“בין קלטות דיסני ודרימוורקס בהן היתי צופה הלוך ושוב, לאורך ולרוחב על בסיס כמעט יומיומי, נקלעו לאוסף הסרטים הביתי שלנו סרטים מצוירים שיצאו בישראל דרך חברת "קלסיקלטת". באופן מכליל אבל כן לחלוטין אומר שרוב הסרטים בקלטות הללו היו אפלים ומפחידים. אגדות מוכרות לכולם כמו "היפהפיה הנרדמת", "כיפה אדומה" ו"ג'ק והאפונים", אפילו "דרקולה" היה שם (בררר) – זכו לאיורים די מכוערים (בלי להעליב) ולא אסתטיים כמו האיורים הידועים והמוכרים של דיסני; וגם מבחינת עלילה- אפל יותר, מטריד יותר – מפחיד יותר. ושלא נדבר על חוסר ההשקעה בדיבוב נורמלי. גם "סוד הגן הנעלם" זכה לגירסא מצוירת ודלת תקציב, (יש אותו ביוטיוב, אגב) שהאוירה המאימת והכבדה, הלא נוחה, נוכחת לכל אורכו. ועכשיו, לאחר שסימתי את הספר בפעם הראשונה בחיי ולאחר פעמים רבות של צפיה בסרט בילדות, מתחשק לי למצוא את מפיקי הסרט המצויר ולשאול אותם מה למען השם עבר להם בראש כשהחליטו לחרב את היצירה הזו? אבל כל עוד אני לא עושה את זה, בינתים אשתדל להתרכז בסיפור האמיתי של מרי ולא בסרט, ולטובת מי שלא מכיר אפרט קצת. מרי לנוקס בת התשע חיה כל שנותיה בהודו, אביה היה שגריר שם. כשהוריה מתים במגיפה, היא נשלחת אל יורקשיר, שם מתגורר בטירה רחבת ידיים דוד שלא פגשה מעולם- מר ארצ'יבלד קרבן. מרי מכוערת וחמוצת פנים. כשהיא מגיעה לטירה חושבים עליה האנשים כמה היא מסכנה על היותה יתומה ובודדה, כשלמען האמת, לא נעים לומר- היא הוזנחה באופן שכזה כמעט מיום שנולדה. להוריה, גם כשהיו בחיים, לא היה פנאי ותשומת לב כלפיה, והיא טופלה והושגחה על ידי "איה" - אומנת בהודו. בכך דאגו שביתם תהיה לילדה רגוזה ומפונקת, ובעיקר עצובה ובודדה, שלא אכפת לה מאיש ולאיש לא אכפת ממנה. הלב שלי נקרע מלקרוא על מרי הקטנה, השנואה והשונאת, שלצערי גם אני בקושי מצאתי מקום בליבי אליה, רק רחמים והזדהות. איך ילד יכול לגדול ככה, חשבתי לעצמי. איך הוא יכול להישאר ילד עם כזה מבט על אנשים ועל העולם. אבל מרי הקטנה ניצלת בזכות תכונה נפלאה ושנויה במחלוקת – הסקרנות. כשהיא שומעת מפי מרתה המשרתת הפטפטנית ומבן מוטמטר הגנן הקשיש והרגזן על גודל הטירה, כמות החדרים שבה, הגנים המקיפים אותה וגם על סיפור סודי ומסתורי על אחד מן הגנים, מפעפעת בה הסקרנות, לראשונה בחייה. מתגלה בה הרצון לשאול שאלות, לבדוק ולחקור. וכמובן, איך לא- היא מגלה תוך כדי גם את עצמה – מרי הילדה, הברה והתמימה, מלאת הקסם והחיים. אני כל כך רוצה לספר עוד ועוד אבל אבוי, אני עלולה להגיע לספוילרים ולהרוס את החויה המתוקה כשנפגשים עם הספר הזה ומילותיו הנעימות לראשונה. בדרך כלל כשאני נתקלת בציטוט שאהבתי מאוד אני "מצלמת" בעיני את מספר העמוד כדי שאוכל לחזור אחר כך ולהעתיק אותו, אבל כאן היו כל כך הרבה כאלה, כולם עוסקים בטבע וביופיו המחיה, פריחתו והחיות השוכנות בו, שבאיזשהו שלב ויתרתי ונהניתי מהרגע והיופי של ההקשר למשפט הקודם. אז גם ציטוטים לא אביא כאן, וטוב שכך. "סוד הגן הנעלם" מדבר על שמחה פשוטה, על דיכאון וחוסר יכולת לראות אור, על מאבק בין כוחו של מבוגר לכוחו של ילד. על קסמי הטבע מרחיבי הלב, המבריאים לב נשבר ונדכה וחוליים הנדמים כחשוכי מרפא. על המחשבה הכבירה, הבהירה: "אני אחיה לנצח". אהבתי שפרנסיס הודסון ברנט לא מנסה להסתיר את המסר שהיא מבקשת להעביר, שהוא, ממש כמו ספרו של ד"ר סוס: "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים!" ונכון, זה לא פשוט עד כדי כך, ואכן ד"ר סוס מעמיק בקשיי הדרך. מהבחינה הזו מצאתי את המסר ב"סוד הגן הנעלם" מעט פשטני מדי, כמו איזו סבתאל'ה שאומרת לנכד האפאתי שיצא קצת לעבוד בשמש ותכף ירגיש יותר טוב. צריך המון כוח ואומץ ורצון לחיות בשביל לצאת, אבל כמה שזה שוה את זה! מרי תספר לכם :) במהלך הקריאה נזכרתי בספר שקראתי לא מזמן, "עשרת אלפי הדלתות של ג'נוארי" (תוכלו למצוא ביקורות נהדרות עליו כאן בסימניה). יש לא מעט נקודות ממשק בין הספרים ובין מרי וג'נוארי, שתי דמויות חזקות ובעלות התכונה הנהדרת הזו, הסקרנות. התכונה שמובילה בנפש למקומות נפלאים. נכון, נכון – באופן כללי זה נראה כספר לילדים. אז מה! הוא פשוט כיפי. ושובה לב, ומעלה חיוכים ברגעים לא צפויים. ואם לא בשבילכם, אני מאמינה שילדים שאתם מכירים ישמחו לקרוא :) כראוי לספר שנוגע כמעט כולו בעצים ובפרחים ובגנים נסתרים ובעיקר בכוחם הקסום, אסיים עם מילותיה המדויקות של תרצה אתר זכרונה לברכה. קָעוּר מַבָּטִי כָּל הַיּוֹם לִשְׁתּוֹת כָּל דָּבָר זוֹרֵחַ. נִפְלָא מִבִּינָתִי תָּמִיד אֵיךְ אֵין אָדָם אַחֵר בּוֹעֵר כָּל כָּךְ אֶל זֶה, אֵיךְ אֲנָשִׁים הוֹלְכִים… רוֹאִים יָרֵחַ… מְנַהֲלִים שִׂיחָה שְׁקֵטָה עַל מֶזֶג הָאֲוִיר… אֶצְלִי כָּל פֶּרַח הוּא סִכּוּי שֶׁיִּהְיֶה פִּתְאֹם שִׁנּוּי נִשְׂגָּב, כַּבִּיר, בִּלְתִּי מָצוּי — אֶצְלִי כָּל פֶּרַח… פסח שמח! צאו לטייל ;)”

“קיבלתי עבודה בספרות לחופש. בטח תגידו: "מה, קוראת נלהבת כזו, בטח לא תהיה לך שום בעיה לכתוב דו"ח על ספר." הקטע הוא שלא אמרו לנו על איזה ספר להכין את העבודה. הרעיון הוא שנקרא לפחות ספר אחד בשנה, ואם אפשר אז גם משהו חינוכי מ"מצעד הספרים". הלכתי לספריה והעפתי מבט בספרי המצעד. היו שם כמה ספרים שבהחלט הייתי מכניסה הביתה (וגם ספרים שהייתי משאירה על מדף נידח בלי שום חרטה), אבל אני כבר החלטתי: אני רוצה להכין את העבודה שלי על "כמה טוב להיות פרח קיר". אפילו כבר ניסחתי לי הרצאה מוכנה בראש. אבל במחשבה שנייה הייתי די משוכנעת שאם אביא קטע מ"כמה טוב להיות פרח קיר" לדיון בכיתה אאבד את חיבתה של המורה שלי לספרות, וזה לא משהו שכדאי להסתכן בו. בסדר, מילים, אמרתי לעצמי, תבחרי ספר קצת יותר ילדותי שאין בו מילים גסות. יש לי את הספר הזה בבית, אז באופן טבעי הוא היה המועמד המוביל. הספר הזה הוא ספר ילדים וזה ברור. תנו אותי לי בגיל 6 ואני אהיה מאושרת. הקטע החדשני הוא, שגם אם תיתנו לי אותו בגיל 25 אני די משוכנעת שאמצא בו נקודות טובות, אם כי ככל שעוברות השנים אני חושבת שהספר יותר קיטשי. אז אם הספר הזה קיטשי, ובמינון גבוה - אני מזהירה אתכם מראש, אל תגידו שלא אמרתי - אז למה אני, לוחמת-קיטש-במינון-גבוה-אבל-בסדר-עם-קיטש-במינון-נמוך-עד-בינוני, מוצאת בו נקודות טובות? -קלקלנים לפניכם, אנשים!- בואו נסתכל על זה קצת אחרת, בסדר? את הספר הזה אפשר להפוך בקלות לספר נוער עכשווי ורב מכר, אני חותמת לכם מראש על הכותרת "רב-מכר עולמי" ועל סרט בהוליווד בשנת 2016: קודם כל, כל הדמויות צריכות להיות בנות 16 ומעלה, אחרת זה לא מספיק מסעיר. מרי לנוקס, נערה זועפת ומרירה - מעולה, אולי היא מכשפה/ערפדה/מגדת עתידות/ילדה לא נורמלית/נערה מתבגרת נורמלית לחלוטין! קולין, נער חולני ומסכן - בסדר, בחצי הראשון של הסרט הוא יהיה משותק למיטה, בחצי השני הוא יתחיל להתחזק ונגלה שיש לו קוביות בבטן. דיקון, נער החיות, יכול להיות הנער-הנחמד-הזה-שכולם-אוהבים בלי שום בעיה, עדיף שילהקו מישהו חתיך לתפקיד. עוד מישהו חוץ ממני מריח פה את משולש האהבה הגדול של המאה? ו-טם טם טם!- הגן הנעלם! רק "הגן הנעלם" זה לא טוב. צריך להיות משהו כמו "הגן האפל" או "סוד הגן הנעול" או "גן נעול ומסוכן" או "הסוד באחוזת העשיר". השלישייה שהזכרתי קודם יוצאת לפתוח את הגן הנעלם, בדרך יש כמה צווחות וגם כמה רגעי קיטש עם נשיקות לא רעות, קולין הולך, מרי+דיקון=♥ וסוף טוב הכל טוב. מפיקה אחראית מטעם אולפני סימניה: מילים. תודה שצפיתם, נא לקחת את הפופקורן והארנקים שלכם, כל טלפון שיישכח יועבר לדוכני הכרטיסים. פוף, חזרה למציאות. מה פוגם בתכנית המושלמת שלי? לספר הזה יש מסרים מאוד אופטימיים, וזה לא הולך ביחד עם כותרת כמו "הגן האפל". לעומת זאת, "סוד הגן הנעלם" נשמע כמו שם של ספר הרפתקאות עם קשתות בענן לילדים. טוב, הספר הזה מדבר על אמונה בעצמך וביכולתך להצליח, ועל כוח הרצון. הוא גם מספר בעקיפין על כוחם של ילדים ועל הטוב שבתמימות שלהם. הוא אמנם מאוד ילדותי ומתקתק (בסעיף "מה הייתם משנים בעלילת הספר שקראתם?" כתבתי שלא הייתי משנה דבר כי היא בסדר כפי שהיא, אבל הייתי שמחה לחתוך כמה רגעים קיטשיים מדי. ברצינות, המורה שלי לספרות תקרא את זה, אני לא אצנזר את זה בכתיבה במחשב), אבל מתחת למעטה ה"אנחנו-ילדים-חמודים-ויש-פה-גם-קסם" מתחבא ספר רציני בעל משמעות עמוקה, ואני שמחה שקראתי אותו. אני חושבת שכדאי גם לכם, תצטיידו במשקפיים מציאותיים ובפילטר מנטרל-קיטשיות, ושימו לב לדברים החשובים באמת.”

“קראת את הספר הזה בגיל... שמונה נראה לי? אחותי סיפרה לי שהיא קראה אותו כשהייתה ילדה ולא יכלה להפסיק, אז מייד לקחתי אותו מהספריה (כשעוד היה לי מנוי). אז זה ספר ילדים, אבל אני מחשיבה את עצמי כמישהי שלא מתייגת ספרים, ובטח שלא את זה - הוא יכול להתאים ביותר גם למבוגרים. כמובן שילדים יראו יותר את הקסם שבו, למרות שהוא ריאליסטי לגמרי, אבל הייתי רוצה לקרוא אותו שוב ולראות אותו מנקודת מבט קצת אחרת. קלאסיקה מקסימה ומלאת אופטימיות ודמויות חביבות, והסרט זכור לי שלא משהו בכלל לעומת הספר... כרגיל. אז מתאים לילדים ומבוגרים כאחד, מתוק אבל אי אפשר להגיד קיטשי - כי זוהי קלאסיקה שקיימת שנים רבות ועליה מתבססת קיטשיות של היום, אבל כשהספר נכתב אני משערת שהוא לא נחשב לקיטשי אלא דווקא לחדשני, יש בו מסהו מעניין מאוד - ואהבתי את זה שהוא קסום, אבל בעצם לא.”

“מקסים מקסים מקסים אין על ספרות מופת... ספר שאין לו מתחרים. ממש אין. חובה לקרוא! מומלץ לגילאי 10+ אפשר יותר מוקדם אבל יכול להיות שהקריאה בגיל צעיר מדי לא תהיה מובנת מספיק ודבר זה יכול ממש להרוס את הקריאה... בסוף תוכלו לראות ולהנות גם מהסרט המרגש, אבל אל תראו קודם את הסרט! פשוט אל תעשו את זה! זה יכול בהחלט להרוס את הקריאה... ואין על ספרים! וסוד הגן הנעלם... .יפיפה.”

“בין קלטות דיסני ודרימוורקס בהן היתי צופה הלוך ושוב, לאורך ולרוחב על בסיס כמעט יומיומי, נקלעו לאוסף הסרטים הביתי שלנו סרטים מצוירים שיצאו בישראל דרך חברת "קלסיקלטת". באופן מכליל אבל כן לחלוטין אומר שרוב הסרטים בקלטות הללו היו אפלים ומפחידים. אגדות מוכרות לכולם כמו "היפהפיה הנרדמת", "כיפה אדומה" ו"ג'ק והאפונים", אפילו "דרקולה" היה שם (בררר) – זכו לאיורים די מכוערים (בלי להעליב) ולא אסתטיים כמו האיורים הידועים והמוכרים של דיסני; וגם מבחינת עלילה- אפל יותר, מטריד יותר – מפחיד יותר. ושלא נדבר על חוסר ההשקעה בדיבוב נורמלי. גם "סוד הגן הנעלם" זכה לגירסא מצוירת ודלת תקציב, (יש אותו ביוטיוב, אגב) שהאוירה המאימת והכבדה, הלא נוחה, נוכחת לכל אורכו. ועכשיו, לאחר שסימתי את הספר בפעם הראשונה בחיי ולאחר פעמים רבות של צפיה בסרט בילדות, מתחשק לי למצוא את מפיקי הסרט המצויר ולשאול אותם מה למען השם עבר להם בראש כשהחליטו לחרב את היצירה הזו? אבל כל עוד אני לא עושה את זה, בינתים אשתדל להתרכז בסיפור האמיתי של מרי ולא בסרט, ולטובת מי שלא מכיר אפרט קצת. מרי לנוקס בת התשע חיה כל שנותיה בהודו, אביה היה שגריר שם. כשהוריה מתים במגיפה, היא נשלחת אל יורקשיר, שם מתגורר בטירה רחבת ידיים דוד שלא פגשה מעולם- מר ארצ'יבלד קרבן. מרי מכוערת וחמוצת פנים. כשהיא מגיעה לטירה חושבים עליה האנשים כמה היא מסכנה על היותה יתומה ובודדה, כשלמען האמת, לא נעים לומר- היא הוזנחה באופן שכזה כמעט מיום שנולדה. להוריה, גם כשהיו בחיים, לא היה פנאי ותשומת לב כלפיה, והיא טופלה והושגחה על ידי "איה" - אומנת בהודו. בכך דאגו שביתם תהיה לילדה רגוזה ומפונקת, ובעיקר עצובה ובודדה, שלא אכפת לה מאיש ולאיש לא אכפת ממנה. הלב שלי נקרע מלקרוא על מרי הקטנה, השנואה והשונאת, שלצערי גם אני בקושי מצאתי מקום בליבי אליה, רק רחמים והזדהות. איך ילד יכול לגדול ככה, חשבתי לעצמי. איך הוא יכול להישאר ילד עם כזה מבט על אנשים ועל העולם. אבל מרי הקטנה ניצלת בזכות תכונה נפלאה ושנויה במחלוקת – הסקרנות. כשהיא שומעת מפי מרתה המשרתת הפטפטנית ומבן מוטמטר הגנן הקשיש והרגזן על גודל הטירה, כמות החדרים שבה, הגנים המקיפים אותה וגם על סיפור סודי ומסתורי על אחד מן הגנים, מפעפעת בה הסקרנות, לראשונה בחייה. מתגלה בה הרצון לשאול שאלות, לבדוק ולחקור. וכמובן, איך לא- היא מגלה תוך כדי גם את עצמה – מרי הילדה, הברה והתמימה, מלאת הקסם והחיים. אני כל כך רוצה לספר עוד ועוד אבל אבוי, אני עלולה להגיע לספוילרים ולהרוס את החויה המתוקה כשנפגשים עם הספר הזה ומילותיו הנעימות לראשונה. בדרך כלל כשאני נתקלת בציטוט שאהבתי מאוד אני "מצלמת" בעיני את מספר העמוד כדי שאוכל לחזור אחר כך ולהעתיק אותו, אבל כאן היו כל כך הרבה כאלה, כולם עוסקים בטבע וביופיו המחיה, פריחתו והחיות השוכנות בו, שבאיזשהו שלב ויתרתי ונהניתי מהרגע והיופי של ההקשר למשפט הקודם. אז גם ציטוטים לא אביא כאן, וטוב שכך. "סוד הגן הנעלם" מדבר על שמחה פשוטה, על דיכאון וחוסר יכולת לראות אור, על מאבק בין כוחו של מבוגר לכוחו של ילד. על קסמי הטבע מרחיבי הלב, המבריאים לב נשבר ונדכה וחוליים הנדמים כחשוכי מרפא. על המחשבה הכבירה, הבהירה: "אני אחיה לנצח". אהבתי שפרנסיס הודסון ברנט לא מנסה להסתיר את המסר שהיא מבקשת להעביר, שהוא, ממש כמו ספרו של ד"ר סוס: "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים!" ונכון, זה לא פשוט עד כדי כך, ואכן ד"ר סוס מעמיק בקשיי הדרך. מהבחינה הזו מצאתי את המסר ב"סוד הגן הנעלם" מעט פשטני מדי, כמו איזו סבתאל'ה שאומרת לנכד האפאתי שיצא קצת לעבוד בשמש ותכף ירגיש יותר טוב. צריך המון כוח ואומץ ורצון לחיות בשביל לצאת, אבל כמה שזה שוה את זה! מרי תספר לכם :) במהלך הקריאה נזכרתי בספר שקראתי לא מזמן, "עשרת אלפי הדלתות של ג'נוארי" (תוכלו למצוא ביקורות נהדרות עליו כאן בסימניה). יש לא מעט נקודות ממשק בין הספרים ובין מרי וג'נוארי, שתי דמויות חזקות ובעלות התכונה הנהדרת הזו, הסקרנות. התכונה שמובילה בנפש למקומות נפלאים. נכון, נכון – באופן כללי זה נראה כספר לילדים. אז מה! הוא פשוט כיפי. ושובה לב, ומעלה חיוכים ברגעים לא צפויים. ואם לא בשבילכם, אני מאמינה שילדים שאתם מכירים ישמחו לקרוא :) כראוי לספר שנוגע כמעט כולו בעצים ובפרחים ובגנים נסתרים ובעיקר בכוחם הקסום, אסיים עם מילותיה המדויקות של תרצה אתר זכרונה לברכה. קָעוּר מַבָּטִי כָּל הַיּוֹם לִשְׁתּוֹת כָּל דָּבָר זוֹרֵחַ. נִפְלָא מִבִּינָתִי תָּמִיד אֵיךְ אֵין אָדָם אַחֵר בּוֹעֵר כָּל כָּךְ אֶל זֶה, אֵיךְ אֲנָשִׁים הוֹלְכִים… רוֹאִים יָרֵחַ… מְנַהֲלִים שִׂיחָה שְׁקֵטָה עַל מֶזֶג הָאֲוִיר… אֶצְלִי כָּל פֶּרַח הוּא סִכּוּי שֶׁיִּהְיֶה פִּתְאֹם שִׁנּוּי נִשְׂגָּב, כַּבִּיר, בִּלְתִּי מָצוּי — אֶצְלִי כָּל פֶּרַח… פסח שמח! צאו לטייל ;)”

“קיבלתי עבודה בספרות לחופש. בטח תגידו: "מה, קוראת נלהבת כזו, בטח לא תהיה לך שום בעיה לכתוב דו"ח על ספר." הקטע הוא שלא אמרו לנו על איזה ספר להכין את העבודה. הרעיון הוא שנקרא לפחות ספר אחד בשנה, ואם אפשר אז גם משהו חינוכי מ"מצעד הספרים". הלכתי לספריה והעפתי מבט בספרי המצעד. היו שם כמה ספרים שבהחלט הייתי מכניסה הביתה (וגם ספרים שהייתי משאירה על מדף נידח בלי שום חרטה), אבל אני כבר החלטתי: אני רוצה להכין את העבודה שלי על "כמה טוב להיות פרח קיר". אפילו כבר ניסחתי לי הרצאה מוכנה בראש. אבל במחשבה שנייה הייתי די משוכנעת שאם אביא קטע מ"כמה טוב להיות פרח קיר" לדיון בכיתה אאבד את חיבתה של המורה שלי לספרות, וזה לא משהו שכדאי להסתכן בו. בסדר, מילים, אמרתי לעצמי, תבחרי ספר קצת יותר ילדותי שאין בו מילים גסות. יש לי את הספר הזה בבית, אז באופן טבעי הוא היה המועמד המוביל. הספר הזה הוא ספר ילדים וזה ברור. תנו אותי לי בגיל 6 ואני אהיה מאושרת. הקטע החדשני הוא, שגם אם תיתנו לי אותו בגיל 25 אני די משוכנעת שאמצא בו נקודות טובות, אם כי ככל שעוברות השנים אני חושבת שהספר יותר קיטשי. אז אם הספר הזה קיטשי, ובמינון גבוה - אני מזהירה אתכם מראש, אל תגידו שלא אמרתי - אז למה אני, לוחמת-קיטש-במינון-גבוה-אבל-בסדר-עם-קיטש-במינון-נמוך-עד-בינוני, מוצאת בו נקודות טובות? -קלקלנים לפניכם, אנשים!- בואו נסתכל על זה קצת אחרת, בסדר? את הספר הזה אפשר להפוך בקלות לספר נוער עכשווי ורב מכר, אני חותמת לכם מראש על הכותרת "רב-מכר עולמי" ועל סרט בהוליווד בשנת 2016: קודם כל, כל הדמויות צריכות להיות בנות 16 ומעלה, אחרת זה לא מספיק מסעיר. מרי לנוקס, נערה זועפת ומרירה - מעולה, אולי היא מכשפה/ערפדה/מגדת עתידות/ילדה לא נורמלית/נערה מתבגרת נורמלית לחלוטין! קולין, נער חולני ומסכן - בסדר, בחצי הראשון של הסרט הוא יהיה משותק למיטה, בחצי השני הוא יתחיל להתחזק ונגלה שיש לו קוביות בבטן. דיקון, נער החיות, יכול להיות הנער-הנחמד-הזה-שכולם-אוהבים בלי שום בעיה, עדיף שילהקו מישהו חתיך לתפקיד. עוד מישהו חוץ ממני מריח פה את משולש האהבה הגדול של המאה? ו-טם טם טם!- הגן הנעלם! רק "הגן הנעלם" זה לא טוב. צריך להיות משהו כמו "הגן האפל" או "סוד הגן הנעול" או "גן נעול ומסוכן" או "הסוד באחוזת העשיר". השלישייה שהזכרתי קודם יוצאת לפתוח את הגן הנעלם, בדרך יש כמה צווחות וגם כמה רגעי קיטש עם נשיקות לא רעות, קולין הולך, מרי+דיקון=♥ וסוף טוב הכל טוב. מפיקה אחראית מטעם אולפני סימניה: מילים. תודה שצפיתם, נא לקחת את הפופקורן והארנקים שלכם, כל טלפון שיישכח יועבר לדוכני הכרטיסים. פוף, חזרה למציאות. מה פוגם בתכנית המושלמת שלי? לספר הזה יש מסרים מאוד אופטימיים, וזה לא הולך ביחד עם כותרת כמו "הגן האפל". לעומת זאת, "סוד הגן הנעלם" נשמע כמו שם של ספר הרפתקאות עם קשתות בענן לילדים. טוב, הספר הזה מדבר על אמונה בעצמך וביכולתך להצליח, ועל כוח הרצון. הוא גם מספר בעקיפין על כוחם של ילדים ועל הטוב שבתמימות שלהם. הוא אמנם מאוד ילדותי ומתקתק (בסעיף "מה הייתם משנים בעלילת הספר שקראתם?" כתבתי שלא הייתי משנה דבר כי היא בסדר כפי שהיא, אבל הייתי שמחה לחתוך כמה רגעים קיטשיים מדי. ברצינות, המורה שלי לספרות תקרא את זה, אני לא אצנזר את זה בכתיבה במחשב), אבל מתחת למעטה ה"אנחנו-ילדים-חמודים-ויש-פה-גם-קסם" מתחבא ספר רציני בעל משמעות עמוקה, ואני שמחה שקראתי אותו. אני חושבת שכדאי גם לכם, תצטיידו במשקפיים מציאותיים ובפילטר מנטרל-קיטשיות, ושימו לב לדברים החשובים באמת.”

“קראת את הספר הזה בגיל... שמונה נראה לי? אחותי סיפרה לי שהיא קראה אותו כשהייתה ילדה ולא יכלה להפסיק, אז מייד לקחתי אותו מהספריה (כשעוד היה לי מנוי). אז זה ספר ילדים, אבל אני מחשיבה את עצמי כמישהי שלא מתייגת ספרים, ובטח שלא את זה - הוא יכול להתאים ביותר גם למבוגרים. כמובן שילדים יראו יותר את הקסם שבו, למרות שהוא ריאליסטי לגמרי, אבל הייתי רוצה לקרוא אותו שוב ולראות אותו מנקודת מבט קצת אחרת. קלאסיקה מקסימה ומלאת אופטימיות ודמויות חביבות, והסרט זכור לי שלא משהו בכלל לעומת הספר... כרגיל. אז מתאים לילדים ומבוגרים כאחד, מתוק אבל אי אפשר להגיד קיטשי - כי זוהי קלאסיקה שקיימת שנים רבות ועליה מתבססת קיטשיות של היום, אבל כשהספר נכתב אני משערת שהוא לא נחשב לקיטשי אלא דווקא לחדשני, יש בו מסהו מעניין מאוד - ואהבתי את זה שהוא קסום, אבל בעצם לא.”

“מקסים מקסים מקסים אין על ספרות מופת... ספר שאין לו מתחרים. ממש אין. חובה לקרוא! מומלץ לגילאי 10+ אפשר יותר מוקדם אבל יכול להיות שהקריאה בגיל צעיר מדי לא תהיה מובנת מספיק ודבר זה יכול ממש להרוס את הקריאה... בסוף תוכלו לראות ולהנות גם מהסרט המרגש, אבל אל תראו קודם את הסרט! פשוט אל תעשו את זה! זה יכול בהחלט להרוס את הקריאה... ואין על ספרים! וסוד הגן הנעלם... .יפיפה.”