הביקורת נכתבה ביום שישי, 27 באפריל, 2012
ע"י אהוד בן פורת
ע"י אהוד בן פורת
כמי שקרא את כל ספריו של יהונתן גפן (יש לי את כולם, למעט אולי כמה ספרי שירה) אני יכול לומר לכם באחריות שאי אפשר לקרוא את הספרים שלו מבלי לחוש הזדהות, רק שבניגוד אולי לסופרים אחרים עם יהונתן גפן ההזדהות צריכה להתחיל עוד לפני שמתחילים לקרוא בספרים שלו.
הספר הזה הוא אחד הספרים ההכי טובים שיהונתן גפן כתב ופירסם בשנים האחרונות. מי שקורא את הטור העיתונאי שלו שאחת לכמה זמן גם יוצא לאור בספרים שמביאים מבחר מהם, כשהאחרון היה "עלייתו ונפילתו של ה-Y" לא יופתע כלכך ממה שנכתב בספרים, אני מוצא שיש ביניהם לא פעם הקבלה גם אם יהונתן גפן לא מתכוון ברומאנים שלו לכתוב על חייו.
את הספר הנפלא הזה קראתי באחת החופשות שלי בארצות הברית, כשטסתי לבקר את אחי הגדול ואני לא אכביר במילים רק אומר שמוטב שיקראו בו כל אותם אלה שמפנטזים על אמריקה והמציאות בסופו של דבר מתרסקת להם בפנים, כי הספר הזה עוסק בעניין של לנסות לפתוח פרק חיים חדש במקום אחר ולמעשה השיעור שלא מעט לומדים אותו שהם לא ממש מצליחים להתנתק מעצמם. יהונתן גפן מפליא לתאר את זה וכמו הרבה ספרים אחרים שלו לצד הנאת הקריאה אנחנו למדים ממנו עוד שיעור בחיים. לצערי לא יצא לי להכיר אותו באופן אישי אבל אני לא פעם לוקח וקורא את הספרים שלו כמי שמוצא בו כמורה דרך ושותף למכאובים ותסכולים.
6 קוראים אהבו את הביקורת
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
