ישנה תסמונת ספרותית שניתן לכנות תסמונת-ספר-ההמשך (Book Sequel Syndrome – BSS): לעתים קרובות מדי, ספרי המשך נופלים ברמתם מן הספר הראשון. מדוע זה קורה? אולי משום שהמניע לכתיבת ספרי ההמשך הוא לרוב הצלחה (לפעמים מפתיעה) הגורמת לסופר ולהוצאת הספרים להכות בברזל בעודו חם. הסיכוי לספר המשך מוצלח עולה, לדעתי, אם הסופר תכנן מראש לפרוס את יצירתו על פני סדרת ספרים (באורך 2 או יותר), שכן אז עלילת כל ספר, מלבד האחרון, טומנת בחובה את הזרעים מהם יתפתח באופן טבעי הספר הבא בסדרה.
"צילו של רוזנדורף" מאת נתן שחם הוא ספר המשך ל"רביעיית רוזנדורף" המצוין. במקרה זה נראה כי לא הייתה שום כוונה להכות בברזל בעודו חם, שכן הספרים התפרסמו בהפרש של ארבע-עשרה שנה זה מזה (ברזל ספרותי מתקרר הרבה יותר מהר). מה גרם, אם כך, לשחם לכתוב ספר המשך אחרי זמן כה רב? אינני יודע, אך אני בספק אם הוא תכנן מראש לכתוב ספר המשך. על כל פנים, לטעמי "צילו של רוזנדורף" הוא גם במידת-מה צילו של "רביעיית רוזנדורף" והוא נופל ממנו באיכותו.
תזכורת קצרה. עלילת "רביעיית רוזנדורף" מתרחשת בשנות השלושים של המאה העשרים ומתארת חמישה יהודים גרמנים – ארבעה מוסיקאים וסופר אחד – המהגרים לפלשתינה מאימת רדיפת היהודים והאסון המתרגש ובא על יהודי אירופה. ארבעה המוסיקאים – הכנר הראשון קורט רוזנדורף, הכנר השני קונרד פרידמן, הויולנית אוה שטאובנפלד והצ'לן ברנדרד ליטובסקי - מקימים רביעייה קאמרית, ואילו הסופר, אגון לֱוֱנטל, יהודי חכם וציני, צופה על הרביעייה ורושם את קורותיה. לטעמי זהו ספר נפלא.
"צילו של רוזנדורף" מתרחש בשנת שבעים ושלוש ועלילתו מתחילה בלוויה של רוזנדורף. עיקר עיסוקו של הספר הוא בדור השני לשואה. הדמות הראשית הוא ארנון, בנו של רוזנדורף, אשר, לאכזבת אביו, זנח את המוסיקה לטובת מחקר בהיסטוריה של גרמניה בתקופת השואה. אל הלוויה מגיע גם אגון לֱוֱנטל, שהיה ידיד נפש של רוזנדורף. המפגש עם לונטל מצית את סקרנותו של ארנון והוא מנסה להבין טוב יותר את שהתחולל בחייהם ובנפשותיהם של אביו ושל לונטל בשנות השלושים והארבעים הרות הגורל. מזומנות לו (ולקורא) מספר הפתעות...
הספר מיטיב לתאר את הדרכים בהן אימי השואה ממשיכים לענות את הניצולים, ואף את ילדיהם, עשרות שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה. כמו בספר הראשון, גם כאן נהניתי משפתו העשירה של שחם, מן הדמויות העגולות שהוא בורא ומחכמת החיים העמוקה שלו הבאה לידי ביטוי בכתיבתו. ובכל זאת, אף שהספר עניין אותי, ישנה לטעמי איזו חולשה בעלילה שלו. קשה לי להגדיר בדיוק איפה. נדמה היה לי שהעלילה מחפשת את עצמה בכל מיני כוונים אבל לא ממש מוצאת.
אני ממליץ בכל פה על "רביעיית רוזנדורף", ספר מצוין העומד בפני עצמו. מי שקרא אותו ונהנה, יכול בהחלט לקרוא גם את "צילו של רוזנדורף" ולמצוא בו עניין. קחו גם בחשבון שישנם קוראים שהתלהבו מספר זה לא פחות מאשר מקודמו ואולי טעמכם יהיה כטעמם...
















![הפיל נעלם [מהדורת 2013]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers96/966559.jpg)