ביקורת ספרותית על אלברט שפאר : ביוגרפיה מאת יואכים פסט

---

בסוף שנות ה-60, היה לקבוצת הכדורגל של הפועל חיפה מאמן גרמני.
הכרתי אותו אישית כי הוא היה בן זוגה של חברתה הטובה של אימי.
קראו לו מרטין, ולא היה ביננו קשר מיוחד ( בעיה של שפה כנראה).
מה שזכור לי היטב, שרגליו היו מצולקות, כנראה שנפצע רבות
במהלך קריירת המשחק שלו.
באותה תקופה, שאפשר לקרוא לה עידן תמימותי, עדיין לא פיתחתי את
מיטען הרגשות כלפי גרמניה וגרמנים שקיים אצלי כיום.
מה שבטוח, שספר זה על הנאצי היחידי שלקח אחריות על פישעי הרייך
השלישי, והטיפול ה״עדין״ שעושה בו פסט, ממש ממש לא עוזר למטען
ה״ אהבה״ שאיננו קיים בי כלפי הגרמנים.
מצד שני, אינני מבין את שליחותו של ההיסטוריון שבהחלט מגלה מטען
של סימפטיה ואהדה לאיש, ובו זמנית מתעלם מלשאול את השאלות
האמיתיות והכואבות.
כיצד אדם בעל תפקיד רם ונישא במערכת השלטון הנאצי לא ידע
על הפתרון הסופי?
תגידו שהיה ציניקן, אופורטוניסט , שקרן וכו׳
אבל פשוט לא ניתן בשום פנים ואופן להאמין לו שלא ידע!
אני גם משוכנע שההודאה באשמה, ופסק הדין של נירנברג
שהיה די מקל במקרה של שפאר, היה מין דיל שכזה בין התביעה
לסנגוריה, תודה ותשאר בחיים, לא תודה תענש כמו חבריך.
אבל מה בדיוק מנע פסק דין מוות לאדם שהיה אחראי ישירות
או בעקיפין למותם של מאות אלפים , בני אנוש מכל העמים?
למה בדיוק היה זה שפאר שזכה לדיל מהסרטים?
ההודאה, שהיתה בהחלט חלקית , מכוון שלא הודה באחריות
ישירה או עקיפה לפיתרון הסופי, למרות שבתור שר התעשייה
פגע הפתרון הסופי ישירות במשאבים שמשפאר כל כך ניסה והצליח
להגדיל להמשך המלחמה.
הוא היה צריך לדעת על הרכבות, הקטרים, חומרי הגלם ובעיקר כוח האדם
שחוסל ולא הגיע למלא את המקומות הפנויים מאחורי המכונות במפעלים.
הוא בטח ידע, מכוון שהיה אחראי ישירות, ואף היה נותן הפקודות להבאת
כל אותו כוח אדם מהמחנות ומהארצות הכבושות למלא את בתי החרושת
בעבדים ( לא פחות מזאוקל שהוא היה האחרי הישיר עליו- ושנשפט בנירנברג
והוצא להורג).
פסט, העתונאי, החוקר, ההיסטוריון, שהיתה לו גישה ישירה למקורות
ולשפאר עצמו, נמנע מלעסוק בשאלות קשות וחשובות אלה
וכאן בעצם נמצא הליקוי האמיתי בספרו זה.
שחוץ מכל התובנות שמניתי לעיל, אכן שווה קריאה.
טוביה
ו

» ביקורות נוספות של tuvia
» ביקורות נוספות על אלברט שפאר : ביוגרפיה