בדרך כלל אני לא נוהגת להציץ קדימה בספרים שאני קוראת. לא בסוף, ולא באמצע, ולא בשום דף שטרם קראתי. הפעם, לצורך שעשועון אינטרנטי כלשהו חרגתי ממנהגי והצצתי קדימה לעמוד 100. שם מצאתי את המשפט "ומחר המשפט מתחיל". לא מפליא כשמדובר במותחן משפטי. כן מתמיה כשמדובר בספר דק גזרה המסתיים בעמוד 148.
אבל נתתי קרדיט בכל זאת, חזרתי למקום שבו הייתי קודם, זה שבניגוד למנהגי לקפל פינות בספרים, סומן הפעם בסימניה, מתוך מתן כבוד להיותי הראשונה הלוקחת את הספר מהספריה. זה תמיד לא נעים להיות הראשונה שתסמן משולש חמורי באחד מעמודיו של ספר חדש לחלוטין. והמשכתי לקרוא.
כמו שחשדתי, עד המשפט לא קורים הרבה דברים מעניינים. הסנגור מתלבט ומתחבט בדילמה שלו - האם להיות סנגור של הרוצח, אף על פי שהנרצח היה מוכר לו היטב ואהוד עליו מאוד. מצד שני - האם לנטוש קריירה מזהירה כבר בתחילתה, כי בכל יום ויום עתידים ליפול עליו תיקים המנוגדים לדעותיו, לסנטימנטים שלו, לאמונותיו, או משהו אחר. דילמה, נכון, אבל לא כזאת המדירה שינה מעיני שלי.
כמו כן הסנגור פועל בענייני המשפט, אבל כאן המספר נוקט מסך של מיסתורין, כביכול למשוך את הקורא המתוח לתוך המשפט עצמו. לא עובד. כתיבה רזה, מפוהקת משהו, משועממת, בלי הרבה אקשן עלילתי. סתם. ולא שזה משתפר במשפט. יש תגלית כלשהי, והיא אולי מחרידה ומפתיעה עבור הקורא הגרמני המצוי. הקורא הישראלי ינחש אותה מראש. וזה אפילו לא ספוילר. איזו סיבה יכולה להיות לזקן איטלקי להרוג זקן גרמני? תסביכי החוק הגרמני ומשוגותיו גם הם לא מאוד מעניינים, והמזל הוא שזה ספר דקיק, כך שאפשר לסיים לקרוא אותו מהר, ולעבור למותחנים משפטיים אמיתיים. או לאפלפלד.

















