ביקורת ספרותית על שושה - ספריה לעם #246 מאת יצחק בשביס-זינגר
ספר מעולה

---

הרבה שמעתי וקראתי על סופרים, מאלה שעוד חיים(ולא רק), ואני מתכוין ל'חדישים'.
מהם מצאתי טובים לי ומהם פחות.
אבל עצם הדיבור עליהם ומהם, קשר אותי איתם בקשר דורי מסוים, למרות גילי הצעיר. נולדתי אליהם, אפילו אם לא קראתי ספר אחד מכתביהם, חש אני בקשר מסוים.
אבל לא הרבה שמעתי על סופרים קדומים יותר, באותה הצורה.
אף אלו שמתוכנם שמעתי הרבה, לא יצא לי להרגיש אליהם קשר מסוים כי אם רחוק, כאילו אצטרך להשיג מהם כדי להתחבר אליהם.
בשביס זינגר הוא אחד מהם.
לא שמעתי עליו מסבא שלי ולא מכל אדם בצורה אישית או שמועתית אלא נתקלתי בו, ככה.
כבר מהראשון לו שקראתי, רציתי להרגיש אליו חיבור.
עם הכלים שיש לי, גיגלתי עליו וקראתי, ותכף ביקשתי ממנו עוד.
המרחק ואילוצים מסוימים מנעו ממני, אבל הנה, 'שושה' הגיע אליי.
ספר מהמם.
אני אוהב התקופה המתוארת בספר, כל הפולין, היידיש, היהדות המושכלת, והריכולים הפשוטים; כשהיא מתוארת מאנשים כבשביס זינגר.
זה כמו אספרסו חזק, אבל עם עידון מסוים שגורם לפה להרהר בו לא מעט אחרי השלוק.
אז המון שלוקים גמעתי אל הקרביים שלי, והפה שלי הולך למשמש בו הרבה, בטעם ובמרירות, מה שמשאיר אותי ער.
יש בו בספר הכל.
עזבו סגנון ואופי, לא צריך.
תקראו.

» ביקורות נוספות של oziko
» ביקורות נוספות על שושה - ספריה לעם #246