ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 18 באפריל, 2012
ע"י tuvia
ע"י tuvia
אינני יודע כיצד לספר את הסיפור על האיש הזה שנהרג בדמי ימיו,
הבטחה גדולה שנעלמה בהבזק אחד של פיצוץ מסנוור עיניים ומחריש
אוזניים.
ארבעה נפשות לקח המטען וגרם לנזק בלתי הפיך לארבע משפחות
אבל גם ברמה הלאומית, כי המפקד שנעלם ברגע היה הבטחה עצומה
שאיש אינו יודע לאן היה מגיע בדרכו כקצין בצה״ל .
ארז גרשטיין היה מסוג המפקדים שהיו יכולים להביא לאותו שינוי מתבקש
ואשר אף רמטכ״ל אינו יכול להטמיע אותו, מחוסר רצון, מחוסר אמונה, מחוסר
יכולת, ומפחד להלחם בתחנות רוח.
לפעמים אני תוהה כיצד קורה שהטובים ביותר, המוכשרים ביותר
החיילים בעלי הכישרון , בעלי הידע ובעלי אומץ לב קטסטרופלי שמוביל אותם
לנקודות החמות ביותר, אל עין הסערה , אל המקום שהמוות קורא לאמיצים
ביותר?
כאשר אני מהרהר בדבר, אינני יכול שלא לחשוב משום מה, שצהל אחראי
במידה רבה ל״ בזבוז״ הזה בחיי אדם!
אני חושב בליבי, הרי אלה הם מפקדים משיכמם ומעלה , כיצד זה קורה
שהצבא מאפשר להם לרוץ ככה אל תוך האש?
ואני מוסיף ושואל האם אין פה בעיה של חינוך? הרי שנים רבות צהל תפס
את עצמו בתור גוף מחנך, מחנך לאהבת המולדת, להקרבה, לאומץ לב בקרב
לחברות בין לוחמים, לא משאירים פצועים בשטח, לא מפקירים אחים לקרב
ועוד ועוד ערכים, שכבר ייכתבו עליהם ספרים רבים.
אבל תמיד נישארת הבעיה כמה שווים חיים של חיל, של קצין, של מפקד גבוה?
האם שווה להקריב 38 לוחמים בשביל לכבוש צומת דרכים?
האם שווה להקריב 9 לוחמים כדי לכבוש את הבופור? האם חייו של גדימנלה
שווים את חייהם של שלושה מחבלים פלסתינים הרוגים? ( גדי מנלה למי שלא יודע
היה קצין צנחנים שנהרג במרדף אחרי מחבלים בביקעה).
סיפור חייו של ארז גרשטיין הוא סיפורם של הרבה חיילים, קצינים, וקצינים גבוהים
שנהרגו ואבדו לעם ישראל, בקלות מעוררת חלחלה, ואנו נשארים תמיד
עם השאלה למה? זה היה שווה?
ספר טוב ומעורר מחשבות.
אהבתי לקרוא בו.
16 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
tuvia
(לפני 13 שנים ו-4 חודשים)
רוב תודות אברהם
מסכים עם דבריך.
|
|
|
אברהם
(לפני 13 שנים ו-4 חודשים)
יש מפקדים שאפשר ללכת
אחריהם בעצימת עיניים. אבל לפעמים צריך לפקוח עין תורנית לראות שהמפקד לא ישן.
גרשטיין היה מסוג המפקדים המקיימים הלכה למעשה את השלט הענק הניצב בביה"ס לקצינים בבה"ד 1 "ממני תראו וכן תעשו" . בדיוק לזה הצבא מתכוון. אין הבדל בסוג ובדרגת המפקד. יהיה זה מ"כ המוביל כיתה או תא"ל המוביל אוגדה או משהו דומה. זה הצבא האמתי ואת הצבא הזה בדיוק מייצג החייל האמתי תא"ל גרשטיין. יהי זכרו ברוך. נ.ב. ביקורת מצוינת. |
|
|
tuvia
(לפני 13 שנים ו-5 חודשים)
תודה על התיקון, פשוט הספר לא היהבידי
|
|
|
חוגי
(לפני 13 שנים ו-5 חודשים)
אכן כן, מודיעין הוא ה- אלף בית של הצבא.
אגב תיקון קל בקשר לגרשטיין - הוא התגייס ב 79', לחם במלחמת לבנון הראשונה ופיקד בין השאר על הקרב לכיבוש מוצב הבופור (עם קפלינסקי ואשכנזי), ואף נפצע במהלכו. כך שהוא כן חווה את מלחמת לבנון הראשונה ותסבוכותיה.
|
|
|
tuvia
(לפני 13 שנים ו-5 חודשים)
תודה על הביקורת של הביקורת
אני לצערי לא הכרתי את ארז גרשטיין, הוא היה גולני ואני איש נח״ל
בשירותי בסדיר החזקנו קו אבל הגיזרה שלנו היתה עד מטולה ואת החלק עד לראש הניקרה החזיקו אז הצנחנים. זאת אומרת שגולני היו בתקופת אימונים. אני חושב. שבזמן שאני שירותי1977-1980 ארז היה ילד ועדיין לא התגייס, וכן לדעתי הוא לא חווה את מלחמת לבנון הראשונה שאני כן חוויתי. יכול להיות שאתה צודק והוא היה מפקד מזן אחר, שלא כמו היום חווים את הקרב על מסכי הפלזמה? מה שכתבתי לפני כן, זה היה כתוצאה מתחושה של זילות החיים בתחום הביטחון, וזאת אינה תופעה חדשה! היכרנו את זה בתש״ח בקרבות על לטרון, ב56 בקרב של הצנחנים במיתלה, בששת הימים בקרבות על גבעת התחמושת, בית ספר לשוטרים, תל חפר ברמה, ועוד המון קרבות עם המון הרוגים. הבעיה היתה תמיד אותה בעיה- חוסר מודיעין! בצה״ל קורה לעיתים קרובות שכוחות נכנסים לקרב מבלי שיהיה להם מידע מינימלי על כוחו של האויב! ולדעתי מפה צומחות הבעיות. מודיעין טאקטי הוא בנפשנו, וגם על זה כותב זאבי פרקש בסיפרו, ולדעתי מאז ומעולם היה לצה״ל חוסר, חסם, או אני לא יודע מה, עם סוג כזה של מודיעין, ותמיד שילמנו על זה במחיר דמים יקר. גם מותו של ארז הוא תוצאה של חוסר מודיעין, ולכן צריכה לבוא מהפכה בצבא שתפתור פעם אחת ולתמיד בעיה זאת. |
|
|
חוגי
(לפני 13 שנים ו-5 חודשים)
ביקורת נהדרת, טוביה!
בגדול אני מזדהה עם מה שכתבת. וזה ממש לא משנה אם מדובר בחיי קצין או חפ"ש (חייל פשוט). חיי אדם באשר הם יקרים מכדי לסכנם בשיקולי "מה יגיד העולם" או באילוצי תקציב (12 החיילים שנהרגו בג'נין בחומת מגן הם דוגמה מצוינת לכך. לא רצו להפציץ מהאוויר - זה היה מצטלם רע מאוד...)
בקשר לגרשטיין אני חושב שמדובר במשהו שונה. מהתמונה שהספר מצייר עולה דמות של קצין מהזן הישן, כזה שכמעט בלתי ניתן לשלוט עליו ועל דרכי פעולתו (כמו בתחקיר עם רפול בעקבות ירי על מפגינים ערבים). זה גם במידה מסוימת היה סוד קסמו. גרשטיין הוא איש שטח. הוא צריך ללכת ברגליו. לסרוק את תוואי המסלול בגובה העיניים. לזהות ראשון מטעני צד מוסווים. לעמוד חשוף על גבעה תחת אש ולנהל בנונשלנטיות קרב(ולזרז תוך כדי את פיקודו צ'יקו תמיר בטענה שצריך לסיים כבר ולחזור למוצב כדי להספיק את מהדורת החדשות הקרובה...) זהו ארז גרשטיין, וא"א היה אחרת, גם כשהוא בעצמו ידע (ואמר לסובבים אותו) שהוא ימות בסופו של דבר ממטען. מצד שני ככה זכינו לדמות אגדית ויוצאת דופן, ולמורשת יאה לאדם כביר כמוהו. יהי זכרו ברוך. |
|
|
tuvia
(לפני 13 שנים ו-5 חודשים)
חמדת, אני שירתי בלבנון
ואני מכיר את השטח. בתקופה שארז היה מפקד יק״ל אזור הביטחון ממש לא היה בטוח. חיזבאללה היה בכל מקום, והרבה מאנשי יחידות צבא דרום לבנון היו משתפ״ים שלו. זו הייתה תקופה שכל יום היו פיגועים והתקפות על מוצבים. תאמיני לי חמדת את לא הכרת את דרום לבנון מכוון שהיה צריך להיות שם כדי לדעת מה קורה ( ועוד כשאני הייתי היה שם שקט יחסית), בתקופה שגר שטיין היה שם כבר התחילו להרגיש שזה הסוף וברק מחפש את היציאה משם, כך שהכל היה חפיף, לא היה שווה לאבד אותו שם! זה היה סתם.
|
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים ו-5 חודשים)
טוביה ,יקירי ,איני יועת אם גרנשטיין
היה יכול לנוע במסוק או לא ,בכל מקרה איני חושבת שאם יש קצין שהוא מבטיח צריך לשים אתו בצמר גפן. כל אחד ותפקידו הוא,וקצינים צריכים להסתכן עם התפקיד מחייב אותם .אני לא הייתי שולחת אנשים קדימה אם לא הייתי חושבת שאני צריכה להיות בראש.זה מוטבע בנו בד.נ.א.של הקצונה בצהל.וכקצינה אנ ירואה זאת כך.
|
|
|
tuvia
(לפני 13 שנים ו-5 חודשים)
חמדת שלום,
ברור שאיני עושה הבחנה בין דם לדם, הדם הוא סמוק אצל כולם אותו דבר. מה שאני יוצא נגדו זה הקלות הבלתי נסבלת שצהל מוכן להקריב את הטובים שלוחמיו , מבלי לעשות הבדל בין קצין לחפ״ש.
כמו שבטח ראית בביקורת, אני יוצא נגד הקרבת חיים של לוחמים בכלל כדי להסיג מטרות לא ראויות. זכור לך במקרה הסרט המבורגר היל? בסרט זה האמריקנים מנסים לכבוש גיבעה שאין לה כל חשיבות אסטרטגית, הם שופכים את של הרבה לוחמים, והרבה מאוד פצצות , כדי לכבוש גיבעה אחת שלבסוף הם נוטשים אותה בלאו הכי. לזה אני קורא טיפשות, ולמרים דומים אצלנו אני קורא טיפשות, וכואב לי יותר מכוון שאנשים וחיילים אלה הם אחי. נוסף לכך, אנחנו , במהלך חיינו מתודעים לאנשים משיכמם ומעלה, וכשאני טוען שיש לשמור עליהם, כי הם מצרך נדיר... אין לנו הרבה חבר׳ה מחומר מצויין זה, ובטח איננו יכולים לבזבז אותם על שטויות! אני מדבר על זה מדמי ליבי, כי אישית אני מכיר מקרים כאלה! אם לא הבנת שאינני עושה הבחנה בין דם לדם הרי זו היא אשמתי ועל כך אבקשך סליחה! בנוגע לאנשים כמו גרשטיין, לדעתי זה פשע שמפקדים כאלה מבוזבזים על לא כלום. ארז יכול היה בקלות לנוע במסוק אנפה קטן ממקום אחד למשנהו מבלי לסכן את חייו בצורה שטותית כזאת! אני מכיר עוד הרבה מקרים בהם חיילים ומפקדים הלכו בגלל שטויות! ובצה״ל מה לעשות לוקח המון זמן להפנים תובנות כאלה! ובקשר למנהיגות הפוליטית, אין מילים בפי כי הכול פוליטיקה והשחתת מילים לשוא. יום טוב לך , חברה. |
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים ו-5 חודשים)
טוביה - הביקורת טובה
אולם איני חושבת כמוך, מי שהטוב והאיכותי הוא זה שעומד בראש,ואם זה בצבא ובמיוחד בצהל אז זה החינוך שאנו מחונכים על ערכים אילו. דמו של קצין ודמו של חייל פשוט שווים,גם אם הקצין יש לו עתיד מבטיח לשנות את פני האומה והמדינה .זה גורל וזהו זה . באשר לשאלה כמה שווה לחיילים /קצינים יהרגו בשביל נקודה אחת ?אז התשובה הפילוסופית הינה אף לא אחד. השאלה מהנקודה הארצית -שאין מה לעשות .אנ נמצאים בתקופה כזאת .אני מקווה שהמנהיגים יהיו ראויים לנו ולאנשים כמו גרנשטיין וגדי מנלה ולכל אלה שנפלו על הגנת המולדת .
|
|
|
חלבי
(לפני 13 שנים ו-5 חודשים)
מסכים לכל מילה
הכרתי את האיש כל מה שנאמר משקף נאמנה
|
|
|
שיווה
(לפני 13 שנים ו-5 חודשים)
טוביה, שאלות חשובות וגורליות
לדעתי חשוב שנשאר תמיד עם השאלות, זה מה שמייחד אותנו.
אם נמצא תשובה ונפסיק לשאול הצבא שלנו יראה אחרת. יהיו כאלה שיגידו לטובה וגם יהיו שיגידו ההיפך. לגבי הביקורת לעומת זאת אין שאלות, מצוינת:) |
|
|
אנקה
(לפני 13 שנים ו-5 חודשים)
טוביה בביקורת הזאת התעלת על עצמך. טובה מאוד.
|
16 הקוראים שאהבו את הביקורת
