ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 15 באוקטובר, 2012
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
את "...קוואליר וקליי" קניתי לפני כמה שנים, ולאחר שסיימתי לקרוא אותו (למרות האיור המזעזע של יוסי אבולעפיה בכריכה שעושה עוול איום למהות הבסיסית של הספר), הוא זכה להיות ממתי מעט הספרים שחוזרים אל המדף לקריאה אפשרית חוזרת, ולא עושים את דרכם האחרונה לערימת המשומשים שתימכר בחזרה לבית החרושת לדבק סוסים הזה, "דני ספרים". יש לי איזה שלושים או ארבעים ספרים בכוננית שעדיין לא קראתי, וכל פעם נדחק לראש הערימה איזה נסבו חדש או משהו שהמליצו עליו בטירוף ויותר בא לי לקרוא מאשר איזה א.ב. יהושע מלפני עשר שנים. בכל מעבר ליד חנות ספרים אני מחזיק את עצמי בכח לא להיכנס ולקנות עוד איזה שניים, שלושה או ארבעה כאלה חדשים, ריחניים, טריים. איך אפשר לעמוד בזה? ואם שרדנו את חנות הספרים כי גם בשלושה במאה צריך להוציא מאה שקל, אז מגיעים לספרייה, ושם כל השפע המטמטם הזה, מאות, מאות, חלקם מדהימים, ראויים, נפלאים, ואת כולם אני רוצה לקרוא, עוד ועוד ועוד, כמו ג'אנקי מטונף של דפוס. אבל החיים קצרים מדי. אין זמן להתעכב, אין מה לעצור. כדאי לקרוא כמה שיותר, ולהמשיך הלאה. הלאה, לספר הבא, למחשבה הבאה, לתכנית הבאה. אין טעם להקליט. אי אפשר להספיק הכול. יש ילדים, עבודה, להתפרנס. קדימה, אדוני, אתה מעכב את כולם! יש מדיח כלים לרוקן, כביסה לתלות, כסף לצבור, מיסים לשלם! ובתוך כל הבלאגן הזה, איך אפשר בכלל לשקול לחזור ולקרוא שוב ספר שכבר קראת? מילא, אם זה היה ספר של מאה-מאתיים עמודים, חטיף כזה שנגמר בשתי נסיעות באוטובוס לתל אביב. אבל "קוואליר וקליי" מתפרש על שבע מאות. ושבע מאות לא פשוטים, בפונט קטן.
מצד שני, זכרתי שהוא טוב. זכרתי את הרושם שהוא עשה עליי אז, של ספר אינטיליגנטי, לא שגרתי. אפשר לומר אפילו "חשוב". לא סתם השארתי אותו על המדף.
דחקתי הצידה את אפלפלד, אנדי מקנאב וקסטל-בלום והתחלתי לקרוא.
יא אללה.
איזה ספר.
ג'ונתן ספרן פוייר, פיליפ רות, פול אוסטר, דייוויד מאמט, ג'וזף הלר, ניקול קראוס (והרלן קובן, נגיד) ויש וודאי נוספים, כולם סופרים יהודים אמריקאים חשובים ומצויינים. מייקל שייבון, כך נדמה לי, עולה על כולם. הם כולם כותבים, לפחות בחלק מהזמן, גם על יהודים, אבל המרכיב היהודי ביצירותיו של שייבון דומיננטי ביותר, ובה בעת נעדרים ממנו גם הגלותיות הארכאית המופיעה ביצירותיהם של סופרים אחרים בסוגה הזאת, וגם ההתחבטויות הפוסט מודרניסטיות המפשיטות את ההיסטוריה מן היהדות וגורמות לה להיראות כמו אוסף קלישאות פולקלוריסטיות ונוירוטיות, קלות כנוצה וחסרות ערך.
לא הרבה ספרים מרוקנים לי כך את האוויר מהריאות ומותירים אותי נפעם מהאמת והיופי שמתגלים דרכם. שייבון מלהטט בידענות בין ההיסטוריה של הקומיקס, המעשייה המופלאה של הגולם מפראג שמהדהדת גם אחר כך דרך אחד מגיבורי הספר סם קליי(מן) (Clay=חימר, החומר שממנו יצר הרב יהודה ליווא את הגולם ע"פ הסיפור), מלחמת העולם השנייה כפי שנראתה בעיני הפליטים ממנה ותושבי ארצות הברית באותה תקופה על כל הייאוש, חוסר האמון וחוסר האונים שחשו לעומת הזוועות שהתרחשו באירופה, קסם ההימלטות משלשלאות אמיתיות ומטאפוריות לאורך ההיסטוריה מימי הארי הודיני הגדול (והיהודי) וצפונה, וכל זאת בעזרת שלל דמויות עגולות, נהדרות ואמיתיות לחלוטין - חזרתי ובדקתי פעם אחר פעם בגוגל אם הדמויות האלה חיו במציאות, אם יש איזה מצב ששייבון פשוט התחקה אחרי כמה חבר'ה יהודים שציירו קומיקס ושיחזר איכשהו את קורותיהם בכישרונו הפנומנלי.
אבל הם לא. הם לא חיו במציאות. שייבון המציא הכול, ורק תפר את הסיפור הבלתי ייאמן הזה לתוך המציאות הייחודית שהתקיימה אז. מהימלטות מפראג הכבושה בארון המתים המוברח של הגולם המיתי מפראג, דרך תיאור תור הזהב של ראשית ימי הקומיקס בתחילת שנות הארבעים בניו יורק, ועד להתרסקות הירואית של מטוס העשוי ברובו עורות כלבי-ים וכלבי מזחלת על בסיס צבאי נאצי של אדם אחד באנטארקטיקה הקפואה.
הדימויים הם, וואי, בלתי נתפסים בקסם שלהם. כמו זה: "ג'ו השתעל, קצת כדי להסתיר את מבוכתו וקצת כדי להסוות את מענה הלשון המתוחכם שסיפק לו כרגע הלחשן הכפוף מתחת לאורות הבמה של תשוקתו". או: "הם בקושי נתנו את דעתם על הסובב אותם. החדר הישן, המרובב וההפוך היה רק קרחת יער שבה נטו את אוהל דמיונותיהם". או "היתה בעיניה מין אטימות נחרצת, שאצל טורפים היא משמשת מסווה לשיקולים עוינים, ואצל הטרף היא חלק ממאמץ עילאי למחוק את עצמו", או "הוא הרגיש בשינה הנאספת סביבו, נכרכת כמו עשן או צמר גפן על גפיו, ונלחם בה כמה דקות כמו ילד בבריכה שמנסה לצוף בעמידה על כדורגל". ככה זה בכל עמוד, אולי.
אבל זה, זה, זה מסכם הכול: "מהו קסם? הקוסם כביכול מבטיח שמשהו שנקרע לגזרים יתוקן בלי להשאיר עקבות, שמשהו שנעלם יחזור ויופיע, שחופן יונים שנפוצו לכל עבר או אבק שפוזר יאוחדו בכוח המילה, שוורד של נייר שאוכל באש יחזור ויפרח מתוך גל אפר. אבל הכול יודעים שאין זו אלא אשלייה. הקסם האמיתי של עולמנו השבור טמון ביכולתם של הדברים שהיו בו לגוז וללכת לאיבוד באופן מוחלט כל כך, כאילו לא היו הדברים מעולם.".
****
46 קוראים אהבו את הביקורת
» ביקורות נוספות של אלון דה אלפרט
» ביקורות נוספות על ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי - ספריה לעם #511
» ביקורות נוספות על ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי - ספריה לעם #511
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
הזכרת לי, טופי. תודה
|
|
|
טופי
(לפני 11 שנים ו-8 חודשים)
חדר שכונה "סדנאות הלא יוצלח". לעיתים קרובות התיחס הכינוי לדירה כולה, לבניין, לפעמים לשכונה. ואפילו בבקרים קודרים וחסרי מעש הודבק הכינוי לעולם כולו.
|
|
|
חני
(לפני 12 שנים ו-11 חודשים)
אין
מצב שהייתי מסתכלת על עטיפת הספר ולוקחת אותו,אבל שכנעת אותי בלהטוטים שאתה עושה עם המילים.דני ספרים בקינג ג'ורג קשה לעבור שם ולא לקנות.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 13 שנים)
איגוד השוטרים היידים הוא ספר מאוד מיוחד בעיניי
ואם אהבת אותו - שהוא קצת שנוי במחלוקת - אין לי ספק שתאהבי את זה. ובכלל, כאחת שמצוטטת על כריכות של ספרים, אולי תצליחי לשכנע מישהו מההוצאה לשנות את איור השער, שלא יבריח כל כך הרבה קוראים מהספר הנפלא הזה
|
|
|
קוראת הכל
(לפני 13 שנים)
ביקורת יפה ומשכנעת מאוד...
אני לא בטוחה שהספר הזה לא נמצא כבר ברשימה שלי, מאז שקראתי ואהבתי את 'איגוד השוטרים היידים' אבל אם לא, אז הוא נכנס לשם עכשיו עם כל ה700 עמודים שלו...
|
|
|
עולם
(לפני 13 שנים)
ביקורת נהדרת.
ומתברר שהספר זכה בפרס פוליצר.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 13 שנים)
"קוואליר וקליי", בהקשר הזה, הוא אחד הספרים שנחשבים בעיניי ל"ספרות חובה"
ופשוט אסור לוותר עליהם. לכן אני מתקומם נגד שירות הדב הזה שנעשה כאן בכריכה.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 13 שנים)
הכריכה נוראית. לא ברור לי איך הידרדרו לדבר הזה
כך האסקפיסט נראה באמת:
http://en.wikipedia.org/wiki/File:Michael_Chabon_Presents_the_Amazing_Adventures_of_the_Escapist_01.jpg זה מדהים, כי הספר מדבר על איכות, איכות הציורים והרקע האמנותי המתקדם של הקומיקס הזה לעומת הז'אנרים הנחותים יותר, והנה כאן מאוייר כל מה שרע בקומיקס. לגבי כריכות הסרטים, זה נסלח בעיניי. הם רוצים למכור, מותר לשים דברים בטעם רע, כל עוד הם נראים טוב :-) |
|
|
ניר
(לפני 13 שנים)
תודה
בזכות הביקורת אני אקרא את הספר.
גיליתי להפתעתי שכריכת ספר משפיעה עלי כל כך כאשר אני לא יודע כלום על הספר. כל כך הרבה פעמים עברתי על ידו והכריכה המזעזעת הזאת פשוט גרמה לי לדלג עליו בלי לחשוב... אז תודה שוב. (דרך אגב - לגבי מרגיז הרבה יותר מכריכות מכוערות, זה לשים תמונות דמויות הסרטים שנעשה על בסיס ספרים) |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 13 שנים)
אין מה לעשות, אנקה. הסתבכת
הדרך לגיהנום וכו'
|
|
|
אנקה
(לפני 13 שנים)
אלון, התכוונתי להחמיא לך לא להסתבך איתך :)
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 13 שנים)
אה, those who can, write. Those who can't, teach
או פרפראזה דומה. כן, זה נכון. משעשע, אני חושב על עצמי כותב את הספר הזה על קוואליר וקליי. הייתי נוטש בשלב התחקיר ;-). אבל כן, אני מסכים. כבר כתבתי ספר, שלא הוצאתי לאור כי חסרתי את הנחישות, האמונה והתחת לשבת ולהעיף ממנו את כל מחלות הביכורים שהיו בו. שמלאו, באמונה, חלק לא מבוטל ממנו. אבל יום אחד, יום אחד
|
|
|
אפרתי
(לפני 13 שנים)
אלון, אתה צריך לכתוב ספר
כי לכתוב ביקורות זהו מקום מקלטתם של ה"לא-יכולים-ליצור-בעצמם", לזה התכוונה אנקה היקרה, לכן הנזיפות נלקחות אחר כבוד. אבל מכיוון שיש עוד כמה כותבי ביקורות באתר הראויים לנזיפה חמורה בתחום הביזבוזיות, אני משתתקת אחר כבוד. והביקורת נפלאה.
|
|
|
קורא כמעט הכול
(לפני 13 שנים)
אהבתי את כל מה שהוא כתב.
הכי את קואליר וקליי, וילדי פלא, אבל כמו מקיואן בכל ספר מתגלה שייבון מעט אחר, וזה כיף ומסקרן לגלות כל פעם מחדש...
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 13 שנים)
טושה :-)
אבל שייבון רחוק מתבניתיות. כל ספר שלו שונה בתכלית מרעהו, אבל לצערי גם הרמה משתנה
|
|
|
קורא כמעט הכול
(לפני 13 שנים)
הוא באמת יודע לכתוב
שייבון
וכך גם אלון. (לא תבניתי :-) ) |
|
|
אפרתי
(לפני 13 שנים)
למה זה בזבוז???
עוד לא קראתי, אלון, ככה שהמחמאות בדרך... אבל בזבוז? סימניה הוא מקום נפלא להתבזבז בו. אנקתי, הנזיפה בדרך...
|
|
|
נתי ק.
(לפני 13 שנים)
עדיף שיתבזבז כאן, לא?
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 13 שנים)
איפה את רוצה שאני אתבזבז, אנקה?
|
|
|
אנקה
(לפני 13 שנים)
וואי א-לון (במלעיל) נסיך אמיתי אתה בכתיבתך הרהוטה בהירה מלאה מטאפורות כל כך יפות.
מה אתה מתבזבז לך כאן?:) אתה ראוי בעצמך לפרס קטן או גדול.
וחוץ מזה, יש לך משהו נגד א.ב. יהושע? |
46 הקוראים שאהבו את הביקורת
