ביקורת ספרותית על המפתח של שרה מאת טטיאנה דה רוניי
ספר מעולה

---

הספר הנו בעל עוצמות יוצאות מגדר הרגיל. הארועים מטלטלים את הקורא אשר לא יכול להשאר כקורא רגיל המצוי מחוץ לארועים אלא בלי משים ובלי להרגיש הופך להיות חלק מארועי הספר. העובדות קשות מאד. גם ואפילו יחסית לספרי שואה הארועים מחרידים הן בשל התיאור החי והבלתי מתחמק על כליאתם של אלפי יהודים באיצטדיון לקראת שילוחם למות, הן בשל היות אלפי ילדים מעורבים בטרגדיה הנוראה של ההפרדה האכזרית מחיק אמותיהם, הן בשל הטרגדיה האישית של שרה אשר רצתה להציל את אחיה אולם בשל טעות נוראה בשיקול דעת בשל אי ידיעת העובדות ובשל היותה תמימה וקטנה גרמה בעקיפין למותו. התיאור של מה שעובר על שרה עד להגעתה לדירתם הוא חי ונוקב. תיאור המפגש עם האח או עם שרידיו, אין נורא ממנו. יש לציין את זוג הזקנים שהגנו על שרה בחירוף נפש על אף הסתכנותם. הסופרת באומנות רבה מחברת בין העבר הקשה עם ההוה ומטיסה את ג'וליה העיתונאית מקצה העולם לקצהו למצוא זכר לשרה. למעשה הסיפור נסגר בצורה מעט אופטימית במפגש האחרון בין ג'וליה ובנה של שרה. הסופרת בכישרונה משאירה את הקורא בסימן שאלה גדול על המשך הארועים והיחסים בין ג'וליה ובנה של שרה שהספיק להתגרש מאשתו והוא פוגש את ג'וליה גם היא כאשה גרושה אשר קראה לבתה התינוקת בשם שרה על שם אמו גיבורת הספר. הסופרת מעמידה את הקורא אל מול ההתלבטות העצומה האם מן הראוי לספר סיפור כה טראגי לבן משפחה קרוב (בן) שאין לו מושג מעברה של אמו (שרה) ואשר בחרה שלא לספר לו על הטרדיה הנוראה. זה אחד מן האתגרים שהספר מציב אל מול פני הקורא. אולי אולי יש תשובה בעמודים האחרונים של הספר. אם כן אשמח לשמוע חוות דעת. שתי נקודות נוספות למחשבה ולהעמקה: הראשונה מדוע שרה מכונה "הילדה" עד הגיעה לבית הזקנים ולא בשמה שרה? השניה על שום מה הסתירה הסופרת את אשר עבר על שרה ב-10 שנות שהותה בבית הזקנים עד למעברה לארה"ב. ככלל הספר מעולה וחובה לקראו

» ביקורות נוספות של ג'ורג'
» ביקורות נוספות על המפתח של שרה