הכוזרי מזכיר לי במובן מסויים את הספר "אוטופיה" (שכתבתי עליו ביקורת די נרחבת) רק שבכוזרי אין בסיס אמיתי לדברים, כשבאוטופיה מנגד יש לא מעט היגיון. רבי יהודה הלוי מציב לעצמו מטרה לגבש בחיבור אחד את יסודות האמונה היהודית. אקדים ואומר כבר מהתחלה- זהו ענין כמעט טרגי שזהו הספר שמייצג את אמונת הציבור הדתי הישראלי בימינו אלה. כשמנגד, מורה נבוכים של הרמב"ם מעט נדחק לעומתו, ואותו גם היה אפשר להוציא בתרגום מעט יותר סביר מהקיים כעת, אך יש לו כמה וכמה ספרי פרשנות איכותיים שעוזרים לבאר את הספר.
רבי יהודה הלוי מציג לפני הקורא את האמונה היהודית כאמונה "מושלמת" ללא רבב, כאשר הבסיס לכל זה הוא הנחות מסויימות שלפניהן אין יותר משלוש נקודות שגורמות לתהייה. הקורא את הספר לא יבין מה יש לפני השלוש נקודות, למה ההנחות שהמחבר מניח הן כל-כך ברורות מאליהן. אביא כמה דוגמאות:
בתחילת המאמר הראשון, החבר (היהודי שמסביר למלך הכוזרי את האמונה היהודית וטיבה) מצליח לשכנע את מלך הכוזרי שהאדם הראשון היה אדם דגול, מפני שנברא ע"י אלוהים והוא הוריש את גדולתו לדורות. איך הוא מתמודד עם העובדה שקין בנו של אדם רצח את הבל אחיו, עובדה המפקפקת את הטענה? שהרי לאחר מכן שת (בנם השלישי של אדם וחוה) נולד כדי להמשיך את דרכו של אדם. ומה בנוגע לתרח או אפילו שאול (שחי בתקופה מאוחרת יותר)? "לא דבק בהם הענין האלוהי". מוכרחים להודות שזהו טיעון פילוסופי די קלוש על טיבו של העם היהודי, כי אפילו הוא עצמו (המחבר) מראה, שבכל עם קיימים האנשים הדגולים יותר והדגולים פחות.
הכוזרי שואל: "אבל מה מאותה גדולה נשאר בשעת אותו חטא"? (הכוונה היא לחטא העגל)
והחבר עונה: הם לא חטאו בכפירה ויציאה מעבודת האל, הם עברו רק על הלכה אחת, והיא עבודת התמונות. אבל (את זה אני אומר) עבודת התמונות היא בסה"כ שם אחר לעבודת אלילים, ואכן חטא העגל היה כישלון מוחלט מכיוון שהיה בהמשך ישיר למעמד הר סיני, והמחבר בכל זאת מבקש ללבן את פני הדברים, בטיעונים שאין בהם הרבה. בין השאר זה מתבטא בפירוש בני ישראל באלגוריות שאין בהן מאומה, "לב כל האיברים" וכיוצ"ב. אלו בסך הכל תיאורים קוסמיים בשביל לזכות את האדם באמונה "טהורה" כביכול. המנהג לתיאורים כאלה מוטמע מאוד גם בנצרות (כמה סיפורים מופלאים על ישו שמעתם בחיים שלכם?).
במאמר החמישי והאחרון מדובר ב"היקש ההגיוני" שמלך הכוזרי מבקש מהחבר לדרוש. כאן גם, הקורא נתקל באותן 'שלוש נקודות'. מדוע עצמים נראים איך שהם נראים? מדוע כל עצם נפרד מחברו? מדוע כל עצם נראה שונה מחברו? איך זה ששני עצמים מתחברים? "לא על ידי המקרים החלים בהם, הביא את הפילוסופים אל האמונה במציאות שכל פועל אלוהי שהוא נותן את הצורות האלה". הכל עושה האל. ולמרות שהספר שכתוב בשפה יפה ומזוקקת, הוא עדיין מזכיר לי את הטיעונים שאני שומע היום, קרי: לכל דבר חייב להיות יוצר וכו'.
קורא יקר, היזהר בל תלבן את דברי. אכן כן טמון פה עניין פילוסופי עמוק יותר בהרבה ממה שאני מציג, אך זהו עצם העניין. היהודי לא יימצא תשובות מספקות בספר הזה. לכן ציינתי בתחילת הביקורת, ובזה גם אסיים, שזה כמעט טרגי שעל רוח הספר הזה, מושתתת רוחו של הציבור הדתי, כשיש כל-כך הרבה אוצרות דגולים מהספר הזה בתוך תוכו של ארון הספרים היהודי הקלאסי. ראה ערך הרמב"ם והרב קוק וחלק מרבני התלמוד שדגלו בסמכות של ההיגיון והרוציונליזם.

הספר מעולה מבחינת ההסבירים שבו....
וגם מעולה מבחינת השפה החזקה....
אבל מבחינת התוצאה שהגיע אליה מלך הכוזרים קצת נראה לי שחסרת משהו...
אולי יום אחד אדע איך להסביר זאת..אבל עכשיו לא יעלה בידיי...

בתור ספר יסוד לפילוסופיה יהודית זהו ספר חובה ולדעתי גם אינו קשה במיוחד כאשר מתרגלים לשפה. צריך לזכור שר' יהודה הלוי חי לפני כ900 שנה והעברית שלו שונה קצת מימינו אבל זו עדיין אותה עברית. הרעיונות המובאים בספר הם בעלי משמעות פנימית עמוקה, חורגים משכלתנות גרידא ומדברים אל כל מי שלב יהודי פועם בקרבו. מסוג הספרים שכל קריאה חוזרת בהם מעלה את עומק ההבנה של הקורא.באמת שווה מאוד.

לא נראה לי ששייך כל כך לכתוב ביקורת על ספר שעיקרו נועד להציג את הפילוסופיה היהודית (או אחת מהן), ולא נועד להיות ספר קריאה מהנה. אבל מה שכן אפשר לומר עליו הוא שהוא אחד מספרי היסוד של היהודים מכל החוגים, וככזה ממולץ מאוד לקרוא ולדעת אותו.

זה ספר עמוק במיוחד, ולכן צריך לקרוא אותו כמה פעמים, ובכל פעם בריכוז מחודש. הסגנון הארכאי - גם בתרגום החדש של אבן שמואל - לא מקל בכלל על ההבנה. למרות הכול, מדובר בספר מצוין על יסודות האמונה היהודית.