ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שישי, 23 בנובמבר, 2012
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
אנשים עדיין מדברים איתי על מיץ פטל, או זוועות אחרות, כעל ספרים שהם זוכרים בחיבה מילדותם.
אצל אמא ואבא שלי, ייבדלו לחיים ארוכים, לא היה מיץ פטל, ברוך השם. לא אמיתי, ולא ספרותי. אצלם היה את "שירים שענת אוהבת במיוחד", את "אגדות מארץ סין", "עליסה בארץ הפלאות", "פינוקיו", ובעיקר את "והילד הזה הוא אני".
כי הילד הזה היה ממש אני! ממש! לא חלק ממנו, לא איזה מקרה שהיה דומה איכשהו למקרה שקרה לי. הילד הזה היה ממש אני, והוא גם כל אחד מהילדים שלי, בדיוק כמו שהאבא של הילד מהספר, זה שנרדם במשחק כדורסל של הילד ומפספס בדיוק את הסל או הגול שהילד "תוקע", האבא הזה הוא אני. אני ממש.
נשגב מבינתי, גם היום, איך הצליח יהודה אטלס, אדם מבוגר לכל הדעות, לקלוע באופן מדוייק כל כך לנימי נפשו של ילד, של כל ילד שהוא. זה שמכריחים אותו לאכול עוד קציצה אחרי שהוא כל כך מתאמץ שהראשונה תיפול על הרצפה במקרה, זה שממשש את התיק של הדודה בתקווה למצוא שם סוכריה ומוצא שם במקומה חפיסת סיגריות, זה שמנסה להרשים את הוריו ולרצות אותם, זה שפוחד מחושך, או משתעמם ובועט בפחית חלודה באמצע הכביש, או מחפש ממה לצחוק ואילו שאלות תמימות לשאול.
את כל זה אטלס עושה בלי כל מאמץ, בלי לנסות למצוא חן או להתחנחן, בלי מוסרי-השכל מהתחת ובלי מטענים חינוכיים נסתרים. הבדיחות הקטנות שרק מבוגרים מבינים וילדים משתעשעים מהן כי הם רואים שהמבוגרים מחייכים, זה משהו שכל כך קשה לעשות. ואין פה אפילו שיר או סיפור או אפילו משפט אחד שהם דביליים או פאתטיים, אלא רק גאונות, גאונות צרופה.
בגלל זה, את כל הספרים ההם יש לי עד היום, כשעל כריכתם הפנימית עדיין כתוב בכתב יד ילדותי, "שייך לאלון אלפרט, כיתה א-1". כשאני קורא את הספר הזה לילדים שלי (לפני עשרה ימים נוסף עוד אחד, מתוק ומיוחד. עכשיו יש לי ארבעה שכל אחד מהם הוא אני), כמעט תמיד מבצבצת לי דמעה קטנה בזווית העין, כי אני חוזר בבת אחת, כמו בסצנה המופתית ההיא מ"רטטוי", אל ילדותי. אל אמא שלי, שמביאה לי למיטה צלוחית נירוסטה אליפטית עם אגס ותפוח חצויים באהבה, בזמן שאני, עם פיג'מת הפלנל הירוקה שלי, מחזיק וקורא ספר ביד אחת לאור מנורת הלילה, ומתענג בכף הרגל היחפה שלי על חומה של ארובת תנור הנפט שטיפסה במעלה הקיר שליד מיטתי עד שנעלמה במעבה התקרה.
****
38 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
(לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
בדיליי אופנתי של שנה וחצי - כתבת ביקורת קסומה לספר אלמותי שנפלא לגדול איתו...
ובאיחור של שנה וחצי - ברכות לכם ולזאטוט שהצטרף אליכם..
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
והוא גם על-זמני.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 11 שנים ו-4 חודשים)
הי, גם אני קיבלתי אותו בכיתה א'!!!
|
|
|
נתי ק.
(לפני 12 שנים ו-8 חודשים)
גם ההצגה על פי הספר נחמדה מאוד
בת השש וחצי שלי שמאוד אוהבת את הספר נהנתה מאוד.
אגב, כל פעם שאני חוטאת באיזה "אהם" או "יופי, יופי" סתום על איזה סיפור שלה היא מצטטת לי מהספר עם תיקון לנקבה: "יופי יופי את לי משיבה ואת בכלל לא מקשיבה" |
|
|
Sinbad the Sailor
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת יפה, אהבתי!
איזה זיכרון כייפי העלאת לי מהאוב, יש לאחי הצעיר עותק מוקדש וחתום על ידי יהודה אטלס, עד היום אנחנו צוחקים שהספר הזה מתאר אותו במדוייק :)
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
נרגעתי, תודה.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
תודה אנקה
למרות שאני גם אבא ווירטואלי עם כל השעות שאני באייפון :-/. ואפרתי, אני יותר זקן
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
אלון, אתה צודק, אבל למה אתה חייב להזכיר
לי שאתה יותר צעיר, למה... אני מיד מוחקת את גילי. שיחשבו שאני בת 38.
|
|
|
אנקה
(לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
לאלון, חבר וירטואלי יקר, מזל טוב וברכות להולדת הנסיך החדש לבית אלפרט.
בין עם סיפורים כאלו או אחרים או דימיון פורה כזה או אחר בלי ספק שיש לרך הנולד אבא יוצא מן הכלל.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
אני חושש שהיום יותר מבעבר, הדמיון קצת מסורס
יש שפע כל כך גדול של דימויים, בטלוויזיה וקולנוע ומשחקים, שהמוח מוצף כך שקשה כבר לדמיין דברים חדשים. אנחנו (אולי אני פחות, כי בכל זאת אני צעיר יותר) צימחנו את הדמיון דווקא מתוך החוסר היחסי בדימויים. כי האוכל של הדמיון הוא החוסר, בדברים שהוא צריך להשלים, במלחמה שלו עם הזיכרון. כי אם ילד צריך לדמיין איך נראית מפלצת, היום הוא ראה 700 מפלצות לפני גיל חמש, אז יש לו בנק של וויז'ואל. אז היה פחות.
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת מקסימה ומזל טוב
לעולל החדש ולהוריו. וכאן מתחשק לי לשאול משהו למרות שזה לא המקום: מישהו יודע למה אנחנו כילדים טסנו על כנפי הדימיון לכל העולם והילדים של היום צריכים פנטזיה בלי סוף? האם זה מפני שהעולם נעשה קטן ולכן מסעות לארצות רחוקות לא מרתקות יותר? אתמהני... (עוד מילה ז"ל).
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
כיף לכם
גם חמישה ילדים וגם ציטוטים מהמקומות הנכונים. מקווה שגם מסיינפלד
|
|
|
מירב
(לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
נפלא כתמיד
אצלנו בבית חמישה ילדים וכולנו מצטטים מהספר הזה קטעים כשמתאים. ומזל טוב! :)
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
תודה, שין
|
|
|
שין שין
(לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
אלון, המון מזל טוב!
שיהיה רק טוב.
נב והבקורת מקסימה, כרגיל. |
|
|
חני
(לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
טוב
זהו מעכשיו אני מפנימה ורצה לקנות קופסאת כי ברור שיהיה משבר נוסף.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
לא כל הנבואות, לשמחתי.
אני עדיין עם קופסאות השימורים. וברגע שיצאה השמועה שהם במודיעין, הטלתי עוצר יציאות על כל בני הבית
|
|
|
חני
(לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
אלון
שיהיה רק במזל..כןלנו צחקנו על הקופסאות שימורים ומתברר שצדקת באמת הייתה מלחמה ובאמת תפסו אותם אצלנו בקניון כל הנבואות התגשמו לצערי..
|
|
|
חני
(לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
בית ספר
"רעים" לפני שבוע שוב ביקשו שכל אחד יביא מהבית את כל החומר שנמצא על "הילד הזה הוא אני" יש גבול לכל תעלול
|
|
|
חמדת
(לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
אהבתי ,ומזל טוב,כן ירבו .
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
בוקר טוב עולם
יש ברבורים באגם
|
|
|
עולם
(לפני 12 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת נהדרת.
והרבה מזל טוב!
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-11 חודשים)
אין לשכנע ילדים שמשהו טוב להם
זה פשוט לא עובד, ספר מופת או קינואה. בסוף הם אוהבים את הדבון לא לא וסוכריות על מקל
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-11 חודשים)
מזל טוב!
ארבעה גדול עלי לגמרי...
לצערי הגדולה שלי לא אוהבת את הספר הזה. ניסיתי לשכנע ולא הלך לי. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-11 חודשים)
תודה, טוביה ויעל
ילדים זה שמחה :-)
|
|
|
tuvia
(לפני 12 שנים ו-11 חודשים)
מזל טוב אלון , כן ירבו ילדך
בקורת יפה ופיוטית, אהבתי
. |
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-11 חודשים)
כל כך מדוייק! נהדר!
ועוד יותר נהדר זה תינוק דנדש.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-11 חודשים)
איזה בית ספר זה, דולמוש?
ויעל, אין לנו כוח :-)
|
|
|
יעל
(לפני 12 שנים ו-11 חודשים)
מיץ פטל שולט!!!!
מזל טוב על הרביעי אלון! מאיפה יש לכם כוח?..
|
|
|
חני
(לפני 12 שנים ו-11 חודשים)
שונאת
את מיץ פטל אף פעם לא התחברנו וגם לא התנשקנו,במקרה או בטעות הספר של אטלס הוא ספר הדגל של הבית ספר יסודי שבנותי לומדות בו,כבר לעסו ואכלו ונסחו ורמזו וחרזו....את הספר מכל הצדדים אבל אף אחד לא כתב ביקורת יפה ונוגעת כזו על אותו ספר מדובר.
|
|
|
חלבי
(לפני 12 שנים ו-11 חודשים)
אני לא אוהב בקורות קרות ומכונסות במעטפה הקדרות
ומהבקורת הקצרה שלך אני חש חום ילדות וגעגוע ליקרים באנשים
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-11 חודשים)
יעל, תודה. מיץ פטל הוא אידיוטי בעיניי, ומאוייר רע (שזה בלתי נסלח) אבל הוא לא הכי גרוע
אגדות מארץ סין, לעומת זאת, הוא פנינה אמיתית, גם של תרגום ועברית, וגם של איורים שאיתם אפשר לשוט שעות במרחבי הדמיון.
ונעמה - אכן מתפוז יוצא קוועץ'. אבל יש דברים יותר חשובים ללמוד מהספר הזה. למשל: "כשאני מספר לך משהו / ואתה כל הזמן רק /"יופי יופי משיב, / אני יודע /שאתה בכלל לא מקשיב." הילדים, יימח שמם, שמים לב להכול :-) |
|
|
נעמה 38
(לפני 12 שנים ו-11 חודשים)
החזרת אותי לרגע לילדות.תודה
בזכות הספר למדתי שמתפוז יוצא קבעץ
|
|
|
יעל 93'
(לפני 12 שנים ו-11 חודשים)
מזל טוב!
הלוואי והבריאות ורגעי התום והנחת יהיו מנת חלקו וחלקכם. בעוונותיי לא קראתי מעודי את "והילד הזה הוא אני" (בעקבות המלצתך החמה אחפשו בהזדמנות) למרות שאת כל שאר הספרים המוגדרים בעייניך כאיכותיים (וגם אלו שפחות, כגון מיץ פטל, אלא שעל טעם ועל ריח...) קראתי גם קראתי, ואהבתי עד-מאוד. חלקם מלווים אותי עד היום. איזה יופי שציינת את האגדות מארץ סין! אחד מספרי הילדות הכי משמעותיים ומשפיעים, בעותק בלה אך יקר מאין כמוהו. אין בו כל דופי - השפה נפלאה, האיורים המפעימים, הדמיון הרב והדמויות... קסם צרוף. מעניין שהוא כמעט ולא מוזכר במחוזותינו.
|
38 הקוראים שאהבו את הביקורת
