הספר הזה, שכל מה שידעתי עליו לפני הקריאה היה הביקורות המרתקות של שין שין ו bookwarm (תודה, תודה!) ומה שנכתב על העטיפה האחורית, טלטל אותי, ריתק אותי והעציב אותי מאד. שלהי תקופת העבדות באמריקה, והעבדות מעולם לא נראתה יותר מבוססת ומקובלת על האנשים: העבדים - שהסיפור מסופר דרך עינהם, ה"עבדים המשוחררים" שהם משוחררים על תנאי - בגלל צבע עורם הם לעולם לא יהיו חופשיים באמת והלבנים - בעלי עבדים או לא, שהחוקים האלוהיים תומכים בדרך חייהם.
שלושת המעמדות האלה מתערבבים לפעמים ומייצרים אבסורדים מדהימים: בעל האחוזה הלבן שילדיו מפילגשו השחורה, שהם רכושו, אהובים עליו יותר מבתו הלבנה... הנרי טאונזנד שנולד עבד ושאביו הצליח לקנות את חרותו, הוא בעל אדמות ועבדים, ולכן חופשי יותר מעבדים משוחררים חסרי רכוש... ושחורה משכילה שנולדה חופשייה היא בהירת עור, שיכלה להתחזות ללבנה בצפון כמו קרוביה, אבל היא מעדיפה להיות מכובדת על ידי כל סביבתה במעוז העבדות, להיות בעלת עבדים ושחורה.
אדוארד פ. ג'ונס זכה בפוליצר עבור ספר זה. בדרך כלל אני צינית לגבי פרסים ספרותיים, ולמרות שאני רואה למה דווקא נושא זה יזכה בפרס נחשב בארה"ב, הפרס מגיע לספר הזה בזכות עצמו: ג'ונס מביא בספר הזה את עולמם של אנשי הדרום באותה תקופה - את בורותם, את עליבותם, המעמדות שלפעמים רק תושב יבחין בהבדלים המיקרוסקופיים בינם. את שפת העבדים העילגת הבונה את עולמם הצר והעלוב, ואת יראת השמים של הלבנים, שדתם תומכת בעולמם הבנוי על ניצול והשפלת השחור והחלש. הספר מעניין מאד, ואנחנו - בניגוד לאמריקאים - יכולים לקרוא אותו ולחוש אמפתיה ולא רגשי אשם.
ומשהו על ההוצאה: אופוס מתמחה בדרך כלל בהוצאת ספרי מדע בדיוני ופנטסיה (בדרך כלל בכריכות מכוערות וצעקניות...) אבל מפעם לפעם היא מוציאה ספרות לא בדיונית, שסכויי המכירה שלה אינם גבוהים: "גנבת הספרים", למשל, או הספר הזה, שלפי המחיר הנדרש עבורו בהוצאה אינו להיט מכירות היסטרי, ולמרות זאת ההוצאה הוציאה עכשיו גם את ספרו האחרון של ג'ונס, בלי לקוות להצלחה קופתית. ועל זה מגיעה לה הערכה רבה מצד אוהבי הספרים. את הערכתי היא קיבלה.


















