ביקורת ספרותית על משחק מכור מאת רם אורן

---

מה שקרה לי עם הספר הזה עוד לא קרה לי עם אף ספר אחר, יש מכסת עמודים שאני יכול לקרוא ביום אחד וקשה לי לעבור אותה אבל את הספר הזה היה קשה לי באמת להוריד מהיד, וזה מדהים בעיניי שרק לאחרונה התחלתי לקרוא את ספריו של רם אורן, לפני זה דיי הסתייגתי.

קראתי את הספר הזה אחרי ספר אחר של רם אורן, "עירום" (אותו ספר שבזמנו ההפצה הראשונה שלו היתה לקוראים דרך האינטרנט) ומבלי להיכנס לספויילר אומר לכם שמצאתי כמה קווים מקבילים. אני מקווה שזה באמת רק במקרה ולא שזה חוזר גם בספרים האחרים שלו, ואני מתכוון לזה שהבעל כאילו לא מטפח את קשריו עם בני המשפחה שלו ודואג יותר לקידומו המקצועי שבא לא פעם על חשבונה והאישה שהיא מוכת גורל ונוטה למכור את עצמה תמורת "נזיד עדשים".

היו רגעים בעלילה שנראו לי דיי מוגזמים, כמו זה שמישהו בועט במכונית וישר שוטרים שעוברים במקרה או שלא במקרה ברחוב ניגשים אליו ומבקשים לעצור אותו אבל אמרתי לעצמי שרם אורן שמעבר לעיסוק הכתיבה שלו הוא גם עורך דין כנראה יודע מה שהוא עושה. קצב העלילה בספר הוא מסחרר לא פחות מזה של סרט אקשן וגרם לי לא פעם לחשוב על רם אורן כעל אחד שיוצר עלילות שהוא במובן מסויים כמו אלוהים שמתעלל בבניו (כשתקראו את הספר תבינו למה שאני מתכוון), אני מוכרח להודות שלמרות שאני אתאיסט יש לי לא פעם מחשבות כאלו.

מספיק להביט בתמונה שעל עטיפת הספר ולמצוא את הרמז של מה שהולך להתרחש בעלילת הספר, ברמיזה אחת, עד שהכל הולך ונהיה מט. עוד רמזים שקצת קלקלו לי בספר הם שמות הפרקים. אפשר לעלעל בספר מבלי לקרוא אותו ולנחש (דיי בהצלחה) לאן זורמים העניינים, לכן לדעתי היה מספיק למספר אותם.

סליחה על הקטנוניות, שמעתי על כמה קוראים שבאופן קבוע מוצאים כמה שיבושים שנופלים בספריו של רם אורן, אז אני באמת לא מחפש אותו אבל הפריע לי הטעות שחזרה על עצמה: פנים הם בנקבה, כך שאומרים פנים מגולחות ולא פנים מגולחים.

בשורה תחתונה זה הספר האחרון שרם אורן כתב והוציא לאור לפני שהוא הקים את ההוצאה לאור הפרטית שלו, ומהיום והלאה אשמח לקרוא עוד ספרים שלו.

» ביקורות נוספות של אהוד בן פורת
» ביקורות נוספות על משחק מכור