אני יושבת ובוהה מול מסך המחשב , ולא מאמינה,
ככה? נגמר? כל כך מהר?
כל כך הרבה יש לי לכתוב על הסדרה הזאת ,
אבל כשצריך את המילים הן פשוט נעלמות,
אז במקומן באות הדמעות , שבכות על כל האבדות,
וסתם הן בוכות כי הספר ניגמר, ואני לעולם לא אשב עם
הספר הראשון בסדרה ואצא מן העולם עד שאסיים אותה,
כי אני את מסע הארי פוטר סיימתי.
"הארי פוטר הסדרה ששינתה את חיי" –את חייהם של אלפי בני נוער ואחרים
שבליבם ייחרט לנצח אהבות , ושנאות, מאבקים , והתמודדות
ואולי אפילו ישמש כאבן עזר , הרי לכל אחד יש וולדמורט בצורה כזאת או אחרת,
מה שכאב עוד יותר שאלו שמתו , כבר לא יחיו כלומר פרד , לופין וסנייפ , ועוד רבים
כאב לי שכשאקרא את אחד הספרים ואצחק
מבדיחה של פרד על אסלה , או כל דבר אחר
אני אדע גם אם בתת מודע שהוא לא חי, שהמוות בסוף מחכה לו.
אבל מה ההוכחה הניצחת לכך שמישהו חי,
העובדה שהוא מת.
ולי, יישאר הארי פוטר וכל הכרוך בו בלב קרוב, לנצח.
ובליבם של רבים אחרים.
עוד דבר אחרון שברצוני לחלוק ,המשפט שאהוב עליי:
"כמו שאמר האגריד מה שיבוא, יבוא. וכשיבוא, לא תהיה ביררה אלא להתמודד איתו.

הספר מבוסס על משהו,
גם אם לא אמיתי לחלוטין
שהרי הסיפור התפתח תוך כדי שסיפרו אותו
נצא מנקודת הנחה שאליס היא אמיתית
או שבנות אותו הדור היו בעלות אותו היקף ידע שהיה לה
הרי זה לא ייאמן!
בספר מוזכרים כמה וכמה שירים שהיא מצטטת (גם אם לא תמיד בהצלחה מרובה)
מה שמראה שפעם היקף ידיעות של ילד כלל כמעט יותר משל מבוגר בן ימינו (סתם נקודה שראויה לציון)
יש בספר עומק , ואולי בגלל שזה סיפור ילדים.
היו קטעים מצחיקים כמו:

לך שלוחה אהבה,ועבור
הורתך ד"ש חמה וטובה,
לאחיך החצוף השמן והבור
שנאתי זה הכול, נקודה.

(זה מכתב שכתב קרול והוא חתם בנ.ב. הבא
מי בימינו ישלח מכתב כזה הא?

הספר בידיים שלי,
מה שאהוב עליי שהדפים עם ריח של פעם
כיף למשש להרגיש , לחוות את התקופה
ו.... לרחם על הדמות
העלילה מתחילה להיות קולחת באמצע הספר
אז פשוט החלטתי להתחיל מהסוף
זה גירה אותי להתחיל יפה מההתחלה
ולומר בסיום
היה טוב!
וואו!

נהנתי גם מהדברים הכתובים בכריכה על בלאזק:
"כשרון וגאוניות- דברים שונים בתכלית הם.
בעלי הכשרון מרובים, ואין זו תכונה נדירה.
לא כן הגאוניות.
כשרון אפשר לפתח וללמוד, ואילו הגאוניות מתנת שמים היא."
הוא אכן גאון!
תעיד על כך יצירתו.

הקסם של הספר לדעתי זה פשטות.
התחברתי במיוחד לג'ו.
אני לא יודעת למה אני תמיד מתחברת לשירים שכתובים בספרים האלו מותה של בת' העציב אותי והשיר שהופיע לידו גרם לי להיות טיפה מצוברחת.
הנה הבית האחרון:
חצי את הנהר בבטחה אהובה,
לעולם של אמת וטוב
מלאכי החסד ילווך בדאגה
עת ניוותר, אוהבים על החוף.

הגירסא השניה גם חביבה מאוד.
ספר שהיופי שלו , זו הזרימה.
מומלץ!

היופי בספרים של ג'יין אוסטין זה שהיא מצליחה להעביר את התקופה להווה , עד כדי כך שלעיתים אני חווה את הרצון להתחלף עם אחת הדמויות ולמלא את המשחק במקומם.

ספר נהדר!
באתי, קראתי , אהבתי.

הא!
אין טוב משרלוק הולמס הישן והטוב!
ממנו מתחיל ונגמר

עולם כמרקחה אך הם עדיין כאן פוסעים,
והשנה תמיד היא אלף שמונה מאות תשעים.

ווטסון החביב והטוב,
אלמנטרי ווטסון יקירי.

ספר ממש טוב!
נוסף לרומנים הטובים על המדף!
אינ כותבת פה שיר שהופיעה בספר וחשבתי שנוא ראוי להופיע כאן , אז הנה:

רגליי דואבות, אבריי יגעים
ארוכה הדרך ופראים ההרים
האופל ירד עגום וקודר
על שבילו הבודד של נער יתום.

למה שלחוני הרחק וגלמוד
אל הבתה זרועת סלע אפור?
כבדי לב הבריות רק מלאכי שמים
משגיחים צעדיו של נער יתום.

רוח הלילה רכה תנשב,
צחים כוכבי הזוהר
יגן אלוקים הטוב מרחוק
ינחם צערו של נער יתום.

אם אפול בעברי על גשר שבור
או אתעה בבתה אם אורות נודדים
אל ליבו יאמץ האב המבטיח
את נשמתו של נער יתום.

מחשבה כזאת את ליבי תחזק,
זנוח-קרובים ובאין מחסה
בשמים ביתי ושם אנוח
אלוקים ידידו של נער יתום.

אני יודעת את זה בעל פה ,
זה מופיעה בעמוד 19

אחד הספרים המדהימים ביותר שקראתי, אני לא יכולה להפסיק לקרוא אותו, הוא מתאר יותר מאהבה נכזבת הוא תיאור של מאבק , מלחמה ונתן לי צד להכיר את הצד השני של המתרס במלחמת האזרחים .
קראתי, התרגשתי, נהנתי, הפנמתי אפילו טיפה בכיתי בסוף , כי זה לא סוף התחלתי לדמיין מה יהיה הסוף.
ספר שכשלוקחים לידיים איא אפשר להפסיק!
אם כי הוא לא קל לקריאה צריך דירבון כלשהוא בהתחלה

סוף כל סוף מחר יום חדש!