ביקורת ספרותית על הסוף - התרסה וחורבן בגרמניה של היטלר 1945-1944 מאת איאן קרשו
ספר מעולה

---

ספר היסטורי כתוב לעיתים בצורה עיתונאית על שנתו האחרונה של הרייך השלישי.
הכתיבה מצויינת.
ההתיחסות לנושא עברה אצלי מספר גילגולים:
בתחילה נרתעתי קצת, למי איכפת איך הנאצים חטפו?
עם קריאת מספר מאמרים גברה סקרנותי, והתחלתי לקרוא.
הספר מרתק, אבל, כבמעשה קסם , חזרתי בסוף הקריאה לאותם תובנות שהיו לי על העם הגרמני, גרמניה ובמיוחד זו הנאצית וחוסר האיכפתיות שלי על חורבנה.
התחלת הסיפור ההיסטורי היא בניסיון ההתנקשות בהיטלר במצודתו באוברזלצבורג.
ברגע זה ההנהגה הנאצית נחלקת למשתפים נאציים אמיתיים שחלק מהם אף " עשה חייל" והתקדם כתוצאה מכך. חלק מעמיד פנים כי אין לו ברירה אחרת ואחרים שהמשיכו להתנגד.
חלקם מצא עצמו תלוי על אנקולי קצבים או סתם נורה.
הספר ממשיך במיתקפה הרוסית לשלביה בצד אחד ובנות הברית מצד שני.
הרוסים לא היו נחמדים במיוחד לגרמנים ובמיוחד לגרמניות באזורי הכיבוש.
בנות הברית עברו להפצצות שטיח, על ערים וכפרים בגרמניה. ומתברר כי היתה להם אפקטיביות מדהימה.נהרס חלק ממשי מיכולת הייצור ובמיוחד ההתחמשות של הנאצים.יותר מזה הפצצות אלו גרמו לגל פליטים ודמורליזציה.
בסך הכל, שרשרת הפיקוד הנאצית היתה נאמנה להיטלר עד סופם המר.ולכל אחד מהם היו סיבות משלו.
המכנה המשותף לכל החלאות היה צו הציות והסדר הטבוע בעם הגרמני.
הספר כאמור כתוב טוב, יש אלמנטים מצויינים על החיים בגרמניה באותה תקופה.
לא מצאה חן בעיני הנימה על המיסכנות הגרמנית בסוף הרייך השלישי. זה לא דיבר אלי,ולא הרגשתי הזדהות עם דרזדן או פרנקפורט שהובערו.
כמה שאלות ומחשבות עלו בי במשך הקריאה.
בעיני, הסוף של הרייך השלישי הוא במיבצע ברברוסה( הפלישה של הנאצים לרוסיה).הרהב במיבצע זה זרע את החורבן של המדינה ההיטלראית.
מסקנות אחרות:
- גבול הציות קשור כנראה לאופיו של העם.אם נוסיף לזה הפחדות וניגון על שורשים של שינאה, מתקבל אמצעי שליטה מצויין בעם הגרמני.
האם העם הזה השתנה? איני בטוח. טלו למשל את המשבר הפיננסי האירופאי וההתרוקנות של הקופה הגרמנית , במיוחד קופות הפנסיה שלהם,מול השקט היחסי שבו העם מקבל את זה.
-מסקנה שניה וחשובה . גם אם מנהיג מטורף מצליח בתחילת דרכו, יש לעצור אותו, כי לאחר מכן קשה יהיה.
-התובנה השלישית מתייחסת לעוזרים של היטלר. גם כאשר מתבררת תמונה של התחלת תבוסה, התחרות בין העוזרים (הימלר, היידריך, בורמן גרינג וגבלס), לחטוף יותר סמכויות ושליטה על חשבון חברים שלהם קיימת.
כנראה כי תאוות שילטון היא יצר פרימיטיבי( בסיסי), ששיך להתפתחות הקמאית שלנו כבני אנוש.
אל תבקשו ממני דוגמאות , יש הרבה ואפילו מהארץ, והן עלולות להרגיז .
אנחנו רוצים לעסוק בנאצים שכמוהם אין להם מקבילה בהיסטוריה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על הסוף - התרסה וחורבן בגרמניה של היטלר 1945-1944