הביקורת נכתבה ביום ראשון, 7 ביולי, 2013
ע"י tuvia
ע"י tuvia
מוכר לכם הקטע שבו אתם פותחים את הספר , מתחילים לקרוא את הדף הראשון, אתם רועדים מפחד, מפחדים לעבור לדף השני, והפחד הזה
אוחז בליבכם, אתם ממשיכים לקרוא, הפחד הזה לא עוזב, להפך החשש גודל ועולה, אז אתם עושים קפיצה, ועוברים לסוף הספר. , לדף האחרון,
אתם קוראים אותו, אתם יודעים שכאן לא תיתקלו בסיפור הזוועות, אז אתם הולכים על הדף שלפניו, וככה אתם הולכים במעגלים, קונצרטינה של מילים
אתם חוששים מהדפים שמתקרבים לתוך המרכז, ואז שאתם מגיעים לעיקר, לזוועות, אתם אומרים לעצמכם, סטופ. מכאן אני לא זז.
ובכן זה קרה לי עם הספר הזה.
בפעם הראשונה לא מצאתי את האומץ לקרוא דברים מפורשים. תאור אמיתי של הדברים.
ואני פה אומר קבל עם ועדה, הספר הזה כמוהו כביקור באושוויץ.!
ואפילו יותר מכך, הוא ביקור באושוויץ כפול עשר, מאה, אלף...
זהו התיאור החי ביותר מעולם של המוות, מעולם שסיפר לנו עליו דנטה.
אף על פי שדנטה עצמו היה יכול ללמוד עוד הרבה על הגיהינום מביקור
קצר במחנה המוות של אושוויץ.
ספר קשה באופן מיוחד. לא לאנשים רגישים ובמיוחד לא לאנשים שסובלים
מקשיי הרדמות ומחלומות בעטה.
מצד שני למי שיכולים, תלכו על זה!
טוביה
12 קוראים אהבו את הביקורת
» ביקורות נוספות של tuvia
» ביקורות נוספות על בלב הגיהינום (הגיהנום) - יומנו של אסיר וממנהיגי מרד הזונדרקומנדו באושוויץ
» ביקורות נוספות על בלב הגיהינום (הגיהנום) - יומנו של אסיר וממנהיגי מרד הזונדרקומנדו באושוויץ
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
tuvia
(לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
קראתי את ספריו של לוי, קצטניק, ואת רוב הספרים שעוסקים ישירות בשואה, על כל צדדיה
הבעיה, שבתאורים אמיתיים של מעשה ההשמדה אינני יכול לשאת את התאור הישיר של המעשה
ההרג ומה שבא אחריו. התאור הוא הרבה יותר חודר שאותו אינני יכול לשאת. אני חושב שגם בכינו בלי דמעות נמצא באותה קטגוריה . תודה על הלייקים. טוביה |
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
טוב שיש עדות כזו, אבל אני לא מסוגלת.
|
|
|
נעמי
(לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
ספר שלא יכולתי לסיים מעוצמת החלחלה והאימה היה "הזהו אדם?" המפורסם. אחרי כל פסקה שם היה צריך לקחת אוויר,
והתיאורים חודרי כליות ולב. זה בסגנון? כי אני לא מצליחה לדמיין ספר קשה ממנו. |
|
|
גלית
(לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
מסכימה עם כל מילה,
לכן הסכמתי להסכים ,אני אמנע מלפגוש את הספר ואשמח לעשות קולות של שטיח...
|
|
|
tuvia
(לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
היי גלית, קשה זה לא מילה. והסקרנות הרגה אותי. אבל הפחד מסיוטים... הרג אותי
הספר הזה נועד לאנשים שאינם רגישים.
אני זוכר שהיינו בכיתה יוד לקחו אותנו ליד ושם. אז חוץ מחזה שדילגתי על כל החלק של התמונות ממחנות ההשמדה הראו לנו אחרי זה סרט. בהתחלה היה בסדר, תמונות שלוות של שדות ירוקים, ופתאום קפיצות לחדרי עינויים של המחנות, עם תמונות אוריג׳ינליות. מהר מאוד ירדתי מהכסא נשכבתי על השטיח והשמעתי קולות של שטיח . אני לא מתגאה בזה, אבל אני בטוח שאני לא הייתי היחידי, וחוץ מזה מה המורים נפלו על הראש הם רוצים שנסבול מטראומה עד סוף החיים? |
|
|
גלית
(לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
וואו, טוביה...
הסקרנות... מצד שני אם לך היה קשה מן הסתם רצוי שאוותר... לילה טוב!
|
12 הקוראים שאהבו את הביקורת
