ארוחה עירומה... איזה ספר...

אחד הספרים היותר קשים לקריאה, אך ללא ספק מהווה אבן דרך בנבכי הספרותה האמריקנית.

וויליאם בורוז היה מסומם. הוא היה גם הומוסקסואל. הוא היה אדם משונה מאוד, אבל אף אחד מהדברים הללו לא מנע ממנו ליצור את אחת היצירות המבריקות ביותר שנכתבו אי-פעם. אף ספר לא משתווה לקנה המידה של הספר הזה. למה שבורוז ניסה לעשות כאן.

מה כל-כך מיוחד בו? ראשית כל, אין לו עלילה לינארית בכלל. למעשה, כמעט ואין לו עלילה כלשהי. דבר שמאוד מקשה על הקריאה ואף על ההתחברות לספר. עם זאת, הספר נוגע בהמוני נושאים הזויים וחסרי כל פשר תוכני מדויק. למשל - בכתיבתו הוא נוגע לעיתים באפיוניים טוטליטריים סטייל
'1984' של אורוול או 'הצלם' של דיק. הוא משייט בין הסימטאות המטונפות של טנג'יר (המכונה גם אינטרזון), שם בורוז שהה זמן מאוד ממושך בעת כתיבת הספר. הוא שוזר במילותיו הקרקסיות סגנון היאה לזה של הסוריאליסטיים, או אף תנועת הדאדא המפורסמת, טכניקת ה-Juxtaposition, שבה הוא מניח שני אובייקטים שלא קשורים זה לזה אחד ליד השני בכדי ליצור משמעות חדשה.

בספריו הבאים, לאחר שניסה זאת בספר הזה, בורוז המשיך לההתנסות בטכניקות שהוא פיתח יחד עם בריאן גיסין בשם Fold-in ו-Cut-up שהינם אינטרפרטציה לטכניקות שהיו מיושמות על-ידי תנועת הדאדא, בהן טקסטים היו נחתכים מהדף ומסודרים באופן שונה בכדי ליצור משמעות חדשה, או לפי בורוז אף "נבואית" לגבי פשר הטקסט.

כאשר ארוחה עירומה הכה בחנויות, הספר הוחרם במקומות רבים בטענה שהוא יותר מדיי בוטה וגס.
ואכן, בספר מתוארות מספר סצנות פורנוגרפיות קשות ואלימות מאוד. הדמויות בספר הינם מטורפות וחסרי כל ביסוס של הגינות ומוסריות.
בורוז אף עמד למשפט של גינוי, עקב בוטות הספר, הוא זוכה כשחבריו עמדו לצידו והעידו למענו.

בארוחה עירומה - בורוז יצר מספר דמויות מיתולוגיות, כמו דוקטור בנוויי - רופא מנתח מטורף, וה-מאגוואמפ, יצור משונה שנהנה לחנוק את קורבנותיו בעת שהוא שוכב עימם.
בנוסף, דמות המספר שמבליחה ברגעים-לא-רגעים בספר היא וויליאם לי, שם העט של בורוז.

הספר גם עובד לסרט מבריק בידי דיוויד קרוננברג, שטען (כמו רבים אחרים) שארוחה עירומה במסגרתו הכתובה לעולם לא יוכל להיות מוסרט בצורה לינארית, ולכן קרוננברג בנה תסריט שמבוסס על אירועים מ-4 ספרים של בורוז וגם מהסיפור הביוגרפי של הסופר. הוא טען שכשכתב את התסריט הוא חש הליך סימביוזי בינו לבין בורוז כאילו היו שניהם אותו אדם.

ארוחה עירומה הינו ספר שנוי במחלקת, אחרים יטענו שזה הופך אותו ליצירת מופת, נוספים יגידו שהוא בלתי קריא לחלוטין ומעולם לא יצליחו לצלוח אותו.

בכל מקרה, זה ספר שלא ניתן להתעלם ממנו.

ארוחה ססגונית,מלאה טעמים שונים ומשונים
מערבולת מסעירה של צבעים וריחות טיפוסים מצבים..ומקומות שלא היינו בהם,
מקומות מרתיעים ומרתקים
פסקאות מקפצות כיד הדימיון והסמים הטובה (או רעה,תלוי בקורא)על בורוז
ולך תטווה רצף הגיוני מהזיות...
וברור שהספר כולו הזיה..אסוציאציות מרחפות לכל כוון אפשרי ובלתי אפשרי
וכשנדמה לך שתפסת את חוט העלילה הוא מיד מתנפל עליך וקושר אותך אליו
ואתה מוצא את עצמך בתוך סבך של חוטים בלתי נראים
הוזה יחד עם בורוז עד ש....
הספר נגמר
אבל הטעם כמו בכל ארוחה טובה נשאר איתך

רוב האנשים יגידו שמדובר בספר בלתי קריא לחלוטין. אני הצלחתי לסיים אותו רק בקריאה השלישית. אלמלא הייתי במוצב עכור אי-שם ליד ראש פינה, אני בספק אם גם היום הייתי יודע מה קורה בסוף.
(סתם. גם אחרי שסיימתי את הספר לא היה לי מושג מה בדיוק קרה שם. בסוף. או באמצע. או בכלל)

ספר נהדר, מאבות המזון של "דור הביט" (בורוז, גינסברג, קרואק וכו'), השאלתי אותו ממישהי ועד היום הוא אצלי
(חיוך מרושע).
אני לא חזק בענייני סמים, ובכל זאת זו נקודת מבט שונה לגמרי על חיים,נורמות ומוסר.
מעין שרשרת מזון חסרת רחמים דרך מצבים שונים של חומר, בשר, הרקבון וכו'

קשה לי מעט לתת הערכת ציון לספר הזה, אבל אני מתארת לעצמי שכשאסיים זה יהיה איפשהו בין הבסדר לטוב.
כמו שמעיד בורוז בעצמו מדובר בטיוטה וככזו ראוי להתייחס אליה.
הכתוב איננו מהוקצע, פעמים רבות ללא סדר, נוטה להתפזרויות חוזרות ונשנות, כמעט בלי להגיע לנקודת התלכדות מוחלטת של משהו מכלל הנאמר.
יש לזכור שזה קצת כמו לנסות לנהל שיחה קולחת עם נרקומן. היא אף פעם לא תהיה באמת קולחת, כמו שברור לרובנו.
סמים יכולים לגרום לבן-אדם לדבר ברוורס- אחורה- קדימה, בכצם ללא שליטה ככל הנראה. מפחיד בפני עצמו.
רק בכמה פרקים האחרונים, רגע של פיקחות, יש נקודת אחיזה שניתן להבין איפה ומה קורה, התמקמות בתוך חלל/זמן.
הקריאה בספר הייתה חוויה מעניינת, קשה ולעיתים מסורבלת, אך בגדול אני לא מצטערת שקראתי.

מופלא !!!!

נהניתי אבל לא הבנתי כלום...