ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 9 במאי, 2013
ע"י יוֹסֵף
ע"י יוֹסֵף
בשנים האחרונות, לאור העיסוק הגובר בניצולי השואה המזדקנים והמתמעטים משנה לשנה, מאוד עניינה אותי התקופה ההיא של השנים הראשונות של המדינה, כשהניצולים היו בני עשרים ושלושים וארבעים. מה הייתה חווית הדור ההוא במעבר הבלתי אפשרי הזה מתופת בלתי נתפסת לחרות ועוצמה לאומית.
הספר הישן והנשכח הזה, נוגע בעצב החשוף הזה ברגישות ובעומק. שמאי גולן, בעצמו ניצול שואה, מספר ברומן המרכזי שלו את סיפורו על אורי פלד, ניצול שואה, וקצין בצה"ל. לא תמיד זה היה שמו, שם, באירופה, קראו לו יוסל ואחר כך כשנאלץ להתחבא - יוזק. וכאן שינה לאורי פלד, נסיון נואש לשנות גם את הזהות שלו. הסיפור הוא קשה וכואב וטראגי. הסוף הרי ידוע מראש: 'מותו של אורי פלד'.
הניסיון הנואש של אורי להתערות בקיבוץ ולהיעשות לוחם קשוח, לשאת לאשה את אסנת בת הקיבוץ ביתם של חלוצים שורשיים, נידון לכישלון. ולא שאורי לא מנסה, אבל הזוגיות שלו מסובכת ומלאת שתיקות והרהורים, היחס של הצברים אל מי שהיה 'שם' הוא מתנשא וחסר אמפתיה בסיסית, הוא עצמו מסתבך ומתייסר במתח שבין הרצון לנורמליות ובין זיכרון העבר ללא מוצא, ונפשו פצועה ומתייסרת בסיוטים ובתחושות ניכור אשמה וזרות. הדור ההוא הוא דור אבוד, דור שנולד וחי במעבר הזמן החד ביותר שאפשר להעלות על הדעת בתולדות עם, והוא נושא איתו את אימי הימים ההם לכל חייו.
אורי פלד מוצא את מותו במלחמת ששת הימים כשהוא למרגלות הר הבית, כמשל לפתיל החיים שלנו כאן ששורשיו מתחילים אי-שם בימי התנך והמלוכה הרחוקים ונופו מיתמר ומגיע עד הימים הללו. סיפור שנוגע בתמצית קיומנו כאן בדור האחרון ובציוני התקומה נוראי ההוד שאנו מציינים בחודש הזה החל ביום השואה, דרך יום הזיכרון וכלה ביום ירושלים.
21 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
יוֹסֵף
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
תודה לכם.
בדיוק כך אלון. ודווקא בגלל זה הספר מאוד עניין אותי, בשנות השישים זו הייתה המציאות. רק יש לציין שהכתיבה ארכאית והתיאורים לעיתים קצת מתישים.
יפעת, לא חשבתי בכיוון שלך, אבל זה ממש כך. רובם של אותם אנשים, למרות שזכו להיכנס לארץ, לא באמת הגיעו לארץ המובטחת הפרטית שלהם. עולם, החברה התבגרה ללא ספק. מה שמעניין הוא, שבספר, אורי מנסה באיזה שהוא מקום ליישר קו עם החברה, ויחד עם התחושות שמלוות אותו ושהוא יודע שאף אחד לא יבין, הוא מנסה כל העת למצוא את המקום שבו הוא יכול להיות יותר חזק ויותר ישראלי. והקונפליקט הזה הוא לבו של הסיפור. ובמאמר מוסגר אוסיף שבמבט ראשון ההתנהגות של החברה שלנו באותם שנים מאוד מקוממת ואפילו מצטיירת כאכזרית. אבל אם נצליח להתחבר למצב הקיומי שלנו באותם ימים, למצב שבו אסור היה לנו, כאומה וכיחידים, לגלות אפילו מעט חולשה פן יבוא עלינו הקץ, אז היחס הזה נעשה קצת יותר מובן. |
|
|
עולם
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
ביקורת יפה ורגישה.
החברה הישראלית התבגרה מבחינה זו, הזלזול בניצולי השואה ובקורבנותיה ש"הלכו כצאן לטבח" פינה את מקומו לחמלה, אמפטיה והזדהות. וטוב שכך.
|
|
|
יפעת
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
ולי קצו של הסיפור הזכיר את משה על הר נבו
http://www.youtube.com/watch?v=AuNrrLjs1u8
בהחלט משל. |
|
|
נתי ק.
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
ביקורת מרגשת, יוסף.
תמיד אתה בוחר את הספרים הנחבאים יותר לכלים ותמיד אני נהנית לקרא את מה שיש לך לכתוב, אז תודה.
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
נוגע ללב.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
גם אני חשבתי על זה. ניצול שואה בן שלושים נשמע כזה אוקסימורון.
ועוד מעט ניצול שואה יהיה ביטוי שאין לו משמעות בכלל. מוזר.
|
|
|
רץ
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
ביקורת טובה ורגישה לספר ולסיפור אמתי שהוא חלק מתמצית החיים שלנו
|
21 הקוראים שאהבו את הביקורת
