ספר מצויין! עלילה ודמויות נוגעות ללב.
סיפור המסופר בגוף ראשון על ידי נכדתה של הדמות הראשית,
ובכך הופך את העלילה למרגשת יותר.
סיפורה של אישה מיוחדת שנולדה וגדלה בסרדיניה,
בעלת נפש מיוחדת וכשרון כתיבה שהסביבה הקרובה לא הבינה.
יש לה את כל התכונות הנדרשות למישהי כדי להיות גאה בעצמה
ומאושרת: יופי, חוכמה, רגישות טוב לב, כשרון,
היא למעשה הציר המרכזי שכל המשפחה נע סביבו,
אבל היא היחידה שאינה מודעת לכך.
כל חייה היא מחפשת את האהבה האבסולוטית המושלמת
ושוגה בחלומותיה ולא שמה לב שהיא מתחת לאפה.
מומלץ ברוך ורגשנות לכל הנשמות הרגישות ,
הנוהגות לבכות בקריאה.כמוני.

סיפור על אהבה ושיגעון. או האם השיגעון הוא רק מעטפת למשהוא עמוק יותר בפנים? ספר קצר ומקסים ולמרות קוצרו ( יש מילה כזו?) יש בו גם סיפור המתגולל ע"פ 3 דורות, גם אהבה וגם טוויסט בסוף. כדאי.

ספר קטן ומקסים. סיפור קולח על המציאות של דרום אירופה - השמרנות הכפרית של סיציליה (שיכולה הייתה להיות גם מלטה או כרתים או קורסיקה). הנופים הדומים לאלו שלנו, הים הגדול שנמצא שם תמיד והצפון ((אירופה) התעשייתי, הקר והאפור שאינו מוכן לקבל את האחר, הדרומי והשונה.יופי של ספר קטן.

ספר שעשה לי טוב על הלב. הכתיבה זורמת ואהבה זורמת בעורקיי הכותבת ומדביקה את כל מי שבא במגע עמה :)
קראתי את כל הספר באותו יום.

נובלה זו תדבר במיוחד אל אלה הרגילים לספריו של ארי דה לוקה. מי שאוהב ספרים אלה יחוש מיד כי נכנס לנעל בית ישנה ונוחה. מי שלא רגיל, כמוני, ירצה לדחות את הספר כמעט על הסף. לא דחיתי, משום מה, ואני לא מצטער.
במה הספר עוסק? הוא עוסק בסבתא אחת, שם אין לה כמו שאין לאיש בנובלה הדקיקה הזו, שיש לה אבנים בכליות, מה שכנראה מונע ממנה להרות. היא נכנסת להיריון רק לאחר שהיא מבקרת במרחצאות הרחק מביתה, אלה האמורים לרפא אותה, והיא אכן יולדת בן לאחר 9 חודשים. האב אינו זה איתו היא מתחתנת.
אמנם נודעים לנו פרטים נוספים ב"עלילה" ועל בנה, פסנתרן בינלאומי ידוע, אבל אין לספר עלילה של ממש, לא כיוון ברור בזמן ולא התפתחויות מרעישות במיוחד לקורא. מה יש בכל זאת? למי שיקרא את הספר במקום שקט, בטמפרטורה נוחה ואפילו בחופשה נינוחה, מובטח לו כי ימצא ספר קטן ומענג, כזה הצבוע בנגיעות אקוורליות קסומות על החיים, הטבע, העיר, האהבה והזוגיות. אפילו קטע סקס יפה ולא מצונזר.

ביו לי ציפיות יותר גדולות מהספר... אמנם מדובר על 3 דורות אבל למעט הסוף לא הצלחתי למצוא בו שום דבר שהפיל אותי מהכיסא...

את הספר מחלת האבנים חוויתי כסיפור בעל רבדים עמוקים יותר מן הגלוי במבט ראשון. אחרי שסיימתי את הקריאה בו, הבנתי שבעצם זהו סיפור על כמיהה עזה לאהבה רומנטית, מושלמת, כזו שחולמים עליה, טוטלית, כזו שראינו בקולנוע, כזו ששרים עליה בשירי האהבה היפים ביותר אבל אינה מושגת ברובד המציאותי של החיים. האנשים שלמדו מניסיון חייהם, להדחיק או להסתיר את המאוויים העמוקים האלה לאהבה אידאלית, דוחים ומשמיצים את הבודדים שמיצגת הסבתא ברומן, שהם תמימים ו/או לא מסוגלים להסתיר את רצונם האמיתי, את תשוקתם העמוקה ביותר לאהבה מושלמת אלה נתפשים כמשוגעים ומופקרים, שיש להרחיקם מהחברה. שם הספר מכיל שתי מילים מחלה ואבנים. המחלה היא בכליות מקום משכנו של המוסר.וכך עלתה בי השאלה מיהו בעצם החולה? והאבנים?... כובד משקלן הטביע את סבתא התמימה הרומנטית שלא הבינה כיצד אל מול סערת נפשה מצאה בחייה רק אי-אהבה.
ואולי מפך הנפש שלה הסתיר ממנה אהבה אחרת שכן הייתה שם?
הספר, ככל שחושבים עליו, עוד תובנות עולות במחשבה.
אולי העובדה שלאיש מן הגיבורים אין שם אלא כינוי בלבד מאפשר לכל קורא לשבץ את השמות הרלווטים לנסיונו בחייו ביתר קלות.

הכמיהה לאהבה מושלמת, כזו שמופיעה והיא באמת עיורת לכל מכשול, כזו שנותנת טעם לחיים.
איך נמצא אותה? איך נשיג אותה למרות הכל?
לספר פתרונות יצירתיים.

לא משהו
סאגה משפחתית רגילה ולא מפותחת עם סגנון כתיבה מבולבל שאמנם כותבת אותו נכדה על סבתה, אבל היא כבר בחורה גדולה שעומדת להתחתן ועדיין כותבת בגוף ראשון של ילדה בת 8.
ספר קצרצר עם המון רווחים שנקרא ביום אחד ולא משאיר הרבה חומר למחשבה...