“לבושתי, עד לאחרונה ממש - לא שמעתי כלל על חוה עציוני הלוי או על ספריה. לא מזמן, באופן אקראי לחלוטין התגלגל אלי עותק של ספרה הנפלא "אפר על ראשה", ונשאבתי אליו במהירות מהתחלה. הספר הזכיר לי במידה רבה את ספריה המופלאים של יוכי ברנדס. אני מוקסם שוב ושוב כאשר אני פוגש את היכולת להחיות עולם שהתאבן בין דפי ספרים מאובקים, ולהקים לתחייה דמויות עתיקות, להאניש בני אדם שעם הזמן הפכו לסמלים חסרי אופי אישי. חוה מקפידה מאוד לא לסטות ממה שנאמר בתנ"ך. יחד עם זה ברור שהיא נטלה לעצמה חירות ספרותית להאריך במקום שבו התנ"ך קיצר. הקריאה בספר לימדה אותי כמה בור וחסר ידע אני בתנ"ך. כמה דמויות לא זכרתי, או לא ידעתי מקיומן. בטח ובטח שלא ידעתי לטוות את כל הדמויות למארג ססגוני, אחיד ומדויק היוצר תמונה מושלמת ומרהיבה. רגע, אז מהו בכלל תוכן הספר? זהו רומן שנטווה בין תמר בת דוד לבחור עני, אך מרשים. איש שמהותו וזהותו הן חידה, שפתרונה עלול לסבך את הכל. הרומן מתחיל רגע לאחר האונס הנורא שעוברת תמר (קשה לי לשפוט בזה, אבל חשתי קצת טעם לפגם בנקודה הזו שבה רומן כה טהור מתחיל בסערה - היישר מנקודת השפל של האונס הבזוי). יש שם אהבה, נקמה, תככים, מזימות ושאר גינוני מלוכה. התנהלות בית הנשים בארמון דוד, דוד ובניו, הנסיכים בינם לבין עצמם, וארמון המלוכה כלפי הצבא והעם. רגעים שונים נשזרים אלה באלה ויוצרים מארג קסום שקשה להינתק ממנו. המשלב הלשוני של הספר מורכב משפה תנכי"ת ושפה שנשמעת בת ימינו. תוך כדי קריאה, היה נראה לי שאין כאן מספיק עקביות, כך שבאותה שיחה, או בפי אותה דמות - ניתן למצוא שני משלבים שונים. בסיום הספר הבנתי שיש כאן שילוב מכוון, אבל עדיין יתכן שהיה אפשר לעשות את השילוב באופן מעט יותר מסודר ושיטתי. לסיכום: נהניתי מאוד מאוד מקריאת הספר, שמחתי לגלות סופרת שלא הכרתי קודם (הבושה היא שלי), ושבבירור ארצה לקרוא גם את שאר ספריה.”

“אוהבת את ספריה של חוה עציוני. צוללת יחד איתה לסיפורי התנך היפים והפעם המשולש אברה-שרה-הגר. הספר מתרכז בהגר השפחה שמתגלה כאשה חזקה, עוצמתית מול שרה גבירתה שמוצגת כאשה קנאית, חלשה וערמומית. כתוב יפה בשפה מקראית ולמרות שאנחנו מכירים את הסיפורים כאן הסופרת מכניסה אותנו לחיי היום יום שלהם ולהתנהלותם עד הסוף המפתיע. אהבתי וממליצה”

“הספר נכתב בהשראת האירוע המתואר בספר שמואל ב' בתנ"ך, על תמר בת דוד המלך שנאנסת ע"י אחיה אמנון. הסופרת חוה עציוני הרחיבה ופירטה את המקרה מנקודת מבטה של תמר. היא הוסיפה אירועים ודמויות אשר משלימות לטעמה את הסיפור ונותנות לו פרשנות משלה. אחת הדמויות העיקריות שמניעה את הסיפור, היא דמותו של עילי האחוחי (שלא מוזכר בקשר למקרה בתנ"ך) והוא עתיד להיות בעלה ואבי בנה. בספר שמואל לאחר האונס יצאה תמר מחדרו של אמנון ולקחה אפר על ראשה (כשם הספר), קרעה את כתונת הפסים והלכה וזעקה. עד כאן מוזכר בתנ"ך. לא סופר מה קרה לה בהמשך חייה , האם נישאה, ומה היו רגשותיה? בספר שמואל בהמשך , יש התרכזות בדמותו של אבשלום , בנקמתו באמנון והקורות אותו מאז. לכן בספר הזה חוה עציוני הלוי רצתה להדגיש את חוזקה של תמר ואת שיקום חייה למרות האונס הקשה שעברה. היא לא הפכה לקרבן ומנודה ולא ביקשה נקמה. בסוף הספר גם רואים הביעה את דעתה והתעקשותה בפני אביה המלך. גם בסיפור של חוה עציוני וגם בתנ"ך דוד המלך מוזכר בענייני פנים משפחתיים ,כלא נוקט עמדה החלטית ותקיפה, לא מעניש את אמנון ולא מנחם את תמר. מוכר לנו גם סיפור האונס של דינה בת יעקב שנאנסה ע"י אנשי שכם, גם שם אין פירוט והתיחסות לדינה ולמצבה. דינה אינה קיימת בעצם, קולה לא נשמע ,לא יודעים אודותיה בהמשך חייה כלום. כשקראתי את הספר , נזכרתי בסדרה המשובחת הסולטן (הטורקית). גם שם יש שליט חזק מבחינה מדינית וצבאית אך בתוך ביתו והרמונו יש הרבה תככים , אגו ומלחמות ירושה בין הבנים וסכסוכים בין נשות המלך וגם בין בעלי התפקיד בבית המלוכה. אכן ,הסופרת עשתה עבודת מחקר יסודית ומעמיקה וקיבלנו סוג של פרשנות מעניינת, רומן מקראי היסטורי. הסופרת הקדישה את הספר לנפגעות אונס ותקיפה מינית ואכן עיקר עיסוקו ומטרתו של הספר לשים זרקור על הנשים האלה. הקריאה הייתה מהנה למרות שהקורא יודע את סוף הסיפור. לדעתי הסיפור שחוה עציוני סיפרה הוא יותר אידילי ומתקתק מאשר המציאות שכנראה עבר על תמר אז בימי המקרא.”

“יופי של ספר! הסופרת לקחה לעצמה חירות ספרותית והרחיבה את מגילת רות, והפיחה בדמויות חיים. הסיפר הפך למעניין ועסיסי, וממש נהניתי לקרוא. מומלץ בחום.”

“לבושתי, עד לאחרונה ממש - לא שמעתי כלל על חוה עציוני הלוי או על ספריה. לא מזמן, באופן אקראי לחלוטין התגלגל אלי עותק של ספרה הנפלא "אפר על ראשה", ונשאבתי אליו במהירות מהתחלה. הספר הזכיר לי במידה רבה את ספריה המופלאים של יוכי ברנדס. אני מוקסם שוב ושוב כאשר אני פוגש את היכולת להחיות עולם שהתאבן בין דפי ספרים מאובקים, ולהקים לתחייה דמויות עתיקות, להאניש בני אדם שעם הזמן הפכו לסמלים חסרי אופי אישי. חוה מקפידה מאוד לא לסטות ממה שנאמר בתנ"ך. יחד עם זה ברור שהיא נטלה לעצמה חירות ספרותית להאריך במקום שבו התנ"ך קיצר. הקריאה בספר לימדה אותי כמה בור וחסר ידע אני בתנ"ך. כמה דמויות לא זכרתי, או לא ידעתי מקיומן. בטח ובטח שלא ידעתי לטוות את כל הדמויות למארג ססגוני, אחיד ומדויק היוצר תמונה מושלמת ומרהיבה. רגע, אז מהו בכלל תוכן הספר? זהו רומן שנטווה בין תמר בת דוד לבחור עני, אך מרשים. איש שמהותו וזהותו הן חידה, שפתרונה עלול לסבך את הכל. הרומן מתחיל רגע לאחר האונס הנורא שעוברת תמר (קשה לי לשפוט בזה, אבל חשתי קצת טעם לפגם בנקודה הזו שבה רומן כה טהור מתחיל בסערה - היישר מנקודת השפל של האונס הבזוי). יש שם אהבה, נקמה, תככים, מזימות ושאר גינוני מלוכה. התנהלות בית הנשים בארמון דוד, דוד ובניו, הנסיכים בינם לבין עצמם, וארמון המלוכה כלפי הצבא והעם. רגעים שונים נשזרים אלה באלה ויוצרים מארג קסום שקשה להינתק ממנו. המשלב הלשוני של הספר מורכב משפה תנכי"ת ושפה שנשמעת בת ימינו. תוך כדי קריאה, היה נראה לי שאין כאן מספיק עקביות, כך שבאותה שיחה, או בפי אותה דמות - ניתן למצוא שני משלבים שונים. בסיום הספר הבנתי שיש כאן שילוב מכוון, אבל עדיין יתכן שהיה אפשר לעשות את השילוב באופן מעט יותר מסודר ושיטתי. לסיכום: נהניתי מאוד מאוד מקריאת הספר, שמחתי לגלות סופרת שלא הכרתי קודם (הבושה היא שלי), ושבבירור ארצה לקרוא גם את שאר ספריה.”

“אוהבת את ספריה של חוה עציוני. צוללת יחד איתה לסיפורי התנך היפים והפעם המשולש אברה-שרה-הגר. הספר מתרכז בהגר השפחה שמתגלה כאשה חזקה, עוצמתית מול שרה גבירתה שמוצגת כאשה קנאית, חלשה וערמומית. כתוב יפה בשפה מקראית ולמרות שאנחנו מכירים את הסיפורים כאן הסופרת מכניסה אותנו לחיי היום יום שלהם ולהתנהלותם עד הסוף המפתיע. אהבתי וממליצה”

“הספר נכתב בהשראת האירוע המתואר בספר שמואל ב' בתנ"ך, על תמר בת דוד המלך שנאנסת ע"י אחיה אמנון. הסופרת חוה עציוני הרחיבה ופירטה את המקרה מנקודת מבטה של תמר. היא הוסיפה אירועים ודמויות אשר משלימות לטעמה את הסיפור ונותנות לו פרשנות משלה. אחת הדמויות העיקריות שמניעה את הסיפור, היא דמותו של עילי האחוחי (שלא מוזכר בקשר למקרה בתנ"ך) והוא עתיד להיות בעלה ואבי בנה. בספר שמואל לאחר האונס יצאה תמר מחדרו של אמנון ולקחה אפר על ראשה (כשם הספר), קרעה את כתונת הפסים והלכה וזעקה. עד כאן מוזכר בתנ"ך. לא סופר מה קרה לה בהמשך חייה , האם נישאה, ומה היו רגשותיה? בספר שמואל בהמשך , יש התרכזות בדמותו של אבשלום , בנקמתו באמנון והקורות אותו מאז. לכן בספר הזה חוה עציוני הלוי רצתה להדגיש את חוזקה של תמר ואת שיקום חייה למרות האונס הקשה שעברה. היא לא הפכה לקרבן ומנודה ולא ביקשה נקמה. בסוף הספר גם רואים הביעה את דעתה והתעקשותה בפני אביה המלך. גם בסיפור של חוה עציוני וגם בתנ"ך דוד המלך מוזכר בענייני פנים משפחתיים ,כלא נוקט עמדה החלטית ותקיפה, לא מעניש את אמנון ולא מנחם את תמר. מוכר לנו גם סיפור האונס של דינה בת יעקב שנאנסה ע"י אנשי שכם, גם שם אין פירוט והתיחסות לדינה ולמצבה. דינה אינה קיימת בעצם, קולה לא נשמע ,לא יודעים אודותיה בהמשך חייה כלום. כשקראתי את הספר , נזכרתי בסדרה המשובחת הסולטן (הטורקית). גם שם יש שליט חזק מבחינה מדינית וצבאית אך בתוך ביתו והרמונו יש הרבה תככים , אגו ומלחמות ירושה בין הבנים וסכסוכים בין נשות המלך וגם בין בעלי התפקיד בבית המלוכה. אכן ,הסופרת עשתה עבודת מחקר יסודית ומעמיקה וקיבלנו סוג של פרשנות מעניינת, רומן מקראי היסטורי. הסופרת הקדישה את הספר לנפגעות אונס ותקיפה מינית ואכן עיקר עיסוקו ומטרתו של הספר לשים זרקור על הנשים האלה. הקריאה הייתה מהנה למרות שהקורא יודע את סוף הסיפור. לדעתי הסיפור שחוה עציוני סיפרה הוא יותר אידילי ומתקתק מאשר המציאות שכנראה עבר על תמר אז בימי המקרא.”

“יופי של ספר! הסופרת לקחה לעצמה חירות ספרותית והרחיבה את מגילת רות, והפיחה בדמויות חיים. הסיפר הפך למעניין ועסיסי, וממש נהניתי לקרוא. מומלץ בחום.”