אהבתי את הספר הזה. הוא הזכיר לי ספרים רבים שאהבתי, שהם YA, ועם זאת, היה בו משהו מיוחד שהפך את הספר לאחד האהובים עלי. הוא היה מרענן, וחיפשתי המון זמן אחר ספר קליל כמו זה עם עלילה מעניינת ועל-טבעית. התקציר שעל גב הספר לא ממש מתאים לעלילה, לפי דעתי. הספר היה פשוט וכיף, כזה שאפשר לסיים לקרוא אותו בערב אחד. זה סיפור אהבה קסום שבו מגלים עולם חדש ושונה ממה שאנו רגילים אליו מהמון סיבות.
אני ממליצה אותו לכל אלו שאהבו את הספרים "מלאך משמיים", "מסומנת", ו"האקדמיה לערפדים". ולמרות שאני ממליצה לאותם קוראים חביבים לקרוא את הספר, עלי להדגיש את העובדה שהספר שונה מהספרים שצוינו והוא מיוחד בפני עצמו. :)
אני מחכה לקרוא את ההמשך בכיליון עיניים!

~ספויילרים~
הספר הראשון בסדרה היה נהדר וממש מעניין ונהניתי לקרוא את סיפור האהבה של פאץ' ונורה, ופאץ' נהדר. ספר זה השני בסדרה, "מלאכים באפלה", היה אפילו יותר טוב מהראשון. כל הסיטואציות והסיבוכים בקשר של פאץ' ונורה פשוט גרמו לי כמעט להרגיש הכול. את הבגידה שחשה נורה כשראתה את פאץ' ומרסי יחד (באמת, פשוט כיסיתי את הפה ונדהמתי כשקראתי את זה). את הבגידה הנוספת שחשה נורה כשגילתה שאימא שלה יצאה עם האנק מילר (ה$#%#$%) מאחורי הגב שלה, ויתכן והיא הבת שלו! (היא כן, למען הפרוטוקול.) האקשן היה מגניב, והסיטאוציה ב"דירה" של פאץ', כשריקסון ניסה לפוצץ הייתה באמת פצצה לגבה.
נהניתי להכיר את הדמויות החדשות (למשל סקוט), וזכיתי גם להכיר את ריקסון, החבר של פאץ', לעומק. מהן המטרות האמיתיות שלו לגבי נורה, מה הוא הרגיש כלפי פאץ' (קנאה).
בעקרון, הספר היה מלא בבגידות ותככים ושקרים, אבל לפחות רוב האמת נגלתה לי וזכיתי בהצצה עבה אל העולם העל-טבעי של הסיפור, לעומת הספר הקודם, בו אני גיששתי באפלה יחד עם נורה בשביל להבין מי הוא פאץ' - מה הוא העולם האמיתי שבו נורה חיה?
במידה מסוימת, הספר היה מדכא עבורי, משום שממש הזדהיתי עם הדמויות והתחברתי אל נורה ופאץ'. והסוף היה כל כך פתוח והשאיר טעם לעוד --- מבטיח שיהיה עוד ספר שימשיך את הסיפור של נורה.
הספר מקבל חמש כוכבים ממני [;

(יש ספויילרים)
הספר נהדר. ממש נהניתי ממנו, למרות שבהתחלה לא הייתי מרוכזת ולקח לי קצת זמן להתאפס עליו (כי קראתי את הראשון לפני יותר מחצי וגם כי לא היה לי זמן פשוט לשבת ו... לקרוא אותו.) אבל אחרי ע"מ ה-100 ממש נבלעתי אל תוכו וסיימתי לקרוא אותו לפני כמה דקות בודדות. אהבתי הכול. אני מאמינה, שאין שום דבר מיותר בספר הזה. גם מערכת-היחסים המעיקה של קרטר ואלי. נו, אני טים אלי וסילבן. ואני שמחה שהם היו יחד כי ככה נהיה יותר מתח בין אלי וסילבן, ואז כשקרטר והיא נפרדו פשוט נהניתי. אני אכזרית.
האמת? לא היה כל כך הרבה אקשן לעומת הספר הראשון. והפרק לפני אחרון, כשחוטפים את אלי?! זה היה כל-כך קצר ומבאס ולא מספק, אבל בסדר.
והמוות של ג'ו היה אכזרי. הרגשתי ריקנות בלב והייתי על סף-דמעות. היא הייתה נערה קצת לא בסדר, קצת פסיכית, אבל אהבתי אותה. היא אהבה את גייב באמת, למרות האדם האכזרי שהוא, וניסתה לתת לו צ'אנס נוסף, להבין למה הוא כמו שהוא, וזה הוביל אותה למוות. מבאס.
הסוף הותיר אותי ריקה ומחכה להמשך נוסף...

*זהירות, ספויילרים.

הספר מעולה. אני שמחה על כל קטע שהיה בספר: הקטעים המצחיקים, מעוררי התקווה, העצובים והמדכאים. לכל דבר שנכתב בספר הייתה מטרה ומשמעות משלו.

קטניס הפכה לדמות מדוכאת ו"מבולבלת נפשית" מכמה סיבות הגיוניות לחלוטין: היא ראתה המון אנשים נרצחים, רצחה בעצמה. אל תשכחו את העלילות בספר השני, דברים כאלה באמת משאירים צלקת לכל החיים.
מחוז שתים-עשרה נשרף כליל. לפי דעתי, אף אדם לא מסוגל להיות אמיץ והוא עצמו אחרי שהבית שלו והאנשים שהוא הכיר נשרפו. מתו. וגם, פיטה שבוי בקפיטול. קטניס הייתה בטוחה שמענים אותו בגללה.
אני אישית מבינה למה היא הייתה כל כך מדוכאת ומדורדרת נפשית. הטראומה שלה הפכה אותה לדמות ריאליסטית וכואבת שקל להתחבר אליה ולהבין אותה.

עוד דבר שאני רוצה לכתוב עליו הוא המוות של פרים. זה היה קטע קשה. הוא לא תואר כל כך, ויש כל כך הרבה סיבות לזה. למשל, בעיניה של קטניס, מותה של פרים היה כל כך קשה שהיא פשוט הדחיקה את זה מזכרונה (הספר הוא מנק' המבט של קטניס, אז אנחנו הקוראים לא זוכים לפירוט מלא של מותה). וחוץ מזה, מותה של פרים היא סמלי; סדרת הספרים התחילה בכך שקטניס התנדבה למשחקי-הרעב בשביל להציל את חייה של פרים.

בסך הכול זה ספר ממש טוב. קולינס שברה את הלב שלי, אבל אני שמחה שהיא עשתה את זה.

אני חושבת שלאחר כל מה שקרה לאוור בספר הזה, היא השתנתה לטובה. במשך שני ספרים וחצי היא שפטה אנשים בצורה גרועה. בתמונה האחרונה שלה עם רומן, רואים שהשיפוט שלה השתנה, איך שהיא הצליחה לגעת בלבו של רומן ריגש אותי. אני מחכה לספר החמישי בשביל לראות ולהכיר את אוור החדשה.
אני מביאה לספר 4 כוכבים מתוך 5, כי בכל זאת היו כמה דברים שלא אהבתי לגביו. אם לא השינוי של אוור, הלקח של הספר הזה, הייתי מביאה לספר 2 כוכבים מקסימום.

הספר מקסים ומומלץ לכל חובבי הפנטזיות למיניהם. סיפור אהבה נהדר. הספר מצחיק, מעניין ולא יכולתי להפסיק לקרוא אותו - אבל כשמגיע הקטע שבו מגלים מי היא קארו באמת הרגשתי קצת אכזבה. הייתי מעדיפה שקארו הייתה מישהי אחרת שפתחה לעקיבא את הלב.

~~ התראת ספויילרים ~~

הספר ... וואו! כשסיימתי לקרוא אותו לא חשבתי שאוכל לקרוא עוד ספרים אחריו. קסנדרה קלייר? גאון - את - גאון. גאון מרושע, אבל עדיין גאון.
התאהבתי באליקאנטה (זאת רק אני או שבאמת כיף לומר אליקאנטה?) ובג'ייס עוד יותר. המכתב שלו היה מרגש מאוד. היה מרגש לראות איך ג'וסלין חוזרת!
ו... אהבתי את הקטע שהם מגלים את המלאך במרתף של ולנטיין! זה היה רגע מכשף, מעניין... רוב הסודות מתגלים... וואו.
וסבסטיאן... מההתחלה לא אהבתי אותו. לא מגיעה לו להיות בכריכה - סיימון היה צריך להיות שם.
ובגללו ג'ייס חשב שהוא שד.
Sebastian is dead to me
אחד הספרים הטובים שקראתי. מושלם.

הספר באמת מושלם. הדמויות, הטובות, הרעות, המעצבנות - כולן מדהימות, ויוצרות עלילה מרתקת. התאהבתי בספר ובאיתן. סיפור אהבה מקסים, שבה את לבי.
מחכה לסרט .

אני באמת אוהבת את הספר הזה. הוא מרתק, מעניין מהמון בחינות, ואפשר להתחבר אליו בקלות(מי שאוהב את הז'אנר). ועם זאת, יש בו כמה דברים שגורמים לי להסתייג ממנו, כמו העובדה שאוור [ספויילר!] מתה לא מעט פעמים בגלל דיימן, ועכשיו הם "תאומי נפש". נוו באמת!! הספר טוב, כתוב בצורה קלילה, כיפי לקריאה. אבל... מה באמת האקשן כאן? ודיימן די טיפש. הוא מסכן את חייה של אוור שוב ושוב ושוב. ואחר כך מביא לה למות עוד פעם לבד, רק כי היא לא הודתה מוקדם יותר שהיא אוהבת אותו.
בסה"כ ספר יפה. הוא היה יכול להיות יפה יותר אם דיימן לא היה מנסה להכניס אותה למיטה כל רגע ומה שהזכרתי למעלה. D;
מומלץ לקריאה (: