ביקורת ספרותית על הבובה מאת סיגלית דיל
בזבוז של זמן

---

אני חייבת לומר שהיו לי ציפיות מהספר הזה. באמת חשבתי, ״הנה ספר מותח, ספר אימה אמיתי, ועוד סופרת ישראלית!״
זה לא סוד שאני לא אוהבת ספרים ישראליים בדרך כלל, חוץ מספריו של אורי אורלב שקראתי ו״מישהו לרוץ איתו״.
ציפיתי למשהו, שכן אני חובבת של בובות מפחידות ורצחניות.
תנו את הספר הזה לילד בן חמש, יש סיכוי שהוא יפחד. רמת הכתיבה נמוכה, למשל- במקום לכתוב ״דולי צחקה״ כתוב ״חה חה חה״, צחקה דולי.
אולי הרעיון עצמו של הסיפור חדשני, אבל מהרגע הראשון כבר ידעתי מה יקרה בסוף הספר, והמשכתי לקרוא רק כדי לראות שצדקתי, וכן, צדקתי!
הספר נמרח יותר ממה שהיה צריך וצפוי מאוד, וכמובן שבקושי הצלחתי להמשיך לקרוא את החלקים שבהם כבר ידעתי.
לעזאזל, לילדה קוראים דולי, זה לא קצת רומז משהו?!
או זה ספויילר, אבל זה ממש לא משנה כי מ שהתחיל להקרוא כבר יודע את הסוף, אבל הם חיים במגדל מפחיד ליד בית קברות ונוסעים ברכב של בובות. מה הם יכולים להיות אם לא בובות?! הטמטום של הדמות הראשית גם הוא מיוחד במינו, ויש עלילה נפרדת שבכלל לא קשורה לעלילה הראשית.
בקיצור, היום זו בשיחה ביני לבין בת דודה שלי, שקראה את הספר בשעתיים ולא ממש טרחה לקרוא את כולו...

» ביקורות נוספות של מוגלי
» ביקורות נוספות על הבובה