ביקורת ספרותית על ילדי המנורה #1 - הרפתקת אחנאתון - ילדי המנורה #1 מאת פיליפ ב.קר
ספר טוב

---

תדמיינו לעצמיכם שהייתם מסוגלים להגשים משאלות, לעשות כמעט כל דבר, להיות בעלי תוחלת חיים ארוכה יותר משל בני אדם רגילים, להיות מסוגלים להיכלא בתוך בקבוק/שרביט/כלי חלול כלשהו שמסוגל להיפתחי ולהיסגר, לעבור ממקום למקום בלי להשתמש בכלי התחבורה המקובלים, להפוך לחיות ואפילו לאנשים אחרים...
וכל זה רק שאתם בני שתיים עשרה!
אם כל ילד בן שניים עשר היה מגלה שהוא ג'יני, אוהו, העולם היה עושה סלטות בחלל ועף היישר אל השמש!
ומכיוון שאש לא מזיזה לג'ינים אז כנראה שישארו רק ילדים בעולם.
למזלן של הדמויות האנושיות בספר, רק שני ילדים גילו את היותם ג'ינים - ג'ון ופיליפה - ונצר לשושלת ארוכה של משפחת ג'ינים מפוארת שמכבדת את עצמה.
אה, ולא לשכוח את העובדה שהילדים האלו כמעט מושלמים בצורה מפחידה, מה שמוריד את האיכות והציפיות שלי מהספר.

אז, התחלתי את הספר היום, סיימתי אותו היום, ואני חייבת לומר שהוא לא ממש... איך לומר את זה... משכנע.
כן.
הוא לא משכנע בעליל.
כי הרי ברור שכל זוג תאומים לא זהים בני שתיים עשרה, לא משנה מאיזו משפחה מכובדת הם באו, ולא משנה כמה נימוסים יש להם, יעשו בלגאן עולם ויהפכו אותו על קנו ברגע שיגלו את כוחותיהם הג'יניים.
ולא, זה לא כרוך רק בהעלמת נוסעים ממטוס, ולא רק בהגשמת משאלות מופרזת, הסופר היקר יכל להשתמש קצת בדמיון שלו ולהביא להרס עולם!
אבל הוא לא עשה את זה, מה שהרס את האמינות לדעתי, הילדים יכלו לרסק חנויות נעליים, לגרום לטלוויזיות LSD לרחף אחריהם ברחוב, ולהפוך את העולם, אבל הם לא עשו את זה!
אני כמעט בטוחה לחלוטין שכל ילד בן שתיים עשרה שיש לו קצת שכל בקופסא, והרבה נטיה להפרת כללים היה עושה את זה.
והם גאונים למען השם!
ובכל מקרה, זאת בטח הייתה תפנית מעניינת לעלילה, אבל הסופר היה חייב לפנות ישירות לבעיות והרוחות הרעות והג'ינים המרשעים שכל זה בלבל אותי.
אני יודעת שהילדים היו זקוקים זמן כדי להסתגל לרעיון הג'יני, ככה שאין סיכוי שהם התגברו על זה כל כך במהירות, לפחות לדעתי, החלק הזה לא אמין.

ובנוגע לשתי הדמויות הראשיות, ג'ון (שהשם שלו דומה בצורה מחשידה ל"ג'ין") ופיליפה (שהשם שלה פחות ה' מופיע על העטיפה [פיליפ ידידי, היית צריך לא לדחוף את השם שלך לשם של ילדה]) הן דמויות משעשעות, מצחיקות, מרתקות, מעניינות, אבל מה שהכי מפריע לי, זה שהן *כמעט* מושלמות להחריד.
למשל, המקצועות בבית הספר, מושלמים בכל מקצוע מאשר מתמטיקה (נראה לי שזה סתם ניסיון לעורר הזדהות מבחינת ה-ר-ב-ה מאוד ילדים שמתעבים מתמטיקה), מצטיינים בספורט ובעלי כושר גופני מעולה, לא משתמשים במעליות בגלל תחושת קלאסטרופוביה (אבל ברצינות, כושר גופני מעולה+הצלחה בלימודים?), אה, ושכחתי להוסיף את האמא המושלמת בצורה מבהילה שלהם והאבא שהוא ההפך המושלם ממנה, די... איך לומר את זה... יותר מידי שכיח, שאחד הוא ההפך מהשני ושהם יצאו זוג בסוף, נו ברצינות, לא נראה יותר מידי מוזר?

בהפסקה קצרה מהאנימות, הספרים האחרים שהפעם לא כולם היו פנטזיה, וכל שיגעון הלימודים, קראתי את הספר מתחילתו ועד סופו.
ואני חייבת לומר שהוא באמת לא רע.
והספר גורם לך לחשוב עליו, ברגע שאתה מתנתק המחשבות עליו גוררות סקרנות ואז תוהים כל מיני תהיות מוזרות ומגוונות בנוגע לספר, ומגלים הרבה רמזים שנראים ברורים יותר מידי שגורמים לך להרגיש מטופש, ועל זה אני חייבת לתת לסופר כיף וירטואלי!
הספר מעניין מאוד, ומושך אפילו יותר, אבל העטיפה קצת אפורה מידי ולא גורמת לכם ישר לשלוף אותו מהמדף, ככה שאני בטוחה שבגלל זה אני לא מכירה אנשים רבים שקראו את הספר.

הפתיחה הזכירה לי קצת את "מנהרות", ככה שהתקוות שלי לגבי הספר לא ממש היו גדולות, ואולי בגלל זה נתנתי לו את הציון שיש לו.

לא ספר חובה, ולא מומלץ יתר על המידה, אלא רק לפעמים שבהם אין לכם הרבה ספרים טובים בהישג יד והוא שם, הוא נחמד אחרי הכל, ואני אשמח לקרוא את ההמשך.

» ביקורות נוספות של אנג'ל
» ביקורות נוספות על ילדי המנורה #1 - הרפתקת אחנאתון - ילדי המנורה #1