ביקורת זו נכתבת בטרם שקעו הדי העלילה ובטרם יבשו הדמעות. במציאות שעולה על כל דמיון מובא לפנינו סיפורו של מרטין גריי, כפי שנולד מחדש בורשה ב-1939 עם פלישת גרמניה לפולין והוא בן 0 או כבן 15.
הספר מכיל חמישה חלקים, הגדולים בהם הם הלשרוד והנקמה. בחלק הראשון מרטין הוא נער שאביו יוצא אל שדה הקרב ומשפחתו נותרת בלי אב להגנה מפני הפולש הגרמני. האב מצליח לשוב כפרטיזן, אך הבן הוא זה הדואג למעשה למשפחה. מרטין גדל למעשה כמבריח, המצליח להכניס לתוך גטו ורשה מזון ובכסף שהוא עושה כמבריח הוא גם תורם ככל יכולתו, בעיקר ליאנוש קורצ'אק ולבית היתומים שלו. מרטין הוא בולדוזר בלתי נלאה, אינו נח לרגע, יוצר חבורות שתסייענה לו במעשה ההברחה ומפעיל אנשים בכל תחום אפשרי וזאת כנער. כל זה לא מסייע לו ובסופו של דבר הוא מובל לטרבלינקה עם כל בני משפחתו, כולל אביו. משפחתו נספית והוא ממשיך בדרכו הבלתי נלאית ומצליח לברוח ממחנה ההשמדה עד שהוא חובר לפרטיזנים ולצבא האדום, שם מתחיל פרק הנקמה בחייו. בין לבין מצליח גריי לחדור לכפרים יהודיים ולנסות להסביר להם שגורלם נחרץ, למרות שבינתיים הם תחת שטח וחסות גרמנית ולכאורה מניחים להם. הם אינם מקשיבים לו וגורלם אכן נחרץ.
אלא שפרק הנקמה הוא דווקא הפרק שבו מרטין, בולדוזר אנושי בלתי נלאה, אינו עושה הרבה, בהיותו נתון לתכתיבים של חייל וקצין. יום אחד הוא עושה מעשה ועובר לחלק האמריקאי בברלין.
בברלין מצליח מרטין לשכנע את נותני הויזות כי אין מתאים ממנו להגיע לארה"ב, להיפגש עם סבתו, נצר אחרון למשפחתו. הוא אכן משיג את הויזה המיוחלת.
מכל הזוועות שעברו על מרטין עד כה, הפגישה עם סבתו בארה"ב פורצת את כל הסכרים והדמעות פורצות בשטף ולא חדלות. דמעות חדשות עולות ונקבצות עם כתיבת מילים אלה.
מכאן מתחילה סערת נפש להתחולל במוחו של מרטין, כשהוא חי בימים בשם כל בני ביתו, ובלילות הוא חי מחדש את סיוטי העבר שלו כשהוא בסה"כ בן 21.
בארה"ב מרטין מצליח להתעשר, לחיות זמן מה באושר תחת כנפי סבתו, עד שזו מתה, ומצליח למצוא לו את דינה לאישה אידיאלית ולחזור לגור בבית מבודד בטאנרון שבדרום צרפת, באושר שכנראה אין קץ לו. למרטין נולדו שתי בנות ושני בנים וסיום הסיפור, למרות הכל, נורא, נורא, נורא.
מרטין גריי מספר את סיפורו בעקבות מה שעבר עליו בגטו ורשה, טרבלינקה, ברלין, ניו-יורק והסיום הנורא בטאנרון. אין מנוחה בחייו של אותו אדם מופלא, שיום לא נח בחייו. הסיפור קריא מאוד ואין להניחו מהיד. הלב מאיץ דופקו, שק הדמעות מתמלא ובסיום כבר ממש קשה לנשום. אם זה לא סיפור אמיתי, ניתן היה לחשוב שמישהו חמד לצון והגזים מעט בזוועות. דווקא משום שזה סיפור אמיתי, הפלצות גדולה שבעתיים.
ספר מדהים, מרשים, חזק, מרתק, מפעים, קשה לעיכול. ספר על גבורה, על כוח חיות בלתי נלאה, על אהבת החיים והאדם, על חברות אמת ועל מה ששוכחים לפעמים מה באמת הכי חשוב חיים: המשפחה והאהובים.