ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום ראשון, 26 בפברואר, 2012
ע"י אבי
ע"י אבי
הספר פותח שער לתקופה אפלה וקשה לעם היהודי, לאירופה ולעולם כולו. בספר מתואר השלטון הנאצי מבפנים, תוך התמקדות באדם אחד, בכיר ממשל, מתכנן מבני הרייך החשוב ביותר, שר בממשלתו של היטלר, לתקופה מסויימת אולי אפילו מס' 2 בשלטון, ומקורב מאד להיטלר גם אם לא נטל חלק במערכת המלחמתית הנאצית באופן ישיר.
אלברט שפאר היה אדריכל בינוני ומובטל, צעיר בורגני בן 25, כששמע את היטלר נואם בשנת 1930. שלש שנים אח"כ עם בחירתו של היטלר לקנצלר גרמניה, הפך שפאר לחביבו המחוזר על ידו. היטלר ראה בו אמן ואדריכל והפקיד בידיו הן את תכנון המבנים העצומים שייעד לרייך והן את הפקת טקסי המפלגה הנאצית המרהיבים
הצלחותיו של שפאר בטכסים סללו את דרכו למעגל הבכיר, אך למרות היותו מקורב להיטלר הוא נשאר מחוץ למעגל הפנימי המקורב להיטלר.
בשנת 1942, בצוק העיתים והמלחמה, מונה שפאר לשר החימוש ובאחריותו על התעשייה הצליח להכפיל את ייצור כלי הנשק והתחמושת פי 4 וכך בעצם להאריך את משך המלחמה.
שפאר היה בין הבכירים הנאצים שנשפטו במשפט נירנברג, ניצל בקושי מהגרדום ונשפט ל- 20 שנות מאסר אותן ריצה בכלא המיוחד לאסירים הנאצים הבכירים.
לאחר שחרורו, בגיל 61, הוא שקד על ניקוי שמו בציבור, תוך קבלת אשמה על פשעי הנאצים אך בטיעון שאחריותו היא בשל תפקידו הבכיר וכי לא ידע על השמדת היהודים ופשעי הנאצים. קו זה, בו החל כבר במשפט ב- 1945, מעורר עד היום תהיות אם היה מהלך אסטרטגי או אמיתי.
9 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
tuvia
(לפני 13 שנים ו-4 חודשים)
מסכים עם כל מילה,גם בספרים אחרים יש הוכחות לכך שהוא ידע על חיסול היהודים. הוא התנגד לחיסול שרירותי מכוון שרצה שהיהודים ישמשו ככוח אדם עובד, ויחידתו תוך כדי עבודה.
מסתבר שהוא היה אחראי למחנה הריכוז שבו יצרו את טילי הv1 והv2 מחנה שבו מתו אלפי עובדיםשרבים מהם לא היו יהודים. הוא הצליח לברוח מעונש מוות רק בזכות זה שהיה היחיד שלקח אחריות והודה באשמה. אם היה טוען כמו האחרים לא אשם , הוא היה נתלה. |
|
קוראת הכל
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת מעניינת. לא קראתי את הספר הזה. אבל קראתי לא מזמן את ספר זכרונותיו של שפאר עצמו
ואני חייבת להגיד שהאיש הגעיל אותי. התרשמתי שאין בו שמץ של כנות. רק ניסה להתחבר לצד הנכון בסיום המלחמה ולכן שקד להמציא לעצמו דימוי נקי של נאצי "טוב יחסית" ש"מצטער" ושמבין את רוע מעשיו ובעצם מדובר באדם שהיה עד יומו האחרון אדיש לחלוטין לסבל היהודי. לראייה, את ספר זכרונותיו הוא כתב בזמן שריצה את עונשו, כלומר בתקופת ה"הכאה על חטא" כביכול. אחד הפרקים האחרונים שלו נקרא "השואה". לאורך כל הקריאה, של מאות עמודים שעוסקים בעיקר בהצלחותיו הפנומנליות כשר חימוש שניצל את מחנות העבודה האכזריים כדי לייצר עוד ועוד תחמושת, חיכיתי כבר להגיע לפרק הזה, לקבל את הזווית שלו למה שאירע, אלא שכשהגעתי לשם גיליתי למרבה הזוועה שהפרק מתאר לא את שואת העם היהודי, אלא דווקא את רגעי המפלה של היטלר. זו היתה "השואה" שלו. ככה שלי אין ספק שהקו שלו הוא מהלך אסטרטגי והעמדת פנים, ותו לא.
|
9 הקוראים שאהבו את הביקורת