ביקורת ספרותית על רצח ללא רוצח - מהדורת מעריב מאת אגאטה כריסטי
ספר טוב

---

אכן ,יש רצח ויש נרצח אבל נדמה שהתעלומה ופתרונה משניים במקרה זה.
מרכז הבמה והעניין ניתן לדמויות המאכלסות אותו.
דימוי הקשור לבימוי עולה בדעתו של הרקול פוארו בהגיעו לזירת הרצח ולאורך הספר כולו חוזרת התחושה של מחזה בו השחקנים משנים את דעת הצופה, כלומר פוארו, ומסיתים את מבטו מהעיקר.
מכל מקום פוארו בספר הוא בעיני דמות שולית..
נראה שכל הנפשות הפועלות בספר מאפילות עליו. מהיותן מענינות ובעלות אישיות ועומק.
שתי הדמויות המרכזיות הבולטות בספר הן דוקטור כריסו הרופא חסר המנוחה - שגם לאחר הרצחו עדיין נדמה כמלא חיוניות והשפעה. והשניה אהובתו הנרייטה סייוורנייק הפסלת, חכמה חדת מחשבה מוכשרת.
ועדיין לא הזכרתי את ליידי לוסי אנגקייטל, המשעשעת המרחפת וחסרת המעצורים, את סר הנרי בעלה, ואת קרובי משפחתם ומכריהם.
כולם כאחד מנסים לסבך את חקירת הרצח הקורה בביתם של סר הנרי וליידי לוסי.
ספר זה הוא האהוב עלי מכל ספריה של אגאתה החביבה, יש בו אמיתות מאירות עין ואפיון חד וקולע של אנשים.
ובעיקר על להודות בעובדה מרכזית, הנוגעת באישיותי שלי, הנרייטה מגדירה את אשר הרגשתי כל חיי, התחושה שאינה שייכת לעצמה בלבד אלא לצורך ליצור השוכן בעמקי נפשה. הצורך ליצור הנוטל את היגון והאבל והופך אותו לאומנות, בפיסול בציור בשיר סיפור או לחן.

ואולי כך הרגישה אגאתה כריסטי עצמה, ואת מילותה שמה בפי הנרייטה סייוורנייק?
אולי...

» ביקורות נוספות של טופי
» ביקורות נוספות על רצח ללא רוצח - מהדורת מעריב