה הדתית והחרדית באור אחר ממה שרגילים בספרים אחרים שחילונים כותבים על דתיים
וכמובן שנון ומצחיק כמו שרק אשר קרביץ יכול לכתוב

קיבלתי את הספר בהמלצה מחבר קרוב, הספר עוסק בתחום שלחיי אין נגיעה בהם 100 שערים, חרדים, אמונה אדוקה... וזו הייתה חוויה מרעננת להחשף שוב למילים שלמדתי לפסיכומטרי ומצוות שלא ידעתי על קייומן.
ההתחלה של הספר הייתה קצת קשה אך לאחר 100 עמודים לא יכולתי להניח את הספר ורציתי לגלות יחד עם קלמן לגלות מיהו הפושע... לספר יש סוף טוב עם סיפור אהבה קטנטן. אני אהבתי... ספר קליל וחביב :)