ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום שני, 8 באפריל, 2013
ע"י יוֹסֵף
ע"י יוֹסֵף
לקראת יום השואה הנוכחי הייתי בטוח שאחזור לפרימו לוי, בסופו של דבר התגלגל לידי ספר חדש ומיוחד מאין כמוהו. אך האמת היא שקשה לי עד בלתי אפשרי לכתוב התרשמות על הספר הזה מפני שאני לא מצליח להכניס אותו לשום קטגוריה מוגדרת. קראתי לא מעט ספרות על השואה ושל ניצולי השואה, אבל משהו מעין זה עוד לא קראתי.
אין בספר הזה תיאורי רעב ועינויים כמעט, אין בו תיאורי השפלה יוצאים מן הכלל, אין בו את הפלצות הרגילה שאוחזת בך כשאתה קורא ספר של ניצול שואה. יש בו כתיבה אינטרוספקטיבית מרשימה ומבעיתה, בשילוב עם מודעת עצמית גבוהה, ויכולת התבוננות כאילו חיצונית אובייקטיבית.
הספר עוסק בזיכרונותיו של המחבר שהיה ילד במחנה המשפחות באושוויץ, וכן, היה גם כזה דבר בתופת ההיא. מתברר שהנאצים רצו לגבות את עצמם מול המערב והכינו מבעוד מועד מחנה שבו המשפחות לא הופרדו, וכשההורים יצאו לעבוד הילדים נשארו ללמוד בצריף עם מורה, כשהנוף הוא הארובות והעשן... לבסוף כשהתברר שהמערב הסתפק בבדיקה 'מרחוק' חיסלו את המחנה תוך שעות...
נראה שהמחבר כל חייו מנסה להתחקות אחר הזיכרון האנושי החמקמק. כמו הניסיון העקר לזכור האם היו ספסלים באותו צריף במחנה המשפחות או שהישיבה הייתה על הרצפה, ומאידך הזיכרון החד של השיעור הראשון בהיסטוריה באותו צריך על קרב תרמופילאי (עמ' 38). יש בספר שילוב לא מקובל בין הגות, שירה, אוטוביוגרפיה וזיכרון, מה שיוצר ספר ייחודי מאוד בנוף ספרי השואה. כמו כן מצוטטים בספר כמה שירים של נערה שנכתבו על סיפם של תאי הגזים והם נוראי הוד, במובן הכי גבוה של המילה.
לאורך כל הספר חוזר המוטיב של ה'חוקיות' ו'הצדק' (!!!) של אושוויץ, וחוסר היכולת להשתחרר ממנה (עמ' 28-29; 70; 74; 78; 99; 109 ועוד), מוטיב של ילד שנקשר בשלשלאות למשרפות ונשאר אסיר עולם לאורך כל ימי חייו אף, או אולי דווקא, מפני שמעולם לא דרך בתוכן, אך שנות ילדותו עברו כאשר הם המוקד ומושא חלומות הביעותים (עמ' 26). תוך כדי קריאה מצאתי את עצמי נדהם מההשלמה, כביכול, של קולקה עם אותם נופים מבעיתים. תוך כדי קריאה אתה מבין שקולקה מתגעגע לצבע הכחול של השמים של פולין 1944 (עמ' 109) או מתייחס אל אותם נופי ילדות גם כמפלט ולא (רק) כמקום ממנו הוא בורח (עמ' 111), כמעין מיתולוגיה פרטית הפתוחה רק בפניו. אני אישית מעולם לא קראתי על מישהו שהנופים הללו של ילדותו מעוררים בו גם רגשות שאינם ניכור מוחלט.
מאידך קולקה עצמו חש ניכור כלפי תיאור חוויותיהם של ניצולים אחרים. ומצטט בהקשר הזה את קפקא "השער הזה פתוח רק בשבילך, קיים רק בשבילך, וכעת אני הולך לסגור אותו" (עמ' 115).
יש עוד כל כך הרבה מה לכתוב על הספר הזה, אבל אני חושב שכבר כתבתי יותר מידי, השתיקה רועמת יותר בהקשר הזה. הקריאה בספר הזה היא חוויה שאין דומה לה. ואני משוכנע שאחזור אליו עוד גם בקריאה ולא פחות מזה במחשבות דוממות.
42 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
יוֹסֵף
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
תודה לכם.
הספר הוא ייחודי מאוד, ואם התחברת לפרימו לוי, אני מאמין שהספר הזה ידבר אליך מאוד.
|
|
קוראת הכל
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת מעולה ומרתקת.
עוררת את סקרנותי. אחפש את הספר הזה.
|
|
Huck
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
תודה ששיתפת אותנו בספר הייחודי הזה.
מכיוון שגם אני מעריך מאד את הכתיבה של פרימו לוי, אני סבור שגם ספר זה ידבר אלי. מהתיאור שלך אני מוצא קווי דמיון ביחס של שני הסופרים הללו לחוויות שלהם בשואה.
|
|
יוֹסֵף
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
תודה לך חמדת.
עולם - ייתכן שאתה צודק וצריך לנסות, אבל עדיין, הבנה מלאה של הזוועה נראה שאינה בגדר האפשר.
|
|
עולם
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
יוסף - הרגש לא יכול לעכל, אבל השכל צריך לנסות להבין ככל האפשר.
|
|
חמדת
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
יוסף -שלחתי לך בהודעה אישית את המאמר כולו .תהנה .
|
|
יוֹסֵף
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
תודה לכולכם על התגובות.
קודם כל אומר שאני מאוד מבין את מי שלא מסוגל לקרוא על השואה. חמדת - תודה על הקישור (רק חבל שהם מבקשים להירשם או לשלם כדי לקרוא את הכתבה, דווקא עניין אותי...). עולם - אני מסכים איתך בתיאור תכונות האופי הללו, אבל, כמה שאני מנסה לחשוב על זה, מכל צד ומכל זווית, ואני חושב על זה הרבה, אני לא מצליח להבין את החור השחור והמתועב הזה שנקרא גרמניה במלחמת העולם השנייה. פשוט לא מצליח. נראה לי שהספר הבא בתחום יהיה נוטות החסד שממתין לי על המדף כבר הרבה זמן, אולי הוא יצליח לקדם את ההבנה שלי במעט, אבל להבין באמת לא נראה לי שזה בגדר האפשרי.
|
|
שין שין
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
תודה על הביקורת הכנה ומאירת העיניים.
|
|
סוריקטה
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
כמה טוב שישנה הרשימה הזו של הביקורות האהובות,
אחרת הייתי מחמיצה את הביקורת הכל כך טובה הזאת. תודה.
|
|
מתוקה
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
מזדהה עם יעל
פשוט לא מסוגלת לקרוא ספרות שואה. אבל הביקורת משובחת. תודה.
|
|
עולם
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
סקירה מצויינת.
מה יש בהם הגרמנים שאפשר את הזוועה הזו?האם זה מקרי שהשמדת עם כזו קרתה דווקא אצלם? מהיכרות עם גרמניה והגרמנים אני יכול לציין שתי תכונות-אופי שתרמו לתוצאה הנוראה. 1) הגרמנים הם עם האוהב, ואף גאה, לציית לחוק - זה ערך חשוב אצלם. 2) כידוע, הגרמני הטיפוסי (ויש יוצאים מן הכלל רבים) יסודי עד אימה בתכנוניו ובדקדוקיו בפרטים (לעתים קרובות על חשבון מעוף ויצירתיות). התכונה הראשונה תרמה לכך שרוב העם הגרמני קיבל את מרות הנאצים ונרתם לחוק שהשליטו במלוא המרץ. והתכונה השניה גרמה לכך שההשמדה התנהלה באופן תעשייתי ויעיל עד אימה. כמובן שהאנטישמיות הגרמנית אפשרה זאת מלכתחילה, אבל היו (ויש עדיין) מדינות אנטישמיות רבות ובכל זאת אצלן פרויקט השמדה תעשייתי כזה לא היה מתבצע ביעילות.
|
|
חמדת
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
יוסף - להלן ראיון עימו בהארץ היום http://www.haaretz.co.il/gallery/literature/.premium-1.1987448
אחפש את הספר ..
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
אפרתי, מסכימה עם כל מילה שלך
אני קוראת את הביקורת וכבר דומעת, קוראת את מה שכתבת ועוד יותר דומעת
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
אפרתי, מסכימה עם כל מילה שלך
אני קוראת את הביקורת וכבר דומעת, קוראת את מה שכתבת ועוד יותר דומעת
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
אני קראתי ספרות שואה בלי סוף.
בשנים האחרונות אני לא מסוגלת. אני מחזיקה מעצמי ניצולת שואה דור שני. כל השריטות שלי נובעות ממה שעוללו הנאצים לאמי. וכמי שעורקיה רוויים בשואה, אני כבר לא מסוגלת יותר.
השבת, סיפרתי לנכדתי בת החמש וחצי על השואה והראיתי לה תמונות מאלבום השואה בתמונות. היא מאוד התרגשה וגם הבינה. אבל כשאני מדברת על זה אני דומעת. החשבון שלי עם הנאצים ארוך במיוחד ואני גם לא מתכוונת לנסוע לפולין. יש לי מצבת זכרון תמידית במשפחה. |
|
נתי ק.
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
תודה ששיתפת
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
אני לא יכולה לקרוא ספרות על השואה.
ותמיד נדהמת מנכונות של אחרים לקרוא ספרות כזו.
|
42 הקוראים שאהבו את הביקורת