ציורי עירום היו תמיד נושא שנוי במחלוקת. כשלעצמי לא ממש אוהבת ציורים אלה, בעיקר את אלה שבהם העירום לא קשור לעניין הציור. אבל אין לי בעיה עם אלה שאוהבים ציורים מסוג זה. כל אחד וטעמו האישי. ככלל, העירום הוא מוטיב חוזר לאורך כל הספר, באופנים שונים, והספר גדוש בתיאור ציורים מסוג זה.
יו-ליאנג גדלה כיתומה בבית דודה. הדוד היה איש משכיל יחסית לזמן ולמקום, והוא לימד את הילדה לצטט שירים ועוד תובנות על החיים. אלא שבסופו של דבר גם הוא, כמו רבים אחרים באותה תקופה, התמכר לאופיום, ומכאן באה רק הדרדרות. כשלא נשאר לו כסף הוא מכר את יו-ליאנג לבית זונות. אחסוך את התיאור של מה שקורה בבית הזונות, הוא מאוד לא נעים, ורק אוסיף שכנראה בכל מקום, אם היית פעם זונה, התואר הזה ילווה אותך ולא חשוב לאיזה מעמד תגיעי.
ומכל מקום, אל בית הזונות נגרר פקיד ממשלתי שהסוחרים המקומיים רצו לשחד. פקיד זה מרוגז על העניין, וכשיו-ליאנג רואה אותו היא מתיישבת על ידו, ומתחילה לצטט לו שירים נעימים, מאלה שלמדה מדודה. בסופו של דבר הפקיד מתאהב בה ולוקח אותה לביתו.
בבית יו-ליאנג לומדת לכתוב, ומתחילה לצייר לבד. הציורים מובילים אותה לבית ספר לאמנות, והכישרון שלה לקריירה בין לאומית.
הרומן הזה אופטימי מאוד, למעט ההתרחשויות הפוליטיות הקשות בסין, אפשר היה לחשוב שמדובר בסיפור סינדרלה. ובכל זאת מומלץ לקרוא,
כי התקופה מתוארת בצורה אמינה מאוד, אם כי לא הייתי ממליצה על הספר למי שרגיש לנושאים שקשורים לעירום, גם אם מדובר בעיקר על אמנות.

לרוב נאמר כי חייו של אמן רצופים סבל,
וחייה של הציירת הסינית פאן יוּ-ליאנג קיבלו מנת סבל גדושה.
בשנת 1913, בהיותה בת 14 בלבד נמכרה יו ליאנג היתומה ע"י דודה המכור לאופיום,
להיכל הפאר הנצחי. בית עינוגים, הנקרא בית הפרחים
כי הבנות בהיכל הן הפרחים לשימוש ערב רב של גברים.
ב'היכל הנשים'יו ליאנג עוברת תהליך של "למידה" כיצד לדבר ולהתנהג.

ארבע שנים קשות עוברות עליה, עד שנקלע למקום קצין מכס המפקח פאן,
שמשנה את כל עולמה. הוא אומר לה:
"תמיד האמנתי, שאם השמים מגישים לנו את גורלנו,
הם מגישים לנו גם את הכלים לעצב אותו".

יו ליאנג מתגלה בפיקחותה, היא צמאה ללמידה
וכישרונות חבויים של הנערה נחשפים ומתגלים.
המפקח מתאהב בה, פודה אותה וחייהם הופכים שזורים זה בזו.
יו ליאנג מתפתחת במהירות, היא ציירת מוערכת, מרצה באקדמיה
ושמה הופך לשם נרדף לאמנית ואישה מרתקת...

אבל העבר אינו מרפה...כל הניסיון לטשטש תקופה אפלה לא מצליח,
אנשים רודפים אותה, מנסים לחבל בהצלחתה וכועסים על דעותיה הפוליטיות
שאינן שמרניות כמקובל. היא נאלצת לעשות שינוי.
שינוי ששוב חורץ את גורלה.

סיפור חייה של הציירת הסינית מרתק.
הסופרת התחילה את הספר בכתיבה קולחת ומעניינת,
ואיפשהו באמצע הרגיש לי שהיא נרדמה בכתיבה, הוסיפה וכתבה והרחיבה
ומרחה עמודים שהיה אפשר לדלג עליהם.
לאוהבי הציור והאמנות הספר יהלך קסם בתיאוריה הרבים את הציורים,
המוזיאונים הקווים והצבעים. לי זה היה מעט טרחני.
אבל המשכתי, כי רציתי לדעת מה קרה הלאה...

הדירוג שלי לספר הוא שלושה וחצי כוכבים, אך מאחר ולא ניתן לדרג חצאים,
אני מעניקה לו ארבעה כוכבים. כי מגיע לאישה האמיצה הזאת שיקראו
עד כמה היא הצליחה, כנגד כל הסיכויים.

ניגשתי לקריאת הספר הנ"ל עם רקע די מוצק על סין במאה השנים הקודמות.
בזכות ספרה המדהים של ליסה סי "סיפור כתוב במניפה" התוודתי לראשונה על טקסי קשירת הרגליים, חשיבותן של רגליי חבצלת ועל ההשלכות שלהן על עתיד הנערות הסיניות.
ויתר ספריה המקסימים היו לי כהכרות אישית וצפופה עם התרבות הסינית.

אל הציירת משנחאי הגעתי מתוך הבנה שיהיה זה סיפור חיים קשה, על התמודדות קשה, בעולם בו נשים הם קישוט יפה ותו לא, עולם בו כף הרגל היא הקובעת, עולם שבו אפשר להיות מאושרים אך ורק אם מאחורייך עומדת שושלת עתיקה ומכובדת, בית יציב ואיתן.
כמה מפתיע שלגיבורתנו לא היו את כל אלו, והיא נגררה אל החיים הקשים, אל הדרך היחידה בה אישה במעמדה יכול לצעוד, למקצוע העתיק בעולם.

במהלך הקריאה נזכרתי רבות ב"זיכרונותיה של גיישה" שאומנם התרחש ביפן אך במרווחי זמן חופפים.
ילדה קטנה שהושלכה אל תוך בתי התה של סמטאות העיר ונאלצה למכור את עצמה כדי להישאר בחיים.
שוב אנו מציצים בצוהר קשה מנשוא, אל מציאות חיים שהיא כחלום בלהות ומתקשים להאמין.

אבל הסיפור הזה הוא שונה במהותו.
המטרה העיקרית של הספר אינו להכיר לקורא את המציאות הקשה, או לחשוף אותנו ל"פרחים".
זהו סיפור על נשיות, על העוצמה הנשית שפורצת מסורת ותנאים קשים,
זהו סיפור על אומנות שרוחשת מתחת לקרקע קשה, מתחת לפחדים ולזיכרונות עבר.

הגיבורה מתחילה את חייה ממקום טוב באמצע, וספינת הגורל שלה משייטה אותה אל המקום הנמוך בעולם, בו היא משמשת כבשר, אך מתוך כל זה היא פורצת בעוצמה בלתי רגילה, כישרונות בלתי רגילים מתגלים בה.
ושוב יש מלחמה, אישה אחת בעולם ששיך לגברים בלבד, אפילו עולם האומנות הנאור מסרב לקבלה בזרועות פתוחות, דעות קדומות ופחד תהומי, משליכים אותה שוב ושוב.
בין ציירים אגדיים כמו לאונדרו ודגה, היא מוכיחה, אפילו רק לעצמה, שזהו אינו מקצוע לגברים בלבד, שהיא לא פחות טובה, אולי אפילו יותר מזה.

זהו סיפור חיים עוצמתי, שממנו יוצאים עם תחושה מדהימה, על הכוח הנשי החזק, על גורל שמוכתב מראש, וגורל שאנו מציירים לבדנו עם כל בחירה שאנו עושים שהיא כמשיכת מכחול בקנבס גדול שמייצג כל אחד ואחד מאיתנו.

ממליצה בחום!!!

הציירת משנחאי הוא סיפורה של יו ליאנג פאנג (המבוסס על סיפורה האמיתי).
בשנת 1913 בהיותה בת 13 בלבד (כששמה הוא סיו צ'ינג)היא נמכרת על ידי דודה, וו דינג,שאר בשרה האחרון, המכור לאופיום, האדם שלימד אותה שירה להיכל הפרחים ,בית הזונות שם היא נחשפת למציאות אכזרית שבה בנות עשרה קטנות משמשות כשפחות מין של גברים נושאי משרה,סוחרים,שופטים ואחרים ומשמשות גם כתשלום שוחד בגין אלו, ומשנה את שמה. היא מתחברת לגין לינג ,החונכת שלה ונערה שנחשבת לכוכב ההיכל ונחשפת לסופה המר,ושהכל נראה רע לעיר מגיע פקיד מכס חדש,שאינו מושחת דזאן הואה פאנג, והיא אמורה לשמש כתשלום שלו מצד ההיכל,אלא שפקיד זה אינו מעוניין כלל בשוחד ובשחיתות נעשה למושיעה ולמי שיהפוך לבעלה.
היא מגלה בהמשך גם את האמנות ובעיקר את הציור, מתקבלת לאקדמיה ,על אף היותה אישה בחברה מסורתית ונוקשה, מתוודעת לציורי עירום ואף זוכה ללמוד בחו"ל בצרפת וברומא.
וכל העלילה מתרחשת בעשורים השני-הרביעי במאה ה-20 לצד השיוניים המרתקים שחלים בסין (הדחת הקיסר הילד, נשיאותו של סון יאט סן, הקמת המפלגה הקומניסטית הסינית, הפלישה ההדרגתית של היפנים לסין, הקמת הקואמיטנג של צ'אן קאי שק)
סה"כ ספר בסדר

אחד הספרים הטובים שיצא לי לקרוא לאחרונה. הדמויות בעלות עומק וכך גם העלילה.נוגע, מרגש ומעורר עיקצוץ של כאב ועצב. סוף מאכזב טיפה, אבל אני לא יכולה לבוא בטענות אל הסופרת בגלל שהרומן מבוסס על חייה של הציירת יו-ליאנג. ומה שאיכזב אותי בסוף היתה דווקא התפנית בחיי הציירת ולא סוף מומצא כלשהו. הספר הזה מתאר את חייה האמיצים של הציירת יו-ליאנג, השאיפה שלה להביע את עצמה בציוריה באופן נועז ומרדני כנגד השמרנות ששררה, ועודנה שוררת -כך אני מאמינה- בסין. הכאב שנאלצה לעבור ושכנראה ליווה אותה כל חייה, כמו הצל של עברה, משתקף היטב בספר,וכך גם ההתמודדות והויתורים שנאלצה לעשות למען כמיהתה לציור.תרגום הספר מצויין.

ספר מומלץ ביותר!

וואו איזה ספר.
הספר מזכיר את זכרונותיה של גיישה מהסרט שבזמנו ראיתי, הקטעים הקשים מצומצמים יחסית, וכל הספר אתה בעצם רואה איזה מאמצים היא עושה על מנת להצליח ןלשבור את המוסכמות.
הספר מתחיל בסיו צ'ינג שהיא ילדה יתומה מהורים שדודה מאמץ אותה לביתו אך בגיל 14 בגלל התמכרותו לאופיום היא נמכרת לזנות.
שמה מוחלף ללי-ליאנג ומתואר מסעה מילדה תמימה לחיי הזנות לשעות שהן מנוצלות לחיי הגברים ולחיי הבוקר בהן הן עובדות למאדם המקום נקרא ההיכל.
מפקח חדש שאינו מאמין בכל השוחד נישבה בקיסמה כיוון שאינה טיפשה כמו שא הבנות דודה בזמנו לימד אותה שירה וקריאה, נכון שהיא אינה יודעת קרוא וכתוב אך היא שונה.
דזאן הואה לוקח אותה כאישה שניה. ומלמד אותה קריאה וכתיבה של השפה הסינית חייה משתנים כאשר היא מתחילה ללמוד ציור ואיך היא מתקדמת הלאה ונהיית ציירת מאוד מפורסמת מסין.
צריך לזכור את התקופה שבה חיה פאן לי-ליאנג תחילת המאה ה-20 בין מלחמת העולם הראשונה לשנייה, ניסיון היפנים להילחם בסינים וכן תחילת הקומוניזם ברוסיה וכן בסין אח"כ.
אני מאוד ממליצה על הספר הספר מאוד זורם וקשה לעזוב אותו לרגע. מומלץ. מירה

הספר ,הציירת משנחאי" בהחלט ספר מעניין אשר מלמד רבות על התרבות הסינית כמו כשירת רגליים.אך לפי דעתי הספר נמשך יותר מידיי,היה אפשר לוותר על מספר פרקים.

הספר "הציירת משנחאי"

חלקו הראשון של הספר מעניין וסוחף חלקו השני פחות.

הספר פותח בסיפורה של ילדה יתומה בסין של שנת 1913 תקופה כלכלית קשה שבה הילדה היתומה מועברת להשגחתו של דודה אשר לאחר שלוש שנים הדוד עצמו מוכר אותה תמורת סכום כסף קטן לזנות.
דרך קורותיה של הילדה סיו צ'ינג אנו למדים להכיר את אורחות החיים בסין את המנהגים, את הכלכלה והמזון, את המנהג האכזרי של קשירת רגליים עד שבירה כדי שרגליהן תהינה קטנות ויקל עליהן למצוא חתן. הספר הוא סיפורה של חברה אכזרית ואלימה בה הרעב והעוני יוצרים פחד וניצול של אנשים מסכנים ומשפחות שלמות ובהם ילדים ונשים ערב מלחמת העולם הראשונה .

סיפור חייה של הילדה הקטנה סיו צ'ינג שנמכרה על ידי דודה לזנות הוא , מעין סיפור "סינדרלה" ותמיד צריך לחשוב מה היה עולה בגורלה אילו לא הוצאה מבית הזונות
ממש במקרה על ידי פקיד המכס פאן דזאן –הואה.

לדעתי הספר בא לתאר בפנינו דווקא את דמותו של איש הרוח והאומן האמיתי.
יש לשים לב לנפשה של הגיבורה אשר מבלי משים ובטבעיות סופגת אל תוכה פנימה שירים שלמים של משוררים דגולים ששמעה בילדותה ע"י דודה והם נספגו בתוכה
עד כי יכלה לצתת אותם מתחילתם ועד סופם . הכרת השירים וידיעתם השוטפת הם שהוכיחו את היותה שונה מכל הנשים בהיכל הזנות.

כלומר דרך דמותה של (סיו צ'ינג) שהופכת להיות יו-ליאנג אנו מודעים לדמותו המיוחדת של האומן האמיתי באשר הוא.

אנשים אלה חיים ללא פשרות הם חיים את אמת הפנימית שלהם בכל מחיר ואינם ערים
לקשיים של אחרים. לדוגמא: למרות שפאן דזאן –הואה גאל אותה מחיי עבדות – זנות ובנה למענה בית , והקנה לה מעמד מכובד , ושלח אותה ללמוד על חשבונו, למרות מצבו הכלכלי הוא שולח לה לחו"ל תמיכה כספית קבועה. והיא לא מכירה או מתחשבת במצבו היא שקועה אך ורק אך ורק בהתפתחות יצירותיה ואדישה עד כד כהות חושים לקשיים שיצירותיה מביאים על האדם שהיא חווה לו את חייה !! היא אינה מוותרת ואינה מתפשרת. היא הולכת נגד הזרם ועומדת על שלה היא מציירת פוטרטים וציורי עירום נועזים ולא מתחשבת בקשיים שהם מביאים על האוהבים אותה.
במילים אחרות לא מצאתי בדמות הציירת משנחאי רגשות או מעורבות כלשהי בחיים של אנשים אוהבים סביבה לטוב או לרע אין התלהבות מצידה למעמד או לתואר שאליו הגיעה – רק הרצון הבלתי נלאה והדחף הבלתי מתפשר להביע את מה שבתוכה על ידי יצירת ציורים .

חיה הלר
0547-568823

הספר מעניין משום שהוא ע"פ סיפור אמיתי מיוחד ועוטף סביבו תקופה ארוכה שמתארת הסטוריה וצורת חיים בארצות זרות. הספר הוא לא ספר מתח כי אם סיפור מלודרמי רומנטי ועצוב מחייה של ילדה שנמכרה לזנות והצליחה לצאת מזה ולרכוש קריירה מצליחה בתור ציירת עם רקע אומנותי מיוחד.