ביקורות ספרים על הספר נופים ממטרופולין המוות

דווקא היום מכל הימים סיימתי את ספרו של קולקה. ואני מציינת את התאריך כי היום, ה- 30.06.2014, הוא היום בו נמצאו גופות שלושת הנערים החטופים: אייל יפרח, גלעד שער ונפתלי פרנקל - שנרצחו בידי מחבלים. סיום הספר הזה, שעוסק בצד נוסף של מלחמת הישרדות ושרירות הגורל, הוא מאוד סמלי. זהו חיבור בין השואה שהיתה אז, למלחמת הקיום שלנו שנמשכת גם היום. העבר והווה נקשרים יחדיו. אני תוהה, האם לנצח נהיה נרדפים? שואה היא עבור כולנו, יהודים - ישראלים, טראומה קולקטיבית. היא מחלחלת כל כך עמוק לתודעה שלנו, כעם, שהיא כבר חלק מאיתנו. לאן שלא נלך, ומה שלא נעשה, ההיסטוריה שלנו חקוקה בפסיכולוג... המשך לקרוא

אלינור

לחזור לנוף הילדות בדרך כלל מעורר זיכרונות נעימים, אך לא כך הדבר כשמדובר בילדות של מלחמת העולם השנייה והשואה. כהיסטוריון מצופה להביא את הדברים מנקודת מבטם של הכלל, אך בסיפור הזה פרופ' אוטו דב קולקה מביא את הדברים לקורא מנקודת מבטו שלו. קראתי כמות לא מבוטלת של ספרים העוסקים בתקופה הנוכחית ועל השואה בכלל, אבל הספר הזה ייחודי. הספר אינו כתוב כרונולוגית, אלא מורכב מקטעים, כמו הכתמים החומים על גבי השלג הצחור של לילה 1945. הספר הינו עדות מרתקת, מחולקת לפרקים, מלווה בתמונות, שירים ואיורים. ספר אוטוביוגרפי מיוחד עם תוכן קשה, למרות שאין בספר תיאורי רעב ו... המשך לקרוא

לי יניני

ספר חובה! ספר קשה, עצוב ... ספר שואה שונה מכל ספרי השואה שקראתי. הסופר מתאר את אושוויץ מנקודת מבט של ילד, איך נראו לו הדברים כשהיה שם כילד. ממש בלתי נתפס מה שעבר עליו ועם מה הוא היה צריך להתמודד. יצירת מופת!... המשך לקרוא

תושיק

אחרי שגמרתי את הספר באתי לכאן לקרוא מה נאמר עליו, והזדהיתי מאוד עם הביקורת של יוסף. לא אחזור על התמות העיקריות של הספר - יוסף עשה את זה מעולה, רק על הקושי להכניס אותו למגירה מוכרת עם כותרת. זו לא עדות במובנה השגור, לא ספר עיון על השואה, לא מסה, לא רק זכרונות. הספר הזה לא עושה איתנו הקוראים את החסד של הקיטלוג, זה שכל כך מרגיע, מפחית חרדה, מאפשר לנשום. וזו כנראה הסיבה שהוא ממשיך כל כך להטריד. זה, ואולי גם ההזרה שקולקה משתמש בה - הנימה המרוחקת, המודעת, היבשה לעיתים. ... המשך לקרוא

חמוטל

אין ספרי שואה "קלים" ובוודאי שלא ספרי עדות. למרות זאת מנסה קולקה בכל כוחו לייצר ספר שלא יחזור על הבנאליות של הרוע הבלתי ניתן להבנה. הוא מצליח למצוא יופי בפלנטה ההיא בעיניו של ילד בן 11, הוא טוען שדמותו התרבותית עוצבה דווקא שם, והוא מצליח לזכור ולחפש את אמו וקברה. אז כמה שקשה לקרוא את הספר - עדיין הוא חשוב וטוב. הוא עומד ברמתו עם סיפורי אלי ויזל, פרימו לוי, קצטניק ופרנקל. כל אחד בא לאתם ארועים מזווית אחרת, וכולום יחד לא מצליחים להעביר לנו עד כמה היה קשה ונורא המקום ההוא. ולכן צריך לקרוא גם אותו. ... המשך לקרוא

עומר ציוני

ספרו של פרופסור אוטו דב קולקה הוא ספר על השואה, אבל ספר אחר ושונה מכל ספרי התקופה אותם קראתי. פרופסור קולקה, היסטוריון ישראלי ידוע שמתחומי התמחותו גם האנטישמיות בעת החדשה, הוא בעצמו ניצול שואה ששהה כילד/נער בטרזינשטט ובמחנה המשפחות באושוויץ. הספר כתוב באופן מיוחד, ספק זיכרונות ילדות, ספק חלומות שלו מתקופות שונות ומתקדמות יותר בחייו, וספק ניתוחים ומחשבות שלו על תקופת השואה, כשברקע נמצא כל הזמן העבר האמיתי והמציאותי שלו - היותו שריד שואה באושוויץ. הוא מתמודד עם השואה ביומיום השוטף שלו והרושם שלי הוא שלמרות שיצא מאושוויץ לפני כמעט 70 שנה, הרי שהוא חי... המשך לקרוא

אבי

הספר מרתק למרות תכניו הקשים אי אפשר להניחו. קראתי הרבה סיפרי שואה וברובם התיאורים גרמו לי להזיל דמעה כאן התיאורים חרשו בבשרי ובליבי. דב קולקה הינו אינטלקטואל שחווה כנער את זוועות אושוויץ הוא אמנם חי בארץ אבל אושוויץ נמצאת איתו דרך ראייתו והשאלות העולות מדרך זו מאוד ייחודיות עברתי טלטלה ממליצה לכל המתעניינים בכל לב... המשך לקרוא

רותי

לקראת יום השואה הנוכחי הייתי בטוח שאחזור לפרימו לוי, בסופו של דבר התגלגל לידי ספר חדש ומיוחד מאין כמוהו. אך האמת היא שקשה לי עד בלתי אפשרי לכתוב התרשמות על הספר הזה מפני שאני לא מצליח להכניס אותו לשום קטגוריה מוגדרת. קראתי לא מעט ספרות על השואה ושל ניצולי השואה, אבל משהו מעין זה עוד לא קראתי. אין בספר הזה תיאורי רעב ועינויים כמעט, אין בו תיאורי השפלה יוצאים מן הכלל, אין בו את הפלצות הרגילה שאוחזת בך כשאתה קורא ספר של ניצול שואה. יש בו כתיבה אינטרוספקטיבית מרשימה ומבעיתה, בשילוב עם מודעת עצמית גבוהה, ויכולת התבוננות כאילו חיצונית אובייקטיבית. הספר ... המשך לקרוא

יוֹסֵף