ביקורת ספרותית על הארי פוטר ואוצרות המוות - הארי פוטר #7 מאת ג'יי. קיי. רולינג

---

אני יושבת ובוהה מול מסך המחשב , ולא מאמינה,
ככה? נגמר? כל כך מהר?
כל כך הרבה יש לי לכתוב על הסדרה הזאת ,
אבל כשצריך את המילים הן פשוט נעלמות,
אז במקומן באות הדמעות , שבכות על כל האבדות,
וסתם הן בוכות כי הספר ניגמר, ואני לעולם לא אשב עם
הספר הראשון בסדרה ואצא מן העולם עד שאסיים אותה,
כי אני את מסע הארי פוטר סיימתי.
"הארי פוטר הסדרה ששינתה את חיי" –את חייהם של אלפי בני נוער ואחרים
שבליבם ייחרט לנצח אהבות , ושנאות, מאבקים , והתמודדות
ואולי אפילו ישמש כאבן עזר , הרי לכל אחד יש וולדמורט בצורה כזאת או אחרת,
מה שכאב עוד יותר שאלו שמתו , כבר לא יחיו כלומר פרד , לופין וסנייפ , ועוד רבים
כאב לי שכשאקרא את אחד הספרים ואצחק
מבדיחה של פרד על אסלה , או כל דבר אחר
אני אדע גם אם בתת מודע שהוא לא חי, שהמוות בסוף מחכה לו.
אבל מה ההוכחה הניצחת לכך שמישהו חי,
העובדה שהוא מת.
ולי, יישאר הארי פוטר וכל הכרוך בו בלב קרוב, לנצח.
ובליבם של רבים אחרים.
עוד דבר אחרון שברצוני לחלוק ,המשפט שאהוב עליי:
"כמו שאמר האגריד מה שיבוא, יבוא. וכשיבוא, לא תהיה ביררה אלא להתמודד איתו.

» ביקורות נוספות של lizi
» ביקורות נוספות על הארי פוטר ואוצרות המוות - הארי פוטר #7